אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

האם יעקב ידע שהאחים מכרו את יוסף?

בסוף פרשת ויחי, לאחר שיוסף ואחיו חוזרים למצרים ממסע קבורת יעקב למערת המכפלה, מתחננים אחי יוסף כלפיו כך:

"יד וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל-הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת-אָבִיו: טו וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף כִּי-מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: טז וַיְצַוּוּ אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: יז כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו"

אחי יוסף משוכנעים שיעקב ידע על דבר המכירה, ויוסף לא התנכל להם רק בגלל שיעקב עוד היה בחיים ולא רצה לצערו יותר, בדומה לכך שעשו נמנע מלנקוט פעולה נגד יעקב בחיי יצחק. יוסף בוכה בדברם אליו, והמפרשים מעירים כי הבכי הוא על כך שהאחים חשדו בו שסיפר ליעקב, דבר שיוסף כלל לא עשה.

האחים כבר ראו שיוסף עבר כברת דרך ארוכה מאותו נער בן 17 שנה שהביא את דיבת אחיו על יעקב ואין להם סיבה לחשוד בו, אולם ייתכן והם הבינו מתוכן ברכותיו של יעקב, שיעקב יודע, או לפחות משער מה קרה.

המפתח לכך הוא הברכה, שאינה בדיוק ברכה לשמעון ולוי: "ה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מכֵרֹתֵיהֶם:   ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר: ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל: ".

כמובן שניתן לפרש שהברכה/קללה היא על מעשה שכם, אולם מדוע שמעשה שכם, שאירע לפני שנים רבות כל כך יגרור כזו תגובה חירפה. כמו כן, האזכור של שור, מוביל גם לחלקם במכירת יוסף, כפי שמפרש רש"י במקום:

"(ה) שמעון ולוי אחים - 
בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (לעיל לז יט - כ) ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו, מי הם, אם תאמר ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו, אם תאמר בני השפחות, הרי לא הייתה שנאתן שלימה, שנאמר (שם ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו', יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם, על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם אחים"

כלומר, לשמעון ולוי היה חלק גדול יותר במכירת יוסף מאשר לשאר האחים.

בברכת יהודה העיסוק ביוסף ברור עוד יותר: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ...".

יהודה הוא זה שהושיע את יוסף. מבחינת יעקב, רק בזכות יהודה, יעקב ניאות לאפשר לבנימין לרדת מצרימה מה שהוביל לגילוי שיוסף הוא אותו שליט מסתורי על ארץ מצרים.

ורמז אחרון מצוי בברכה ליוסף עצמו: "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים".

ורק אצל שמעון ולוי מצאנו אזכור של כלי נשק.

ברצוני להציע מהלך אפילו נועז יותר, שרק לבני לאה הבכורים: ראובן, שמעון, לוי ויהודה היה חלק כלשהו במכירת יוסף. גם שאר האחים כלל לא ידעו מה קרה באותו זמן, עד שנים רבות אחר כך.

נחזור לפרשת וישב. יוסף הולך לבקר את אחיו שהם רועים את הצאן. ההנחה המקובלת היא שכל האחים היו ביחד, אולם כבר בדברי רש"י, אותם אחים שאומרים (ל"ז יט-כ): "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" הם שמעון ולוי בלבד, ואפשר ואפילו הגיוני שהאחים התפרשו על פני שטח גדול עם הצאן וכלל לא היו ביחד אלא בזוגות או בבודדים. אמנם הפסוק לא תומך בכך בגלל המילה לכו, שמראה שהיו שם יותר אנשים משניהם, אבל מיד אחר כך נבין מיהו אותו איש נוסף שהיה שם: 
"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ"

ראובן נמצא ליד ושומע את התוכנית. שמעון ולוי לא חוששים מראובן. הם בטוחים שהוא איתם ויש להם הוכחות לסמוך עליהן. ראובן היה קנאי ללאה אמו. ראובן הוא זה שהביא את הדודאים ללאה וחשב שבכך יעזור לה להוליד עוד ילדים. ראובן הוא זה שבלבל יצועי אביו בשוכבו עם בלהה, ולא משנה כרגע מה היה המעשה. העובדה שגם לאחר מות רחל, לאה לא הפכה לאשתו העיקרית של יעקב הייתה מבחינתו עלבון בלתי נסבל. ראובן בוודאי לא יהסס להרוג את יוסף.

