אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

המעפילים

בפרשת שלח, בסוף פרשיית המרגלים מופיעים כמה פסוקים הנקראים פרשת המעפילים (במדבר י"ד):
וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ-הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ: מא וַיֹּאמֶר משֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח: מב אַל-תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: מג כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה'  וְלֹא-יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם: מד וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית-ה' וּמשֶׁה לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד-הַחָרְמָה"
מי היו המעפילים? מה הם רצו לעשות? מדוע הם לא חזרו בהם גם לאחר שמשה הזהיר אותם? האם המעשה שלהם היה רצוי או לא והאם גורלם הוא עונש ומה הקשר של כל זה לציונות בתחילת המאה העשרים? על כך ועוד בשיחת רדיו קצרה

פרשת בהעלותך לילדים


תקציר פרשת בהעלותך
אהרון מצטווה להדליק בכל יום את המנורה  שעמדה בתוך המשכן. המנורה עשויה כולה זהב טהור, מקשה אחת (ללא חלקים מולחמים אחד לשני). שבעה קנים למנורה, ובהדלקתה פונים ששת נרותיה אל עבר הנר האמצעי העולה מגוף המנורה. הקב"ה פונה אל אהרון בלשון "בהעלותך את הנרות" ללמדו שבשעת ההדלקה עליו להמתין עד שהפתיל דולק כהלכה והשלהבת עולה מאליה.
הכשרת הלויים לעבודתם במשכן, דורשת אף היא הכנה ראויה והטהרות תחילה. הקב"ה מצווה על משה להזות על הלויים מי חטאת, לכבס את בגדיהם ולגלח את ראשם בתער. קורבנם יהיה פר לעולה ומנחתו סולת בלולה בשמן, ופר נוסף לחטאת. כיוון שהלויים נבחרו לעבודת הקודש חלף בכורי ישראל, על ישראל להתייצב בשעת הכשרת הלויים ולסמוך ידם עליהם. אהרון מצווה להניף את הלויים כתנופת קרובנות ומנחות, ואחר כך יסמכו הם את ידם על הפרים לפני הקרבתם. כך יובדלו הלויים מכלל ישראל להתקדש לעבודת המשכן.
ה' מזכיר כי קדושת הלויים באה להחליף ולכפר על בני ישראל שנכשלו בעוון העגל. למעשה הבכורים שבישראל, הם שהיו אמורים להתקדש לעבודת ה' בהצלתם במכת הבוכות במצרים.
שבועיים לאחר הקמת המשכן, והנה מלאה שנה לצאת בני ישראל ממצרים. הקב"ה מצווה את ישראל על-ידי משה לעשות לראשונה את קורבן הפסח – זכר ליציאת מצרים. עליהם לקיים את הפסח על כל הלכותיו, כולל אכילת מצות וביעור חמץ. למעשה, הייתה זו הפעם היחידה בארבעים שנות שהותם במדבר שקיימו את מצוות הפסח.
