אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com

פרשת מצורע

פרשת מצורע היא הפרשה החמישית בחומש ויקרא. הפרשה ממשיכה את דיני המצורע מפרשת תזריע ועוסקת בדרכי טהרתו וכן בצרעת הבתים. תקציר מפורט בהמשך העמוד...

מאמרים לפרשת מצורע

מחלת הצרעת המקראית - המאמר מפרט את כל מקרי הצרעת המתוארים בתורה ואת האישים שלקו בה.

הפטרת פרשת מצורע - עיון בפרשת ארבעת המוצרעים בספר מלכים

תקציר פרשת מצורע - תקציר פשוט של עניני פרשת מצורע

צרעת ואנטישמיות - המאמר מביא את דבריו של הרש"ר הירש כנגד טענות אנטישמיות הקושרות בין הצרעת ליהודים ובנוסף מביא את סיפור ביקור המצורעים של ר' אריה לוין.

חידון לפרשת מצורע - חידות ציורים וחידות מילוליות על פרשת מצורע

סטטיסטיקה לפרשת מצורע - נתונים סטטיסטיים שונים על פרשת מצורע



תקציר הפרשה

אפשר להאזין לתקציר בסרטון הבא:

פרשת מצורע ממשיכה את נושא הצרעת מפרשת תזריע הקודמת לה.

תחילת הפרשה עוסקת בדיני טהרת המצורע. לאחר שהצרעת נרפאה והכהן ראה את המצורע ואת הנגע והכריז שהנגע טהור, המצורע צריך לעבור תהליך שלם על מנת שחזרתו לחברה תתאפשר. התהליך כולל גם גילוח כל השער ודומה במידת מה לקורבן היולדת. נראה שתהליך טהרת המצורע הוא מעין לידה מחדש שהרי המצורע חשוב כמת.

המשך הפרק עוסק בנושא של צרעת הבתים. אותם נגעים שהופיעו בעור ובבגד יכולים להופיע גם בקירות הבית. אבנים נגועות יש להחליף באבנים אחרות, ולעיתים יש צורך להרוס את כל הבית. הפרשנים מפרשים את צרעת הבתים בשני אופנים לחיוב ולשלילה. באופן החיובי, עם הכניסה לארץ, צרעת בבתים תסמן מקומות בקירות בהם החביאו הכנענים אוצרות, ונתיצת האבנים תוביל לגילויים.

באופן השלילי, צרעת בתים באה כנגד צרות עין. אדם מבקש חפץ מחברו ונענה בשלילה שאין לו את החפץ להשאיל. לאחר שהצרעת פושטת בבית ובטרם הכהן יטמא את הבית, יש להוציא את כל החפצים החוצה על מנת שלא יטמאו. והנה כל המבקשים מאותו אדם חפצים בהשאלה יראו שלאותו אדם יש את החפצים ואבוי לבושה.

לאחר סיום פרשת הנגעים התורה עוסקת במספר טומאות נוספות הנובעות מהגוף. טומאות חריגות של זב וזבה וטומאות טבעיות הנגרמות מאורח החיים הרגיל. הטומאה אינה תמיד שלילית, אלא נובעת ממצבים מסוימים באורח חיים תקין לחלוטין.
ארבעת המצורעים
ארבעת מצורעי שומרון (הפטרת פרשת מצורע) מחפשים מזון במחנה ארם. צ'רלס יוזף סטנילנד Staniland

הטקסט המלא של פרשת מצורע

פרשת תזריע

פרשת תזריע היא הפרשה הרביעית בספר ויקרא ורובה עוסק בדיני טומאה, טהרה ונגע הצרעת. תקציר מפורט לאחר מאמרי הפרשה.

מאמרים לפרשת תזריע

ברית מילה והבחנה בין סוגי הטומאות - המאמר עוסק בטומאות השונות ובהבדלים ביניהם

טומאת אשה יולדת - מדוע אשה יולדת נטמאת ומודע משך הזמן בטומאה אורך יותר לאחר לידת בת.