אבל ראובן השתנה והוא אינו מוכן לשמוע על האפשרות להרוג את יוסף, אלא שהוא בבעיה. המשטמה של שמוען ולוי גדולה כל כך שראובן לא מעז להתנגד בצורה גמורה אלא מנסה להרוויח זמן. ראובן חשש שבכעסם יהרגו גם אותו. אמנם ראובן היה הבכור והיה צריך לגלות יותר מנהיגות ובהחלט על כך גם נענש והודח מהבכורה, אולם כוונתו הייתה טובה. במדרש רות רבה נאמר: "אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית ל"ז, כ"א): "וישמע ראובן ויצילהו מידם", בכתפו היה מוליכו אצל אביו".

אבל ראובן לא ידע שמעשהו ייכתב וחשש מפני אחיו הצעירים והיה זקוק בדחיפות לזמן בשביל להציל את יוסף ולכן שכנע אותם לא להרוג אותו בינתיים ורץ לחפש את יהודה, היחידי שיכול לעזור לו. בינתיים גם יהודה מגיע לאותו אזור, אולי ראובן מצאו ושניהם נפרדו לחפש את שמעון ולוי לחוד, אולם גם יהודה נמצא בודד מול שמעון ולוי, מבין את חומרת המצב ומציע הצעה משלו. יהודה צעיר משמעון ולוי וגם הוא אחד מול שניים ולכן גם הוא אינו יכול להציל לגמרי את יוסף והוא מציע כך: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ", ושוב במילים אחיו הכוונה לשמעון ולוי דווקא, שהרי לאחים הצעירים, מה יש להם להגיד מול דברי יהודה.

בסופו של דבר לא ברור מי מכר בפועל את יוסף, בתורה לא כתוב כלל שאלו האחים אלא: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה" ונראה שהמדיינים מצאו את יוסף ומכרו אותו. אולם גם הבנה זו אינה מנקה את האחים ממעורבותם במעשה.

ורק אז מגיע ראובן, ואולי שאר האחים אתו בתור תגבורת מול שמעון ולוי, שאמנם הם מבוגרים מהם, אבל ראובן מנסה להנהיג את שאר אחיו ולחרדתו יוסף איננו: "כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו: ל וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא: "

שמעון ולוי (?) לא מתרגשים וממשיכים בתכניתם המקורית: "וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם".

וייתכן כי שאר האחים הצעירים הגיעו עם ראובן ולא ידעו כלל מה קרה, עד שנים רבות מאוחר יותר כאשר עמדו מול יוסף וראובן אומר: "כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ". ראובן משוכנע שיוסף מת.

במהלך המסע הקשה חזרה לארץ כנען. שמעון בבית האסורים, הכסף שהביאו נמצא באורח מסתורי, והשליט דורש להביא את בנימין, התגלתה האמת לאחים, שכן בסוף פרשת מקץ כבר מודה יהודה בפני יוסף
(מ"ד טז): "
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה-נְּדַבֵּר וּמַה-נִּצְטַדָּק הָאֱלֹקים מָצָא אֶת-עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ". 

יהודה יודע ששליט מצרים מתאנה להם לחינם, אולם הוא גם יודע שמידה באה כנגד מידה. הוא רצה להציל את יוסף ולא להורגו אלא למוכרו לעבד, ועכשיו עליו ועל יתר האחים מוטל העונש להיות לעבדים. יהודה מתקשה להבין מדוע בנימין נענש לבדו ומוכן לקבל את העובדה שכולם יהיו עבדים וכשרואה שהשליט רוצה רק את בנימין, ובנימין הוא היחידי שלא היה כלל במכירת יוסף, יהודה מבין שקורים פה דברים מוזרים ומציע את עצמו בלבד בתור עבד.