קבוצת אנשים שהיו טמאים בזמן הקרבת הפסח, באו לפני משה ואהרון ובפיהם טענה: "למה נגרע לבלתי הקריב את קורבן ה' במועדו בתוך בני ישראל". אנשים אלו רצו לקיים את המצווה ככל בני ישראל, אך טומאתם מנעה מהם לקיימה.
משה שמע את טענתם וביקשם להמתין עד שישמע את דבר ה' בעניין (משה בענוונותו לא רצה לפסוק בעצמו)
וכך, באופן חריג למדי נותן ה' בתורתו מצווה שלמעשה נוצרה תוך פניה ובקשה מיוחדת מבני ישראל. ואכן, ה' קובע מועד ב' להקרבת הפסח – "פסח שני": בי"ד בחודש אייר יוכל כל מי שלא הצליח להקריב קורבן פסח עקב טומאתו או היותו מחוץ לאזור המקדש, להקריב קורבן חלופי. לקורבן דינים זהים לדיני הפסח הראשון ואף אותו יש לאכול יחד עם מצה ומרור. אולם, אין צורך לבער או להרחיק את החמץ, אלא רק להימנע מאכילתו בזמן אכילת הקורבן.
הדבר מראה שכאשר יש רצון אמיתי לקיים מצוות, תמיד ניתנת לכך ההזדמנות.
בהזדמנות זו ה' מזהיר כי מי שלא יקיים את מצוות הפסח במועדו שלא מסיבת אונס, דינו "כרת".
מיום בו הוקם המשכן שרה עליו ענן השכינה, ומאז לעת ערב, היה עמוד הענן לעמוד אש המאיר את סביבתו. כאשר היה עולה עמוד הענן ומתייצב מעל מחנה יהודה, היה הדבר לסימן לכל בני ישראל כי הגיע העת לצאת למסע. וכך היה הענן ממתין לבני ישראל, לקול החצוצרות ולהכרזת משה: "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך". אז היה הענן שט ובעקבותיו צועדים מחנה יהודה ויתר מחנות ישראל.
גם החנייה נקבעה על פי אות הענן. בענן היה עוצר ובני ישראל חונים תחתיהם. אולם הענן לא היה חונה ושוכן עד שסיים העם להתארגן ומשה הכריז "שובה ה' רבבות אלפי ישראל".
התורה מספרת כי לעיתים נמשכה חניית ישראל ליום או לימים ספורים ולעיתים נמשכה החנייה שנים. כל זאת על-פי אות הענן.
ה' מצווה על משה לעשות שתי חצוצרות כסף, עשויות מקשת כסף אחת. חצוצרות אלו ישמשו את משה לאסוף את העם ואת הנשיאים או להודיע על יציאה למסע, כן ישמשו החצצורות לזיכרון לפני ה' שיושיע אותם מכל אויביהם במלחמות הארץ וביום שמחה וחג.
 וכך יהיו סדרי התקיעה בחצוצרות:
 - תקיעה בשתי החצוצרות – סימן להקבלת כל ישראל.
 - תקיעה בחצוצרה אחת – קריאה לנשיאי העדה בלבד.
 - תקיעה ותרועה ותקיעה בשתי החצוצרות – סימן יציאה למסע.
התוקעים בחצוצרות יהיו הכוהנים.
כזכור, בראש חודש סיוון, כחודש וחצי לאחר צאתם ממצרים, הגיעו בני ישראל למדבר סיני. כמעט שנה עברה, והם הספיקו לקבל את התורה, לחטוא בחטא העגל ולהתכפר, להקים את המשכן ולקיים את מצוות הפסח ואף את פסח-שני. עתה בכ' באייר בשנה השנייה לצאתם ממצרים, מתעלה הענן ובני ישראל יוצאים למסע שמסתיים בשכון הענן במדבר פארן.
התורה מתארת את תהליך היציאה למסע על-פי כל הכללים שלמדנו בפרשיות במדבר, נשוא ובפרשתנו:

  1. סימני המסע – העלות הענן ותקיעת החצוצרות.
  2. ראשונים מתחילים לנוע בני שבט יהודה והשבטים החונים איתם יששכר וזבולון – דגל מחנה יהודה.
  3. באותה עת נכנסים אהרון ובניו הכוהנים, מכסים את כלי המשכן הקדושים ומכינים אותם למסע.
  4. בני גרשון ומררי הלויים, מפרקים את המשכן ומעמיסים אותו על העגלות. כל משפחה נושאת את חלקי המשכן המוטלים עליה (פרשות במדבר ונשוא). 
  5. דגל מחנה ראובן הכולל גם את השבטים שמעון וגד, יוצא בעקבות מחנה יהודה.
  6. בני קהת, משפחת הלויים הממונה על משא כלי הקודש, נוטלים את המזבח, המנורה, השולחן וארון העדות ויוצאים אף הם למסע.
  7.  עתה יוצא דגל מחנה אפרים הכולל גם את השבטים מנשה ובנימין.
  8. מאסף לכל המחנות נוסע מחנה בני דן הכולל גם את השבטים אשר ונפתלי. 


בחניית בני ישראל על-פי סימן הענן, מקדימים ובאים בני גרשון ומררי, שכזכור יצאו לפני בני קהת, ומקימים את המשכן. וכך עד בואם של הקהתים עומד המשכן מוכן על תילו, ובני קהת מכניסים את הכלים לתוך הקודש.
ערב הנסיעה מהר סיני, פונה משה אל חותנו שהגיע בשעתו אל ישראל המדברה, ומבקש ממנו להמשיך איתם בדרכם אל ארץ ישראל. יתרו משיב כי הוא מתכנן לנסוע אל ארצו-מולדתו. אך משה מפציר בו להצטרף, שכן היה לאחד מהם בשבתו איתם ובראותו את הניסים והנפלאות שעשה ה' עם בני ישראל.
התורה שבה אל סיפור המסע מהר סיני, "דרך שלושת ימים", לשון על-פיה ניתן להבין כי למרות שכך היה אורכה של הדרך, עשו אותה ישראל בחסדי ה' במשך יום אחד. לפני העם נוסע ארון ברית ה' – הוא הארון שהכין משה לקראת קבלת התורה ובו הונחו שברי לוחות הברית הראשונים. הארון מקדים את בני ישראל, תר אחר מקום מתאים לחניה ומכשיר את השטח לקראת בואם. גם הענן הולך עם בני ישראל, מגן עליהם מכל עבר ומכשיר את הדרך לפניהם.
כפי שכבר תארנו קודם, מכריז משה בנסוע הארון: "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך" ובנוח הארון הוא מכריז: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל".
קבוצת אנשים  מתוך העם החלו בהטחת האשמות כלפי משה. לא דברים של ממש אלא הקנטה שמטרתה הצדקה לסור מעל דרך ה'. בדבריהם טענו על טורח הדרך וקשייה. דברי החוטאים הכעיסו את ה' ואש החלה בוערת ומכלה בחוטאים. העם פונה אל משה בזעקה, ומשה פותח בדברי תפילה כלפי שמים. תפילתו נענית והאש שוקעת. על שם המאורע נקרא המקום תבערה.
ושוב יש מי שמחפשים סיבות לתלונות. האספסוף, אותו ערב-רב שנאסף אל בני ישראל ביציאתם ממצרים, אינם מרוצים מהמן הפלאי שיורד בכל יום וטעמו כה נפלא. בשר הם רוצים. אומנם, עדרי בהמות לישראל ובוודאי אפשר לשחוט מהם ולאכול, אך לאספסוף יש עניין להתאונן וכך הם עושים, ומסיתים אחריהם גם את בני ישראל.
משה שומע את בכי העם וחש את כעסו של הקב"ה. הוא פונה אל ה' בטענה: "למה הרעות לעבדך... לשום את כל משא העם הזה עלי. האנוכי הריתי את כל העם הזה, אם אנוכי ילידתיהו...מאין לי בשר לתת לכל העם הזה...?! לא אוכל לבדי לשאת את כל העם הזה...!
הקב"ה שומע אל משה ומצווה עליו בתגובה לאסוף שבעים מזקני העם ולהתייצב איתם סמוך לאוהל מועד לעיני כל ישראל. לשם, אומר הקב"ה, אבוא אני, ואאציל מן הרוח אשר עליך על אותם זקנים. מעתה יהיו הם לצידך ויעזרו במשא טורח העם.
ובאשר לתלונות העם, ממשיך ה' בדבריו אל משה, הכן אותם וקדש אותם לקראת מחר. אני אתן להם בשר, לא ליום ולא ליומיים. במשך חודש ימים אאכיל אותם בשר עד שיהיה להם לזרא.
משה שיודע כי כלתה הרעה אל החוטאים והם עומדים למות בחטאם, מקשה כלפי שמים: מדוע יש להאכילם בשר אם ממילא נגזר דינם למיתה?! אולם ה' מודיע כי כך יעשה, כדי שלא יתפרש כאילו קצרה יד ה' מלתת להם בשר – העונש יגיע אך בקשתם תתמלא!
משה אוסף את העם ואת שבעים הזקנים כדברי ה'. על הזקנים נחה רוח ה' והם מתנבאים. שניים מהם אף מתעלים ונבואתם נמשכת גם לאחר שפוסקת מכל חבריהם. יהושע בן-נון תלמידו המובהק של משה, מקנא לרבו ומבקש לראות בשניים אלו מורדים, אך משה מרגיעו ומשבח את המעלה שזכו לה.
בינתיים, כהבטחת ה', מגיעים עופות שלו רבים למחנה ישראל וכך אוספים בני ישראל כמויות אדירות של בשר ואוכלים לשובע. למרבה הצער, יש מעט מבני ישראל שאוכלים ברעבתנות והרבה יותר ממש צריך בשביל לשבוע והם מקבלים עונש קשה:  "הבשר עודנו בין שיניהם, טרם יכרת, ואף ה' חרה בעם. ויך ה' בעם מכה קשה מאוד".
הנותרים מן המכה קוברים את אחיהם. על שם המאורע נקרא המקום קברות התאווה.