הצרעת בתנ"ך - הופעתה של הצרעת לאורך התנ"ך והאישים שלקו בה.

דבר תורה לפרשת תזריע - מדוע אישה יולדת מביאה קורבן חטאת?



הפטרת פרשת תזריע - עיון בהפטרת פרשת תזריע בספר מלכים - סיפור אלישע ונעמן.

תקציר פרשת תזריע - תקציר פרשת תזריע למבוגרים ולילדים

חידון לפרשת תזריע חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת תזריע

תפזורת לפרשת תזריע

סטטיסטיקה לפרשת תזריע - נתונים סטטיסטיים על פרשת תזריע



תקציר הפרשה:
אפשר גם להאזין לתקציר:


 פרשת תזריע ממשיכה לעסוק בענייני טומאה וטהרה שהתורה החלה לעסוק בהם בפרשת שמיני. הפרשה פותחת בדיני היולדת. אמנם לידה היא כוח החיים והנולד הוא תמיד טהור, אולם היולדת בלידתה נטמאת וצריכה להמתין עד שתוכל לבוא שוב אל המקדש.

בבואה אל המקדש עליה להביא קורבן עולה וקורבן חטאת. בפסוק אחד בפרשה, וכמעין בדרך אגב, מזכירה התורה את מצוות ברית המילה, אחת המצוות היסודיות ביותר ביהדות.

לאחר מכן עוברת התורה לדון בדיני הצרעת השונים. הצרעת, נגע עור, באה על חטאים מסוימים ובפרט על לשון הרע וגאווה. הצרעת המקראית, כמו רוב רובן של מחלות העור אינה מדבקת אולם היא אינה מחלת עור רגילה ולא כל נגע בעור הוא צרעת. מי שמחליט האם נגע מסוים הוא צרעת הוא הכהן והתורה מפרטת מספר קריטריונים (התנאים קשים מאד להבנה וכנראה תורת הנגעים היא אחת מהתורות שעברו בע"פ במשפחת הכהונה).

צרעת יכולה להיות לא רק באדם אלא גם בבגדים. זהו שלב נוסף, אדם שיש בו צרעת ולא תיקן את מעשיו, בסופו של דבר גם בגדיו מקבלים צרעת ועתה קשה לו יותר להסתיר את מצבו (במקרה הקשה ביותר הנידון בפרשת מצורע, צרעת יכולה להופיע אף בקירות הבית), בגדים שאינם נרפאים מהצרעת יש לשרוף וכך גם נגרם נזק כספי כלשהו לחולה.

המשך דיני המצורע, כיצד הוא נטהר וצרעת הבתים נידונים בפרשת מצורע.

דבר תורה לפרשת תזריע

דבר התורה של יואב לפרשת תזריע

בתחילת הפרשה בפסוק ז' רשום: "וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ". מדובר פה על אשה שיולדת ילד או ילדה והיא נטמאת אז התורה אומרת שכאשר האשה נהיית טהורה היא צריכה להביא קורבן, והקורבן מכפר עליה.

אני רוצה לשאול למה האישה צריכה קורבן לכפרה, הרי היא לא עשתה אף חטא?

מובא בתלמוד ירושלמי שכפרה זו היא על החטא של חוה שגורם לנשים לסבול בלידה עד היום.
כלומר אחרי הלידה האשה זוכרת את החטא של חווה ומקריבה קורבן חטאת כדי לנסות לכפר על החטא של חווה.

הסבר אחר המופיע באבן עזרא הוא שאשה מתוך צער וכאב הלידה אולי הטיחה דברים כלפי מעלה. ולכן היא צריכה להביא חטאת ולכפר על עצמה כי היא אולי חירפה את ה' מרוב הייסורים.

האברבנאל עונה שהאישה לא עשתה שום חטא. היא מביאה את קורבן העולה כדי להתקרב ולהודות לה' על כך שהצילה מסכנת הלידה.  והיא מביאה קורבן חטאת כי לא יכול להיות מצב שאדם עובר צרה ולא חוטא.  כמו שאמרו רבותינו במסכת שבת דף נ"ה ש"אין ייסורין בלי עוון" .