ומהיכן יודע יעקב את כל זה? לא סביר שיוסף סיפר לו. פחות סביר שהאחים סיפרו לו. ייתכן ויעקב חיבר שברי עובדות והגיע לגרסה כלשהי של המציאות יתכן שזו הייתה אותה רוח הקודש שבה ביקש לגלות לבניו את אחרית הימים, אולם גילה בה בעצם את העבר.

בכל אופן, לבניו נראה מתוכן הברכות שיעקב יודע. הברכה הפושרת לראובן, שניסה ולא הצליח, הברכה/קללה לשמעון ולי חריפה במיוחד ויהודה מקבל ציון לשבח. מבחינת האחים יעקב יודע והם יכולים לחשוב רק על דרך אחת בה זה קרה.


נעיר כי אומנם דברי יעקב לשמון ולוי אכן נראים כקללה אולם שבט לוי, שחזר כשבט בתשובה נהיה שבט משרתי ה', וחלוקתם בכלל ישראל היא מסיבות טובות. שבט שמעון למרבה הצער, חטא כשבט במעשה בעל פעור, ולא קיבל נחלה משלו בארץ אלא הסתפח לנחלת יהודה אחיו. 


לדף הראשי של פרשת ויחי

דבר תורה לפרשת וישלח

דברי תורה של יואב לפרשת וישלח
  • תשע"ח - ההפתעה של עשו
  • תשע"ז - על שינוי השם מיעקב לישראל
תשע"ח - ההפתעה של עשו

בפרשת וישלח יעקב שולח מלאכים לעשו, והוא אומר למלאכים להגיד ככה וככה לעשו.כשהמלאכים חוזרים הם מספרים ליעקב שהם היו אצל עשו, וגם שעשו הולך לקראתו עם 400 אנשים. למרות שהייתה אמורה להיות שיחה בין המלאכים לעשו לא מסופר שעשו אומר ליעקב משהו אבל יעקב מבין מספיק ממעשיו של עשו.

מיד לאחר שהמלאכים אומרים זאת ליעקב, כתוב כך: " וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" יעקב מפחד ומצטער על כך שעשו בא לסגור איתו חשבון. אפשר לשאול מדוע יעקב שולח את המלאכים הרי הוא יודע שעשו רוצה לנקום למה הוא פותח מקום לתגרה ומסכן את עצמו? על שאלה זו נענה בהמשך דבר התורה.

באסטרטגית המלחמה של יעקב הוא מפצל את אנשיו לשתי קבוצות ואומר כך: "וַיֹּאמֶר אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה" יעקב חושש שעשו יכה את אנשיו ולא ירחם על איש, יעקב חושש שנקמתו של עשו בעקבות סיפור הברכות ייפגע גם באנשיו.

כשיעקב מתפלל לה' הוא אומר כך: "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי-יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי..." יעקב מפחד וממש חושש לחייו, והוא מזכיר לה' " וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם..."  כלומר יעקב אומר לה' איך אתה נותן לעשו להרוג אותי אחרי ההבטחות?!

אבל כשעשו פוגש את יעקב, עשו עושה את הבלתי צפוי, את מה שאף אחד לא היה מצפה ממנו. " וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" לא רק שעשו מחבק ומנשק את יעקב דבר שכלל לא היינו מצפים שיעשה אלא אפילו מתואר שהוא רץ, הוא זה שיוזם את החיבוק את הנשיקה.