איסוף השלו
איסוף השלו - כרטיס אוסף משנת 1901



בני ישראל ממשיכים במסעם וחונים במקום ושמו חצרות, אף הוא במדבר פארן.
מרים יודעת כי אחיה משה צדיק ומורם מעם. אך היא יודעת גם שבקדושתו פרש מאשתו ציפורה. הדבר אינו מוצא חן בעיניה, והיא מלינה על משה בפני אחיהם אהרון. הרי גם אנחנו קדושים, אומרת מרים לאהרון, ומדוע היה צריך משה לפרוש מאשתו?
על רקע דברים אלו מעידה התורה על משה במילים שאין להם אח-ורע במקרא: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על-פני האדמה"
תגובת הקב"ה לא מאחרת לבוא: ללא הכנה מוקדמת, נקראים משה, אהרון ומרים לצאת ולהתייצב לפני אוהל מועד. ה' פונה אל מרים ואהרון ומשבח באופן בלתי רגיל את משה: "...בכל ביתי נאמן הוא", "פה אל פה אדבר עמו... ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה"?!
ה' כועס עליהם, והשכינה מסתלקת בהעלות הענן מעל המשכן. התוצאה במיידית מחרון אף ה': מרים מגלה שלקתה בצרעת, עונש ללשון הרע.
אהרון פונה אל משה ומבקש שיתפלל בעבור אחותם. משה נושא תפילה באומרו: "א-ל נא רפא נא לה". ה' עונה לתפילתו-בקשתו במין קל וחומר: "ואביה ירוק ירק בפניה, הלא תכלם שבעת ימים?... תיסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תיאסף". כלומר, אם בכעסו של אב לביתו ראוי שתהיה בהסגר שבעה ימים, על-אחת-כמה-וכמה כשמדובר בכעסו של הקב"ה.
העם ממתין במקום החניה עד תום ימי הסגרה של מרים, ואחר-כך ממשיך במסעו במדבר פארן.

לדף הראשי של פרשת בהעלותך
חידות לפרשת בהעלותך
תפזורות לפרשת בהעלותך

באדיבות צעירי חב"ד

פרשת במדבר לילדים


תקציר פרשת במדבר

ביום א' באייר, בשנה השנייה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, פוקד שוב הקב"ה על משה למנות את בני-ישראל, את הגברים מגיל עשרים ומעלה. הדבר היה חודש ימים לאחר הקמת המשכן (בא' בניסן).
לעריכת המפקד יהיו לצד משה כל שניים עשר ראשי השבטים, אותם מונה התורה בשמותיהם אחד לאחד.

וכך התורה מסכמת את מניין הגברים בכל שבט ושבט:
ראובן: 46,500 שמעון: 59,300 גד: 45,650 יהודה: 74,600 יששכר: 54,400 זבולון: 57,400 אפרים (יוסף): 40,500 מנשה (יוסף): 32,200 בנימין: 35,400 דן: 62,700 אשר: 41,500 נפתלי: 53,400
סך הכול נמנו: 603,550

שבט לוי שנבחר לשרת במשכן לפני ה', לא נמנה יחד עם בני ישראל. הם ממונים על פירוק המשכן, נשיאתו במסעות בני ישראל במדבר והקמתו בכל חניה. תפקידם גם לשמור על המשכן מכניסת זרים.
ה' מצווה על משה ואהרון לערוך את סדר חנייתם של שניים עשר השבטים סביב המשכן, כאשר הם מתחלקים לארבע קבוצות בארבע רוחות השמיים, כל שבט על דגלו:

  • בצד מזרח מחנה יהודה, ואליו נלווים השבטים יששכר וזבולון.
  • בצד דרום מחנה ראובן, ואליו נלווים השבטים שמעון וגד.
  • בצד מערב מחנה אפרים, ואליו נלווים השבטים מנשה ובנימין.
  • בצד צפון מחנה דן, ואליו נלווים השבטים אשר ונפתלי.
  • לשבט לוי - מחנה מיוחד ועצמאי בין כל המחנות, סמוך לאוהל מועד - המשכן.



