מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !


עיון במצוות השמן למאור

הציווי על הדלקת הנרות ולקיחת השמן לצורך כך מופיע בתורה פעמיים בהרחבה. פעם נוספת מוזכר ביצוע המצווה. בפעם הראשונה בפרשת תצווה ובפעם השנייה בפרשת אמור. עוד קודם לכן בפרשת תרומה, מופיע "שמן המאור" ברשימת החומרים הנדרשים לבניין המשכן (שמות כ"ה ו). ננסה למצוא את הסיבות לחזרה הכפולה על עניין זה ותחילה נביא את המקורות (ההבדלים בין המקורות מודגשים לנוחיותכם).
המקור הראשון - פרשת תצווה - שמות כ"ז כ-כא:
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
המקור השני - פרשת אמור כ"ד א-ד:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת-הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד"
ביצוע המצווה על ידי אהרון מוזכר בתחילת פשרת בהעלותך, במדבר ח א-ה:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:  וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה:  וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת-משֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת-הַמְּנֹרָה"

נתרכז כאן אך ורק בשני הציווים. ההבדל הבולט ביותר הינו לשון הדיבור: "תצווה" מול "צו", והחידוש הגדול הוא בפסוק האחרון בפרשת אמור המזכיר את המנורה עצמה, שלא הוזכרה כלל במקור בפרשת תצווה.
 הבדל לשון זה ותוספת ענין המנורה מסבירים את ביאורו של רש"י לפסוק: "זו פרשת מצוות הנרות. ופרשת ואתה תצווה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה. וכן משמע, ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך". הענין העיקרי מוזכר פה, וענין הדלקת הנרות נזכר במלאכת המשכן כדי שנדע לצורך מה נדרשת המנורה. ואולם ענין המנורה אינו מקדים מייד את המקור הראשון. בין תיאור המנורה בפרשת תרומה לפרשת תצווה עוד ענינים רבים ואכן הרמב"ן חולק על רש"י:
"ואיננו נכון בעיני, שאין הפרשה ההיא סמוכה לפרשת המנורה, וכבר נאמר (שם מ כה): ויעל הנרות לפני ה' כאשר ציווה ה' את משה, והנה המצווה והמעשה נזכרים ונעשים כבר. אבל צורך הפרשה הזאת לשני דברים, ששם ציווה ויקחו אליך שמן זית זך מאת בני ישראל, כלומר מאת כל איש אשר נמצא אתו שמן זית זך למאור עם שאר תרומת המשכן, וכן עשו כמו שנאמר (שם לה כז כח): והנשיאים הביאו וגו' את הבושם ואת השמן למאור. ואע"פ שאמר שם "חוקת עולם לדורותם", הוא על ההדלקה, ועכשיו כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה, וציוה שיקחו בני ישראל משל צבור לדורותם שמן זית זך כתית כשמן הראשון, כטעם ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב), שיבקשו אותה ויביאוה הצבור. ושם עוד לא אמר אלא יערוך אותו אהרן ובניו וגו', והיה במשמע על המנורה או בלא מנורה אם תשבר או תאבד כאשר היה בשובם מן הגולה, ועכשיו אמר בפירוש (פסוק ד): על המנורה הטהורה, שלא ידליקו אלא על מנורה הטהורה"
לפי הרמב"ן הפסוקים הנוספים כאן מחדשים לנו. המילה תמיד (המופיעה שלוש פעמים ופעמיים בנפרד מהמונח "נר תמיד" - המופע היחידי בשמות) מדגישים כי המצווה הינה חובת הציבור לדורות, ואינה תלויה בתרומות, ובנוסף המצווה תלויה במנורה ובקיומה ומתקיימת רק בה.
הבדל דק נוסף הוא בנמען לציווי. בפרשת תצווה הציווי הוא ל-"אהרון ובניו" ואילו בפרשת אמור רק אהרון מופיע. ייתכן ואין בשינוי לשון זה כלום וייתכן שיש כאן אמירה ברורה שהכהן הראשי (הגדול) הוא אהרון (למרות שגם אלעזר ואיתמר היו כהנים משוחים ובמדרגת כהנים גדולים), וזאת על מנת למנוע אסונות נוספים כאסון אשר קרה לנדב ואביהוא, בניו הגדולים של אהרון. דווקא תחילת הפרשה יכולה לסייע לטענה זו. בתחילת הפרשה הניסוח הוא (ויקרא כ"א א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". הציווי אינו לאהרון כלל. הציווי לאהרון מופיע רק בפסוק י: "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר-יוּצַק עַל-רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת-יָדוֹ לִלְבּשׁ אֶת-הַבְּגָדִים אֶת-רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם". בכל מקרה קיים קושי בפסוקים אלו. בני אהרון, הינם כוהנים משוחים ואסור להם להיטמא לאף מת (ואכן משה אוסר עליהם להיטמא אלחיהם המתים בפרשת שמיני). אבל גם הניסוח השני אינו מתאים, לאהרון אין אחים כהנים (למרות שמשה שימש בכהונה תקופה קצרה של שבוע). אפרש לפרש את כל הציווי לדורות ואפשר גם לפרשת את פסוק י' כמדבר על אלעזר. אכן כאשר אלעזר מתמנה במקום אהרון אביו אין אנו מוצאים שהוא נמשח (משיחה זו תהיה מיותרת, הוא כבר נמשח בחנוכת המשכן), אבל מעבר התפקיד התבצע באמצעות העברת הבגדים המיוחדים (במדבר כ' כ"ו): "וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם". מכאן ואילך העברת תפקיד הכהונה בוצעה הן במשיחה והן בהעברת הבגדים.

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת אמור
מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת תצווה
אהרון והמנורה - מרק שגאל 1957 - מוזיאון הגארטי, מילווקי
אהרון והמנורה - מרק שגאל 1957 - מוזיאון הגארטי, מילווקי

4 תגובות:

  1. יהי רצון שנזכה לנר התמיד בבית המקדש השלישי שיתגלה עלינו במהרה אמן....

    השבמחק
  2. מאיפה היה למשה שמן זית במדבר? במצריים לא היו עצי זיתים

    השבמחק
    תשובות
    1. במדרש תנחומא (תצוה אות ג') מובא: א"ר חנינא סגן הכהנים אני הייתי משמש בבית המקדש ומעשה ניסים היה במנורה, משהיו מדליקין אותה מראש השנה לא היתה מתכבה עד שנה אחרת.

      מחק
  3. חזק וברוך !

    השבמחק