עשו רוצה לסיים את הסכסוך בדיוק כמו יעקב, ולכן יעקב שולח מלאכים, יעקב רוצה לשים את כל הסיפור מאחוריו, כי מתישהו צריך לעשות זאת.  ובאמת גם יעקב מתפלא על אחיו: "ויֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי"

אפשר להציע כמה אפשרויות.
  • יש את האפשרות שכל ההכנות שיעקב עשה באמת הועילו.
  • או שעשו באמת הבין שיצחק בירך את יעקב כי זה מה שהיה צריך להיות ואין טעם לכעוס על יעקב.
  • או שלעשו לא אכפת מה היה לפני 20 שנה אז נכון שבאותו הרגע הוא התרגז. להרבה מאיתנו קורה שכועסים כמה שעות ואחרי יום יומיים במקסימום שבוע אנחנו נרגעים אז הגיוני שעשו נרגע אחרי כל כך הרבה זמן. ומבחינתו זהו מפגש עם אח שלו שהוא לא ראה 20 שנה.
וזה המסר מהפרשה: עשו עושה את מה שהכי לא ציפינו. ואנחנו צריכים לדעת שגם מי שנראה לנו רשע גמור ובטוח עומד לעשות משהו רע תמיד יכול להפתיע אותנו.


לדף הראשי של פרשת וישלח

תשע"ז - על שינוי השם מיעקב לישראל

בפרשת וישלח, יעקב נותר לבדו מעברו האחד של הנהר ונאבק באיש מסתורי. בסיום המאבק מתברר כי אותו איש מסתורי הוא מלאך.

המלאך מבקש מיעקב לשחררו ויעקב דורש ברכה. המלאך שואל את יעקב לשמו ויעקב עונה. המלאך מברך את יעקב: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל". אולם שינוי השם אינו מתבצע  בפועל, ויעקב ממשיך להיות מכונה יעקב ולא ישראל.

לאחר ההגעה לבית אל מתגלה אלוקים בעצמו ליעקב ומשנה שוב את שמו "ויֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹקים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל".

אולם גם כאשר שינוי השם בא מפי האל, השם אינו משתנה באופן מוחלט. בניגוד לאברהם ושרה שרק שמם החדש מופיע מאז שהם קיבלו אותו. אצל יעקב לפעמים יופיע יעקב ולפעמים ישראל.

פרשנים רבים ניסו למצוא הגיון בשימוש בכל שם אולם לא נראה שיש כלל אחד מתי נעשה שימוש בכל שם ופעמים רבות מופיעים ביחד שני השמות, למשל בברכות בלעם בפרשת בלק.

מבין כל ההצעות למציאת ההיגיון בשימוש בשמות, אפשר להציע שכאשר העניין הוא עניין פרטי ומדובר ביעקב האדם, נעשה שימוש בשם יעקב. אולם כאשר מדובר על יעקב אבי האומה נעשה שימוש בשם ישראל, כפי שאנו מכונים בני
ישראל, אולם גם לכלל זה יוצאים מן הכלל רבים. נביא שתי דעות של פרשנים לגבי השם הראשון שנותן המלאך ליעקב :
  • רש"י –"לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה וברמייה כי אם בשררה ובגלוי פנים" – שינוי השם נועד להזכיר לכולם שהברכות והבכורה אכן מגיעות ליעקב.
  • רס"ג -  "לא יקרא שמך לעולם יעקב בלבד אלא גם ישראל" – שינוי השם אינו מוחלט אלא מהווה תוספת לשם הראשון. ראב"ע מרחיב ואומר שיש מחלוקת האם שני השמות בעלי חשיבות זהה או שאחד מהם הוא השם העיקרי.
לסיכום: שמו של יעקב אינו בא כתחליף לשמו הקודם אלא כהוספה. בניגוד לאברהם ושרה ששמם בא כתחליף לשמם הקודם.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היתה: אלו שתי מילים בפרשת ויצא אינן בעברית.
והתשובה נמצאת בפרק ל"א פסוק מ"ז בתיאור הברית של לבן ויעקב: " וַיִּקְרָא-לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד". המילים יגר שהדותא הן בארמית ומשמעותן היא גל-עד.
והחידה השבועית של השבוע היא: רשום על תושבי שכם "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים"
איפה עוד בתנ"ך מוזכר הביטוי "ויהי ביום השלישי"?