וכך, על-פי סדר חנייתם, נוסעים גם בני ישראל לכל מסעותיהם במדבר: כאשר עולה הענן מעל המשכן, אות הוא כי יוצאים למסע. לאחר פירוק המשכן ועריכת כל ההכנות ליציאה לדרך, יוצאים ראשונה שבט יהודה ואיתם שני השבטים הנלווים. אחריהם כל שבטי ישראל על-פי סדר חנייתם.

עם סיום מפקד בני ישראל, מספרת התורה על משפחת הכהונה. בראש המשפחה אהרון הכוהן-הגדול אחיו של משה רבנו. בניו שנמשחו איתו לכהונה הם נדב ואביהו, אשר מתו ללא ילדים לאחר שהקריבו אש זרה, ואלעזר ואיתמר (לאלעזר, בנו של אהרון, נולד בן נוסף, פינחס, אך הוא נולד לאחר משיחת הכוהנים ולכן לא נמנה איתם. רק מאוחר יותר נתמנה על-ידי הקב"ה לכוהן באופן מיוחד, בגלל מסירות נפשו לה' כפי שנלמד בפרשת פינחס).

לשבט לוי תפקיד מיוחד בעם ישראל. הלויים שאינם כוהנים, מצווים על שמירת המשכן ואילו משפחת הכוהנים מצווה על כל עבודות ההקרבה.התורה מסבירה כי בעצם בכורי ישראל היו אמורים לעבוד במשכן, שכן הקב"ה 'קנה' אותם בעת הפרשתם מבכורי מצרים ב'מכת בכורות'. אך משחטאו ישראל בחטא העגל, ובתוכם כל בכורי ישראל, זכו בעבודה ובמשמרת הקודש בני לוי של השתתפו בחטא.
כאמור, לא התפקדו בני לוי במפקד הכללי של בני ישראל, ועתה מצווה משה למנותם, כל הזכרים מבן חודש ומעלה. אגב מניינם מתארת התורה את מקום חנייתם ומסעם של משפחות בני לוי - גרשון, קהת ומררי ואת חלוקת התפקידים ביניהם:

  • משפחת גרשון מנתה 7,500 זכרים מגיל חודש ומעלה, אנשיה חנו ממערב למשכן ותפקידם היה לשאת בזמן המסעות את יריעות המשכן ואת קלעי החצר ואת אביזריהם.
  • משפחת קהת מנתה 8,600 זכרים. הם חנו דרומה למשכן והופקדו על נשיאת השולחן, המנורה, המזבחות וכלי הקודש.
  • משפחת מררי מנתה 6,200 זכרים, היא חנתה צפונית למשכן ונשאה את קרשי המשכן, בריחיו, אדנו וכל כלי עבודתו בזמן המסעות.

סיכום  מפקד שלוש משפחות הלוי  מגיע לפי חישוב פשוט ל-22,300 נפש, אך התורה מסכמת ואמרת כי מניינם 22,000 נפש...?! ההסבר הוא, כי הסיכום נועד לחישוב פדיון בכורות ישראל מול הלויים הנוטלים את תפקידם (כפי שהתורה תבהיר מייד בהמשך). כיוון ש-300 מהלויים שנמנו הם עצמם בכורים, וממילא העבודה מוטלת עליהם בלאו הכי, התורה לא כללה אותם בסיכום.

לפני המשכן, מזרחית לו, חנו משה, אהרון ומשפחותיהם. הם הובדלו וחנו בנפרד למרות השתייכותם המשפחתית לקהת, אבי אביהם עמרם.

משה מנה את בכורי ישראל מגיל חודש ומעלה ומצא כי הם מונים 22,273. לאחר ש-22,000 בני שבט לוי נכסים תחתיהם לעבודה (לא כולל כאמור את 300 הלויים שהם עצמם בכורים), נשארים 273 בכורים שיש לפדותם בכסף - חמשה שקלי כסף לאחד. משה מקיים הגרלה בין כל בכורי ישראל, ומהם עולים 273 הבכורים העודפים המחויבים בתשלום דמי הפדיון.