הוכחה לכך שעיקר ההקרבה הוא קורבן עולה ולהתקרב לה' שבאופן חד פעמי מקריבים את קורבן העולה לפני החטאת וזה מראה שהעיקר זה להתקרב לה' ובנוסף מביאים גם את החטאת.

אפשר להוסיף שהלידה ויצירת החיים החדשים מאפשרים גם לאשה למעשה להתחיל מחדש. וקורבן החטאת הוא על חטאים קודמים שאינם בהכרח קשורים ללידה, והלידה עצמה בצירוף הקורבן מהווה מעין כפרה על החטאים שיש לאשה.

נעבור לפינת החידה השבועית.

החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה פעולה נדירה עשה משה? ואיפה עוד הוא עשה אותה?
התשובה היא: "ויקצף" שמשה קצף, כעס על בני אהרון שרשום: וַיִּקְצֹף עַל-אֶלְעָזָר וְעַל-אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם".

ומשה עשה פעולה זו עוד פעמיים.

פעם אחת כשהוא כעס על האנשים ששמרו את המן למרות שמשה אמר להם לא לעשות כך. (שמות ט"ז כ) :" וְלֹא-שָׁמְעוּ אֶל-משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה".

ופעם אחרת משה כעס על האנשים שהשאירו ממדין את הנשים (במדבר ל"א יד): "וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה"

והחידה השבועית השבוע היא: בפרשת תזריע מדובר הרבה  על הצרעת, אלו אנשים בתנ"ך שרשום את שמם לקו בצרעת?

לדף הראשי של פרשת תזריע

Heil dem Volk, dem so Geschieht

איש האמונה הבודד. כותרת זו של מאמר מפורסם וחשוב מאת הרב סולובייצ'יק עומדת לנגד עיני כאשר אני חושב על סבא רבא גוטליב, שהיה איש מאמין, איש של הדר ואיש של אמונה בכל רמ"ח איבריו.

מאמין בברלין.

אני עצמי אדם מאמין. או שמא לא? איני יודע. כבר אמרה המשנה, אל תאמין בעצמך עד יום מותך. ישנם כאלו שאומרים שלאנשים מאמינים קל יותר להתמודד עם החיים. אני חושב דווקא ההיפך. אמונה היא דבר העומד יום יום במבחן, מבחן הגורם לחיבוטי נפש לא פשוטים, ולבחינה עצמית מדוקדקת בכל עת. וגם אם מאמין אני, דרגות יש לאמונה, ולדרגת אמונתו של גוטליב, לא הגעתי וספק אם אגיע.

בספר המכתבים של גוטליב ועמליה, שהושלם ערב יום השואה תשע"ז מופיעים מכתבים רבים של גוטליב ובהם הוא מדבר על אמונתו. אביא רק חלק מהם, בתרגום לעברית של אמי:
אתם רוצים לדעת ממני מה אני עומד לעשות. אני יכול, גם אם אין זה בכוונתי, להצטרף
לעצלים, לפרק את השותפות לעסק פרטי ועם זאת, לא לעזוב ללא כל הון. לכן אני רוצה לנסות להבטיח לעצמי הון מסוים באמצעות מכירה של אובייקט זה או אחר, כך שאת החישוב לא אעשה ללא הבעלים. אני צריך גם צריך לקחת בחשבון שאשאר ללא אמצעים מאחר ולא ניתן לחזות מראש כיצד הדברים יתפתחו. אבל מדוע דווקא בשלב זה אאבד את האמונה שלי בעזרתו של ה׳, שהייתה עד כה תמיד לצידי. האלוקים שהינחה וליווה אותי מיום היוולדי ועד היום הוא ינחני גם הלאה, שהרי הוא הוכיח לי שהוא אכן אוהב אותי ובאמת הניח לי למלא עד כה את תכניותיי. עדיין אינני חושב שדרכי אבודה. בכל שעה אני מקווה לעזרת ה׳. עד אז, תוכניתי היא להמשיך ולהתקדם כל הזמן בעבודת החובה, תוך מחשבה על תכנית לעתיד. לעולם לא להתייאש ולעולם לא להיות בטוח בנצחון, אלא תמיד לזכור שגם לאחר ביצוע של עבודה בצורה הטובה ביותר, בסופו של דבר נקבע הכל לפי תבונתו של ״המנהיג/המנחה״ ולא רק לפי היכולות והציפיות להצלחה של האדם היחיד.  Der Mench denkt Gott lenkt .לב האדם יחשב דרכו וה׳ יכין צעדו — משלי פרק טז׳ פסוק ט (2/8/1938)
אמונה? יהיו כאלו שיאמרו - תמימות, תימהון, שיגעון ועיוורון ואולי אף טיפשות. אבל לא, זוהי אמונה. 