לדף הראשי של פרשת וישלח

דבר תורה לפרשת תולדות

דברי תורה של יואב לפרשת תולדות

  • שנת תשע"ז - ויתרוצצו הבנים בקירבה
  • שנת תשע"ח - מדוע יצחק לא מבטל את הברכות ליעקב
שנת תשע"ח - מדוע יצחק לא מבטל את הברכות ליעקב


בסוף פרשת תולדות מסופר על כך שיצחק רוצה לברך את עשו ומברך בטעות את יעקב. אני רוצה לשאול מדוע יצחק לא יכול להגיד, שזה שהוא בירך את יעקב היה בטעות, ולכן הברכה לא מתקיימת? מדוע יעקב נשאר מבורך גם אחרי שהטעות מתגלה? 

בדבר תורה היום אני רוצה להוכיח שיצחק ידע שהוא מברך את יעקב ולא את עשו, ולכן הוא לא מתחרט.

בהתחלה יעקב מגיע אל יצחק, יצחק שואל אותו מי הוא ואחרי זה יצחק שוב ושוב חוזר ושואל את יעקב מי אתה. מזה שיצחק שואל שוב ושוב אנחנו יכולים להבין שהוא כבר חושד שמשהו לא בסדר. לעומת זאת, כאשר עשו מגיע אין את כל השאלות האלו.

לאחר מכן יצחק אומר ליעקב: "וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" נניח שחס וחלילה עשו היה מגיע במקום יעקב, אז המצב היה כך:הקול קול עשו והידיים ידי עשו, אבל פה זה הקול קול יעקב, ולכן ליצחק אמור להיות ברור שמי שנמצא לידו הוא לא עשו, אלא מישהו אחר.

פסוק לאחר מכן כתוב: " וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת" לפי קשר הפסוקים נראה "שהלא הכירו" מדבר על כך שהוא לא הכיר, לא ידע שזה יעקב אלא חשב שזה עשו.
ואני חושב שאפשר לפרש את זה כך: יצחק לא הכיר, לא ידע מי עומד מולו כי מצד אחד הידיים ידי עשו ומצד שני הקול קול יעקב ולכן היה שם איזה רגע שיצחק היה מבולבל, ולא ידע מי זה בכלל אבל עוד יותר חשד שזה לא עשו. יצחק לא מברך סתם ככה אנשים ולכן הוא ממשיך עם הניסיונות שלו: הוא מבקש ממנו לנשק אותו יצחק מריח אותו ורק אז מברך אותו.
אפשר לשער שכשיעקב מנשק את יצחק הוא כבר מזהה ויודע שזה יעקב כי חוץ מכל הסימנים שאמרתי קודם, אין מצב שיצחק לא יודע להבדיל בין הבנים שלו כשהם כל כך קרובים אליו מבחינה פיזית. אבל בכל זאת כפי שהתורה מעידה המצב עדיין קצת מבלבל: "וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו" אפשר להסביר כך או שבגלל שהוא הריח את בגדיו הוא עדיין היה קצת לא בטוח. או שיצחק יודע את מה הוא מריח והתורה מדגישה זאת וירח את ריח בגדיו כלומר יצחק מריח את הבגדים של עשו ואילו הגוף עצמו של יעקב, ויצחק אומר "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי" כלומר יצחק יודע שהוא מריח את בנו  ולא את הבגדים.

לאחר מכן כשעשו בא ליצחק, מתואר על יצחק כך: " וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד-מְאֹד" חרדה זה מצב שבו האדם חש אי שקט ודאגה רבה בשל מחשבה שמשהו עומד לקרות. יצחק יודע שעשו עומד לרדוף ולשנוא את יעקב ולכן הוא חרד.
יצחק יודע שיעקב אמור להיות המבורך ולכן הוא אומר: "ואֲבָרֲכֵהוּ גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה" יצחק יודע שהוא טעה בקשר למי מגיעות הברכות, ומבין שהברכות באמת מגיעות ליעקב ולכן הוא משאיר את המצב הקיים ולא מבטל את הברכה שנתן ליעקב.