תפקיד בני קהת לשאת את הכלים המקודשים ביותר - המזבחות, המנורה, שולחן-לחם-הפנים וכלי הקודש. למילוי התפקיד יבחרו רק מי שמלאו לו שלושים שנה וטרם הגיע לגיל חמישים.

כיוון שמדובר בכלים המקודשים ביותר הנמצאים בתוך המשכן, מקום המותר בכניסה רק לכוהנים,לא יוכלו הקהתים לקחת אותם כפי שהם. לכן מצווים אהרון ובניו לכסות את כל הכלים הקדושים, ורק לאחר שיפורק המשכן יוכלו הלוויים-הקהתים לשאת את הכלים המכוסים. הקב"ה מטיל את האחריות על שלומם וגורלם של בני קהת על אחיהם הכוהנים - בהקפידם על כיסוי נאות של הקודש, ימנעו חלילה את מותם

הדף הראשי של פרשת במדבר

באדיבות צעירי חב"ד

טיולים ליום העצמאות

יום העצמאות הוא הזדמנות מצוינת לטיולי מורשת. אם גם אתם רוצים לצקת תוכן ליום ולא רק להופכו ליום המנגל הלאומי, יש עשרות ומאות אתרים שאפשר לבקר בהם, רובם גם בחינם (חלקם דורשים תיאום מראש). במאמר זה נפרט מספר מקומות בהם ביקרנו בשנים האחרונות ומה יש שם. טיולים אלו דורשים הכנה וכדאי להדפיס חומר בבית ולהקריא לילדים בזמן הטיול ולא רק להסתמך על השילוט במקום. רוב המסלולים הם באיזור המרכז, למרות שארצנו כל כך קטנה שפינות מורשת יש לדאבוננו, בכל מקום.

לטרון - מוזיאון השריון - מוזיאון השריון ואתר ההנצחה לחללי חיל השריון. המוזיאון הוא אחד מהגדולים בעולם ומוצגים בו עשרות רבות של טנקים, על רובם אפשר לטפס, לחלקם להיכנס. קיר ההנצחה של השריון, מזעזע באורכו וברשימה הבלתי נגמרת של הנופלים. בבניין המשטרה הישן, תערוכות, סרטים והדגמות על השריון. לרוב מתקיים מחוץ לאתר ובחנייה הרגילה שלו תצוגת חיילות צה"ל עם כלים שונים. במקום חנייה בשפע אבל מומלץ להגיע מוקדם.

גבעת התחמושת - אתר מורשת ממלחמת יום העצמאות. מוזיאון, סרטים, ואפשרות להליכה בתעלות ובבונקרים. לפני הביקור מומלץ להוריד את השיר גבעת התחמושת למכשירים הניידים, ואת ההסברים הנלווים אליו ולשמוע את תיאור הקרב בשיר במקום ההתרחשות עצמו. גם בגבעת התחמושת יש חניון צהל"י.

טיול בעקבות חטיבת גבעתי במלחמת השחרור - מתחילים בפארק עד הלום ליד אשדוד, המקום בו נבלם הצבא המצרי במלחמת השחרור. במקום עצמו אובייקט ייחודי, אנדרטה לזכר חללי הצבא המצרי, אנדרטה זו, שהיא חלק מהסכמי השלום בין ישרא למצרים (ויש אנדרטאות דומות גם בסיני אולם איני יודע אם הן עדיין עומדות על תילן) היא מבנה יחודי בצורת אובליסק שחלק מהכיתוב עליו הוא בכתב חרטומים (הירוגליפים). משם ממשיכים לגבעה 69 מול ניצנים ולסיפור המקום. אין הרבה מה לעשות שם והאתר הפך לחורשת פיקניקים, עוצרים וממשיכים ליעד הבא, קיבוץ נגבה, בית הקברות הצבאי בו קבורים חללי קרבות נגבה ובראשם סא"ל יואב דובנו, על שמו נקרא כל המבצע, מבצע יואב. לא לוותר על הפסל של נתן רפפופרט, על הטרקטור, על מגדל המים ועל אתרים נוספים בקיבוץ עצמו. ממשיכים דרך הקיבוץ למשטרת עיראק סוידאן, אתר חטיבת גבעתי. במקום תערוכה צבאית וסרטי מורשת והנצחה.