נלך אחורה מספר שנים. לראשית ימי האימה. השואה החלה בגרמניה כבר בשנת 1933. אירופה ישבה אז שאננה ואילו יהודי גרמניה כבר היו צריכים להתמודד עם גזרות הנאצים:
עלינו לעמוד במאבק בלתי פוסק ומתמיד. מדי יום נוספות עוד דאגות כבדות. עד עכשיו הצלחתי להתגבר על כולן וכך זה ילך גם הלאה. יהיה קשה לתאר בפנייך כל מאבק בנפרד. לפעמים אינני מאמין שאוכל לעמוד במאבקים נוספים, אבל ביום שאחרי, אני כבר ניצב איתן יותר במשמרתי וה' עוזר לי להגיע לניצחון. (3/12/1933)
ובאמת מי אז היה יכול להאמין? גזרות וחוקים דרקוניים. השפלה וקשיים עסקיים. אפשר לעבור את זה. יהודים עברו את זה כבר מאות שנים.

לא רק באלוהים האמין גוטליב. גוטליב האמין גם באדם. גרמניה הייתה ביתו ומולדתו. מדינה שלא תבגוד בו. אף לאחר שהוא נושל מנכסיו והפך לשכיר בעסק שלו כתב כך: 
זה היה אירוע גדול בין  10–8 בבוקר הגיעו אלינו הביתה האורחים מהפירמה ואחר הצהרים משעה 9–5 ב״לייפציגר שטרסה״. אני מאמין שהאנשים שבאו, היו אכן כנים ביחסם אלי, אבל זה נראה לי כניצוץ אחרון. בשמחה שאלתי את עצמי עד מתי?
עד מתי? היום אנחנו יודעים את התשובה. האמונה באנשים החלה להיסדק, אך לא האמונה באל. וכך הוא מסיים את דבריו באותו מכתב שהבאתי בפתיחה:
מכאן גם המסקנה שהצלחה לא צריכה להביא ליהירות כמו גם הרס של מפעל חיים אינו מתיר הפסקת הכרת התודה לבורא. מי שמאמין שהוא בעליו של רכושו, הוא חש את האבדן כאסון הגדול ביותר. מי שרואה את עצמו, כמוני, כאחראי על אחת מהטובות של ה׳ שהופקדו בידיו, הוא מצטער כמובן שאבדה לו משרת ״האמרכלות״. אבל מאחר והוא בכל זאת מאמין שהוא ניהל את העבודה כראוי, ומדובר כאן כמובן באביכם שיש בו אמון בה׳, שהוא גם יתן לו תפקיד ניהולי חדש. וכך אינני מדוכא לגבי עצמי ולגבי העתיד, כפי שאתם מתארים לעצמכם. אבל אני מדוכא מכך שאני שהייתי ״הרועה״ של עובדי היהודיים, לא אוכל להמשיך בכך. אבל עובדה זאת צריכה להשפיע על מצב רוחי רק עד גבול מסוים. ״שבת נחמו״ ולאחר מכן ״חודש התשובה״ אבל גם ״ימים טובים״ של הימים שיבואו, הם ימים טובים, שכן כל מה שבא מה׳ יהיה לטובה ולברכה (2/8/1938)
עד מתי גוטליב? עד מתי עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹקים וָמֻת.