והמסר מהפרשה הוא: שאם יצחק אבינו טעה במי צריך לקבל את הברכות אין פלא שגם אנחנו לפעמים טועים, וגם אם טועים צריך לדעת שחייבים לתקן, ואפילו ברגע האחרון, שבת שלום. 


לדף הראשי של פרשת תולדות

שנת תשע"ז - ויתרוצצו הבנים בקירבה

שלום לכם אתם בכמה דקות על הפרשה והיום נדבר על פרשת תולדות. 

פרשת תולדות פותחת בתיאור לידת עשו ויעקב. פסוק כ"ב בפרק כ"ה מסופר כך: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-ה'".

השאלות שעולת מהפסוק הן: מה זה "התרוצצו"?  מה זה אומר "אם כן למה זה אנכי"? ואיפה איך ולמה רבקה הולכת לדרוש  את ה'?

על שאלות אלה עסקו רבות חז"ל, אנו נביא שלושה מפרשים שעונים על שאלות אלו.

הפרשן הראשון: רש"י: רש"י מביא בשם המדרש "והתרוצצו"- לשון שהם רצו , כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת. 
ממדרש זה עולות 2 שאלות ריאליות ושאלה פילוספית.

  1. האם עובר יכול לדעת איפה אמו נמצאת?!(ריאלית)
  2. האם העובר שולט בפרכוס שלו? (ריאלית)
  3. האם לעובר יש יצר הרע או יצר טוב?(פילוסופית)

הרבה פעמים מדרשים לא באים לתאר בדיוק מה היה אלא יותר להביע איזה שהוא רעיון. 

נראה לי שמדרש זה בא להביע שעשו כבר מהיותו עובר היה משתוקק לעבודה זרה ואילו יעקב כבר מהיותו עובר היה משתוקק לעבודת ה'.

האם באמת המדרש מתאר מציאות?! לא בטוח, אלא המדרש בא לבטא את שאיפותיו של יעקב ועשו כבר מהיותם עוברים.

רש"י מסביר את הביטוי "אם כן למה זה אנוכי" כך: את המילה כן אפשר להחליף המילה כך. אם כך שהבנים מתרוצצים, גדול צער העיבור (יותר מבדרך כלל) למה אני התפללתי שאני אהיה בהריון אם צער העיבור כואב מהרגיל.

ותלך לדרוש את ה' מסביר רש"י: שיגיד לה מה יהא בסופה. כלומר רבקה ממש חוששת לחייה ולא בטוחה שתצא מהלידה בשלום.

נעבור לפרשן נוסף: הכלי יקר.

הכלי יקר לוקח את המדרש של רש"י שהבאנו בהתחלה ואומר שזה ויתרוצצו.
אבל בניגוד לרש"י הוא אומר שרבקה אומרת אם כן למה זה אנוכי מדבר על כך שבגלל שכל אחד פרכס במקום אחר רבקה הבינה שיהיו לה שני ילדים אחד רשע ואחד צדיק ובגלל זה היא התפללה אל ה' לשאול את ה' מה הועילה תפילתה?

הפרשן השלישי והאחרון הוא אור החיים.

האור החיים אינו מסכים עם רש"י שאמר שלרבקה היה צער מהעיבור כל כך גדול עד שאין טעם להיכנס לעיבור אלא הוא אומר שויתרוצצו זה מלשון נדחקו בבטנה ולא היה להם מקום כלומר הם לא היו מתקיימים אלא מתים.

ועל זה שואלת רבקה מדוע עמלתי עד עכשיו אם בסוף אני לא אלד? ולכן היא הולכת לדרוש את ה' כדי להתפלל על הריונה.