דרך בורמה - לדרך שני חלקים, מבית מאיר ועד כביש 38 והחלק השני מכביש 38 ועד הראל. אפשר לעשות רק חצי אחד בכל פעם. לדעתי החלק הנמוך (בין לטרון לבין כביש 1) הוא המעניין יותר. יש כמה כניסות. אפשר להיכנס מכביש 38 מיד לאחר הפנייה לבית שמש (מכיבש 1) דרך עפר כמאה מטר לפני תחנת הדלק משם ממשיכים לפי השלטים (באתר קקל מפות מדויקות של דרכי היער), עד מצודת הראל. הערה: למתחילים את המסלול בבית מאיר, מומלץ לעלות למוצבים המשקיפים על כביש 1 למרות שהדרך לא כל כך טובה. כמו כן ייתכן שביציאה יש רק פנייה ימינה חזרה לכביש אחד (התוואי השתנה מעט לאחרונה), וכדאי לבדוק זאת מראש.

דרך דיפנבייקר - הדרך קרויה על שמו של ראש ממשלת קנדה. מתחילים מחניון פורצי הדרך לירושלים וממשיכים לפי השילוט. הדרך מקבילה לכביש מספר 1 וגבוהה ממנו. מגיעים גם לחניון המשורינים. בעבר המשורינים היו זרוקים כמו שהיו בצידי הדרך. כיום רוכזו למקום אחד, נצבעו, ונוספה תאורה מלאכותית. לטעמי השינוי אינו מוצלח והאוטנטיות הלכה לאיבוד. הדרך דרך עפר מתאימה לכל כלי רכב. יש כמה מוצבים בצידי הדרך והיציאה היא ליד תחנת הדלק בשער הגיא

הקסטל -  פארק לאומי ואתר הנצחה לאחד ממוקדי הקרבות המרים במלחמת השחרור. במקום יש שלטי הסבר אולם מומלץ להוריד מהרשת חומר רב יותר על הקרבות. לאחרונה נוספו מספר פעילויות חברתיות לקבוצות בדרך העולה למבצר. לא להחמיץ הליכה בתוך התעלות ותצפית מהגג.

גבעת הראדאר בהר אדר - דוגמה מצוינת איך יישוב מקבל את שמו העברי ממילה לועזית. באתר מגדל תצפית על ירושלים, ומספר טנקים שאפשר להיכנס אליהם. בדרך להר אדר, נמצאת אנדרט הצבי ישראל.

בית הגדודים - במושב אביחיל שנמצא בעצם בתוך נתניה נמצא בית הגדודים מוזיאון המספר את סיפורם של הגדודים העבריים מלפני קום המדינה ממלחמת העולם הראשונה ועד המתנדבים שלחמו בגרמנים באיטליה ב-1945. המוזיאון מעניין מאד ולפחות בחגים יש פעילויות גם לילדים הקטנים. היינו עם ילדים בגילאי 7 ו-9 ונהנו מאד. לקראת סוף התצוגה יש עמדות אישיות בהן ניתן לראות סרטי וידאו. בקשו לראות את הסרט בו מספרים ותיקי הגדודים על הדרך בה חילצו יהודים לאחר השואה וסייעו להם לעלות לארץ ישראל, תוך שימוש בקוד מבצע TTG שעשה רושם רב על השומרים הבריטים החדשניים אבל פירושו למעשה היה טיזי טוכס גאשפטן.... מאז הצפייה הפך להיות TTG שם קוד אצלנו בבית.

מכון איילון - על גבול נס ציונה רחובות נמצא מכון איילון, אתר הייצור הסודי הראשון של תע"ש שהוסווה כמכבסה של קיבוץ. הביקור במקום מרתק. סיפור הקמתו המהירה מדהים, ולשמוע את המכונות שעדיין עובדות ועושת המון רעש מומלץ. האתר עמוס ומצריך רישום מראש כך זמן רב לפני, אבל מומלץ לבקר בו גם שלא ביום העצמאות. אם כבר נמצאים בסביבה למה לא לבקר במכון וייצמן ובבית הנשיא חיים וייצמן?

באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל תמצאו עוד עשרות אתרים ומידע.