לא גוטליב. לא איש האמונה הבודד. מנושל מנכסיו ומגורש מביתו, כל מכריו הגרמנים עזבוהו לנפשו והוא שניסה למלט את עובדיו היהודים ולדאוג לתנאי פנסיה לעובדיו שאינם יהודים, נשאר מאחור. מאמין ובודד, כולו הדר ואמונה.

וכך כותב גוטליב במכתב האחרון שיש לנו ממנו:
הפסוק הראשון של תפילת "אשרי" הוא מתהילים פרק פד׳ פסוק ה׳ "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה". הפסוק השני הוא מפרק קמד׳ פסוק ט"ו "אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו". הפסוק השלישי של התפילה הוא מפרק קמה׳ פסוק א׳ ״תהילה לדוד ארוממך…״. 
הפסוק השני נאמר ארבע פעמים בכל יום ובשבת אפילו  חמש פעמים. אז כאמור, אנחנו אומרים ארבע פעמים ביום ״אשרי העם שככה לו..״ (Heil dem Volk, dem so Geschieht)  ולמרות המתרחש, אנו אומרים בסוף הפסוק, "אשרי העם (שגם בתנאים אלו) ה' (המאפשר שכך יקרה לעמו) הוא אלוקיו". זה מראה את הגדולה של עמנו ומבטיח לאלו שחושבים כך, גם תוך כדי הדאגות הרובצות עליהם, את השקט של האיש המאמין בה'.
איני חושב שצריך להוסיף עוד מילים. אבל בכל זאת הערה אחת. אני מתמקד על המילה Heil אותה מילה שבוודאי העבירה צמרמורת בגוטליב ובכל יהודי אחר עת נשאגה מפי מיליוני פיות שהרימו את ידם והצדיעו לצורר ימח שמו, והנה זוהי אותה מילה ממש הנאמרת על ידינו עד היום בתפילות.

צדיק באמונתו יחיה. פסוק זה מהנביא חבקוק משובש פעמים רבות. האמונה היא שמאפשרת לצדיק לחיות. בלעדיה חייו אינם חיים ואילו איתה גם במותו הוא חי.

אין לנו מכתבים נוספים מגוטליב. גוטליב סבל ממחלת הסוכרת וכאשר גורש לטרזין ולא יכל היה לקבל את התרופות הנחוצות, בוודאי ידע שקיצו קרוב. לו היה כותב משם מכתב אחרון היה חותם אותו כך:

"וַיֹּאמֶר- עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ"

גוטליב אליקום ביר, נולד בז' סיוון התרל"ח (יום טוב שני של שבועות) 8/6/1878  ונפטר בתאריך  ה' מרחשוון התש"ג (16/10/1942) בגטו טרזין.

גוטליב ביר 1878-1942
גוטליב ביר 1878-1942
מאמרים נוספים בנושא:
Die Biers haben hier gewhont (כאן גרו הבירים)

פרשת שמיני

פרשת שמיני היא הפרשה השלישית בחומש ויקרא. הפרשה מתארת את טקס חנוכת המשכן, את מותם של נדב ואביהוא בני אהרון וכן מצוות שונות לבני ישראל ובפרט המאכלים המותרים והאסורים. תקציר מלא ומאמרים, חידות ועוד בהמשך הדף.


נדב ואביהוא
נדב ואביהוא - ג'יימס טיסוט Tissot 1898

פרשת שמיני
מתי הייתה חנוכת המשכן - המאמר דן במחלוקת אודות תאריך חנוכת המשכן, אירוע המוזכר בתורה שלוש פעמים, בשלושה חומשים שונים.