ולפינת החידה השבועית. החידה של שבוע שעבר הייתה עבד אברהם מביא לרבקה נזם איפה עוד רשום בתורה נזם ?
התשובה היא שנזמים מופיעים  עוד שלוש פעמיים בתורה. בפעם הראשונה יעקב מורה לבני משפחתו להסיר את אלהי הנכר ואת הנזמים בחזרתם לארץ ישראל מחרן. הפעם השנייה היא בחטא העגל בפרשת כי תשא אז אהרון מבקש מהגברים שיביאו את נזמי נשותיהם, והנשים מסרבות והפעם השלישית היא באיסוף הזהב למשכן בפרשת ויקהל.
והחידה השבועית השבוע היא: על עשו נאמר שהוא אדמוני על מי עוד נאמר בתנ"ך שהוא אדמוני. רשמו בתגובות מה אתם חושבים על הסרטון ומה התשובה של החידה . ואת התשובה לחידה נפרסם בשבוע הבא. שבת שלום.



לדף הראשי של פרשת תולדות

דבר תורה לפרשת חיי שרה

דברי תורה קצרים מאת יואב לפרשת חיי שרה


  • שנת תשע"ח - איך שינה במעט אליעזר את השליחותש הטיל עליו אברהם
  • שנת תשע"ז - עצות לניהול משא ומתן


שנת תשע"ח - איך שינה במעט אליעזר את השליחותש הטיל עליו אברהם
בפרשת חיי שרה, פרק כ"ד, אברהם שולח את עבדו, אליעזר לפי הפרשנים, לחפש אישה ליצחק, והוא מוצא את רבקה. הוא מגיע לבית בתואל ושם הוא מגולל בפניהם את כל הסיפור שלו.
אני רוצה לשאול מדוע התורה מספרת את מה שאליעזר מספר לבתואל ולבן, הרי החזרה מיותרת.

בואו נעיין בדברי אליעזר, ונראה שיש בהם יותר ממה שנראה לנו, ולכן הם נצרכים, ניקח שלושה דברים שאליעזר מדגיש או אומר וננסה להסביר מה יש בהם:

הדבר הראשון: אליעזר אומר שאברהם אמר לו כך, פסוק ל"ח: "אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" והוא אומר גם בפסוק מ' "...ולָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי" אבל  כשאברהם השביע את אליעזר רשום כך: "כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק". אברהם כלל לא מזכיר את בית אביו ומשפחתו.

הדבר השני: בהתחלה אליעזר מספר להם שאברהם אומר לו (פסוק מ'): "ה'  אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ ..." אחרי זה הוא מספר להם על הניסיון שעשה לרבקה ובפסוק מ"ח הוא אומר להם כך: "וָאֲבָרֵךְ אֶת-ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת" אליעזר מדגיש את זה שה' הוא האחראי למציאת האישה.

הדבר השלישי הוא שאליעזר מראה ומספר שאברהם עשיר מיד בהתחלה. אליעזר מתחיל "וַה' בֵּרַךְ אֶת-אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן-לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים".

בטח כשהם שומעים את זה הם שואלים את עצמם אוקיי, מה אכפת לי שיש לו את כל זה?!

בכל המקרים האלה נראה שאליעזר אומר דברים לא רלוונטיים או מדגיש דברים לא חשובים, או משנה ממה שאמר לו אברהם ולא מגיע לעיקר, שזה שרבקה תתחתן עם יצחק.

כדי להסביר למה אליעזר עושה זאת בואו נרחיב קצת על מציאת האשה.

באותה תקופה כנראה שאשה שראויה ליצחק לא היו הרבה כאלה, וגם אם תמצא כזאת מה הסיכוי שהיא תרצה להתחתן עם מישהו שהיא לא מכירה ולעזוב את הבית שלה כדי לעבור לארץ אחרת?
לכן אברהם מתפשר והתנאי היחידי שלו הוא שהאישה תהיה מארצו.

לעומת זאת השליח, אליעזר, יודע שאפשר להשיג יותר מזה ולכן הוא מציב ניסיון לאישה ואני משער שאם הוא היה שואל עוד כמה נשים חוץ מרבקה והן לא היו מצליחות כנראה שהוא היה מתייאש. בנוסף אליעזר בכוונה פונה לאישה שהיא טובת מראה.

עכשיו כשמצאנו את האישה הראויה נשאר לאליעזר את השלב היותר קשה: לשכנע את האישה ואת משפחתה שהאשה תבוא אתו.

אליעזר מודע לקושי הבעיה ולכן הוא פותר אותה במספר דרכים.

הראשונה: אליעזר מדגיש שהוא נשלח דווקא לבית הזה ולמשפחה הזאת כדי שהם יבינו ויחשבו כמה הם מיוחדים וחשובים לאברהם, כשבן אדם יודע שהוא חשוב למישהו אחר הוא יהיה מוכן להסכים לבקשתו יותר בקלות.

השנייה: אליעזר מדגיש שה' גרם לו לפנות לרבקה וזה היעוד שלה הוא גם אומר להם את המשך פסוק מ"ח שהבאתי קודם: "לָקַחַת אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ" אליעזר קובע את העובדה עוד לפני שהם הסכימו. זה מראה להם שה' קבע את זה ואין עוררין, ובאמת בסוף הם אומרים (פס' נ): "מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ-טוֹב"

הדבר השלישי והאחרון הוא הכסף. רבקה השתכנעה כבר מזמן, אבל לבן ובתואל צריכים שכנוע גשמי. אחרי שהם השתכנעו שרבקה תלך הם צריכים לדעת שיהיה לה טוב שם ולכן אליעזר מדגיש את ענין הכסף, והוא גם אומר שאברהם נתן ליצחק את כל אשר לו, ולכן אין להם ממה לדאוג, וגם הם ירוויחו לא מעט. אחרי שאליעזר מסיים את דבריו אין פלא שהם משתכנעים.

ואני חושב שאולי המסר מהפרשה הוא שכמו שלהביא אישה לארץ אחרת כדי להתחתן עם מישהו שהיא לא פגשה מעולם והיא נבחרה רק בגלל שהיא שאבה מים לעשרה גמלים, אליעזר הצליח לעשות זאת כשהשתמש בשיטה הנכונה.
כך כל דבר אפשרי בשיטה הנכונה.
שבת שלום

לדף הראשי של פרשת חיי שרה

שנת תשע"ז - עצות לניהול משא ומתן
פרשת חיי שרה מתחילה במשא ומתן שאברהם מנהל עם בני חת. ננסה ללמוד מהמשא ומתן כמה דברים.

דבר ראשון: כשרוצים משהו צריך לאסוף חומר מקדים כלומר מה אתה רוצה ,של מי זה וכולי'. אתה צריך לדעת למה את רוצה להגיע. לאברהם היה ברור מה הוא רוצה של מי זה ומה זה והוא גורם לבני חת לתת לו את רצונו. עפרון מזהה את זה ואת זה שאברהם מוכם לשלם ושולף מחיר אסטרונומי. אברהם רצה להגיע לנקודה זו ממש ועל כן הוא מסכים.

דבר שני: לעשות ישר ולעניין. אברהם הסכים להצעה הראשונה של עפרון. אפשר להניח שאם אברהם היה מתעקש הוא היה משלם פחות.  אך את אברהם לא מענין המחיר.

דווקא אם אברהם היה מתמקח היו אומרים לו דברים כמו : הוא עשה לך טובה ,זה לא היה רציני וכולי'. ודווקא בגלל שהסכום היה כל כך גבוה זה מעיד על חשיבות העסקה ועל כך שהיא באמת התקיימה.

דבר שלישי ואחרון: כשאתה עושה עסק רציני תפרסם אותו שכולם ידעו מה היה.

התורה מדגישה את זה שהמערה והשדה ואת זה שכל בני חת ידעו שהמערה של אברהם היא שלו לדורות.

אז שלושה דברים עשה אברהם כדי להצליח.

  1. אסף חומר מקדים.
  2. הגיע לנקודה שהוא רוצה. 
  3. פרסם שכולם ידעו שזה שלו. 


לדף הראשי של פרשת חיי שרה