הפטרת פרשת שמיני - עיון בהפטרת פרשת שמיני בספר שמואל.

דבר תורה לפרשת שמיני - מדוע מנסים למצוא סיבה לחטא נדב ואביהוא שלכאורה מפורש בכתוב.



זיהוי העופות בתורה- המאמר מציג את הבעיתיות בזיהוי מיני העופות בתורה, מביא מספר הבדלים בין הפרשנים ובין שמות המוכרים בימינו לבין השמות שהיו מוכרים בזמן התורה.

חידון לפרשת שמיני - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת שמיני.

תפזורת לפרשת שמיני

סטטיסטיקה לפרשת שמיני - נתונים סטטיסטיים על פרשת שמיני.



תקציר פרשת שמיני

ניתן גם להאזין לתקציר הפרשה


פרשת שמיני מכונה כך על שום היום השמיני לשבעת ימי המילואים, הוא יום חנוכת המשכן.

קיימת מחלוקת במפרשים האם היום השמיני היה בא' בניסן או בח' בניסן. באותו יום, אהרון מקריב את קורבנו לראשונה. מאותו רגע כפי שבארנו בפרשת צו, משה חדל לשמש ככהן גדול (וככהן בכלל) והכהונה עוברת לאהרון ולבניו, כולם כהנים משוחים שיכולים למלא את תפקיד הכהן הגדול.

באותו יום אהרון מתנסה בכל הקורבנות. קודם כל קורבן חטאת לכפר על עוונותיו ולהיכנס לתפקידו נקי, לאחר מכן קורבן עולה, את מנחת הכהן, ולבסוף את זבח השלמים. לאחר הקרבת כל הקורבנות, אהרון מברך את העם והפרשנים מעירים שאהרון ברכם בנוסח הידוע של ברכת כהנים, נוסח המופיע רק בחומש במדבר.

לאחר הברכה מופיעה ברכה נוספת לעם מאת משה ואהרון, כולם יוצאים מאוהל מועד, כבוד ה' נראה אל העם ואש ניסית יוצאת ואוכלת את הקורבנות.

באותו רגע קורה אירוע טרגי. נדב ואביהוא בני אהרון הכהנים מקריבים קטורת לפני ה' ועושים פעולה שלא נצטוו עליה. העונש מיידי וקשה, אותה אש שיצאה וקיבלה את הקורבנות פוגעת גם בהם והם מתים. העונש חמור אולם לאהרון ולבניו (הנמצאים במעמד של כהנים גדולים) אסור להתאבל והם נדרשים להבליג על סיבלם וכאבם הפנימי. לעומת זאת, במחנה בני ישראל כולו, שאינם חייבים אבלות מוכרז אבל כללי על מות בני אהרון.

אהרון, עקב גדלותו והבנה שמעמדו הציבורי אוסר עליו להפגין את רגשותיו זוכה באופן מיידי לדיבור מאת ה'. זהו הדיבור היחידי בתורה שהוא לאהרון בלבד (פרק י' פסוק ח): "וידבר ה' אל אהרון לאמר". דיבור זה מזהיר את אהרון ובניו לא לשתות יין ושכר כלל בעת שהם עוסקים בקודש. מכאן מסיקים חלק מהפרשנים כי נדב ואביהוא שתו יין ועקב כך עשו מעשה אשר לא צוו עליו. הזהירות הנדרשת מן הכהנים גדולה מאד.

משה מצווה על אהרון ובניו לאכול את בשר הקורבנות. כפי שראינו בפרשת ויקרא ובפרשת צו, אכילת הקורבן על ידי הכהן, במקום ובזמן הנכונים היא חלק חשוב מפעולת ההקרבה, אולם אהרון ובניו אינם אוכלים את קורבן החטאת  והוא נשרף כולו. משה כועס (התורה משתמשת בפועל ויקצוף - פועל נדיר המופיע שמונה פעמים בתנ"ך, שלוש פעמים מתוכם ביחס למשה), אך נוהג כבוד באחיו הגדול והתורה כותבת כי הוא כועס על אלעזר ואיתמר אחייניו.

תשובת אהרון היא כי אמנם כלפי חוץ אין הוא יכול להפגין אבלות אולם ביום בו קרה לו אסון כזה אין הוא יכול לאכול מבשר הקורבן, ובצינעה כאשר רק משה אהרון אלעזר ואיתמר רואים ויודעים הוא יכול לנהוג מנהגי אבלות. תשובה זו של אהרון מניחה את דעת משה.

המשך פרשת שמיני עוסקת  בחיות הטמאות והטהורות ובחיות המותרות למאכל. לחיה ולבהמה ניתנים שלושה סימני טהרה. העלאת גירה, הפרסת פרסה ושוסעת שסע. התורה אף מביאה דוגמאות לחיות שיש להן רק חלק מסימני הטהרה ולכן הן אסורות לאכילה. לגבי החיים במים, הדרישות הן שלדג יהיו סנפיר וקשקשים (וזו הסיבה שכרישים וצלופחים למשל אינם כשרים למאכל).

לגבי העופות, התורה מביאה רשימה ארוכה של עופות אסורים באכילה ללא סימנים אולם בתורה שבעל פה מופיעים גם סימני הטהרה בעופות, לבסוף מתארת התורה שאת שרצי העוף, סוגים מסוימים של חרגולים וארבה המותרים באכילה (מסורת זו של אכילת ארבה נוהגת בחלק מיהודי תימן עד ימינו).

בהמשך מפרטת התורה את דינו של הנוגע בנבלת חיה טהורה או טמאה, מפרטת שמונה חיות המכונות שרצים הגוררות איתן טומאה ועוברת לעסוק בנושאים הסבוכים של טומאה וטהרה שילוו אותנו גם בשתי הפרשות הבאות - תזריע ומצורע.

נדב ואביהוא
נדב ואביהוא - ג'יימס טיסוט Tissot 1898

דבר תורה לפרשת שמיני

דבר התורה של יואב לפרשת שמיני

בתחילת פרק י' מסופר על נדב ואביהו שהקריבו אש זרה ומתו. כתוב כך: "וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ ,וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה', אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם"

בסיבות לחטא זה יש במפרשים הרבה דעות.
נביא כמה: על שנכנסו שתויי יין, וע"י שנכנסו בלא רחיצת ידיים ורגליים, שהיו בלי המעיל, על שלא היו להם בנים, על שלא נשאו נשים, ועל שהורו הלכה בפני משה רבם.

לכל הדעות האלה יש סימוכים בפשט אבל התורה מכחישה את כל אלה ורושמת: "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם" מכאן שהם חטאו בהקרבת אש זרה ואין מקום וצורך בכלל לדרוש עוד סיבות למותם.

אם כן למה דרשו כל כך הרבה סיבות למותם שהתורה אומרת בפירוש את הסיבה?

הכלי יקר עונה שהיה קשה למי שדרש את הדרשות האלה שנאמר ויקרא פרק א' פסוק ז': "ונתנו בני אהרן הכהנים אש", אם כן למה רשום "אשר לא ציווה אותם" אם אנחנו רואים שה' כן ציווה, למה לכעוס עליהם?

ולכן דרשו את הדרשות האלה למרות שסיבת המוות לכאורה מפורשת. הדרשות נועדו כדי לענות על הקושיה למה הוא הרג אותם למרות שציווה עליהם לעשות זאת.

בנוסף למדרשים שהבאתי בתחילה האברבנאל עונה שלמרות שה' ציווה אותם להקריב אש פה הם הקריבו אש זרה כלומר לא ממזבח העולה, וזה היה החטא שלהם.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של פרשת צו הייתה: כתוב : "כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ" איפה עוד בתנ"ך מופיעה המילה "יֹאכְלֻהוּ"?
והתשובה היא שמופיע עוד שלוש פעמים:
אז פעם אחת כמו שאמר אחד הצופים שגב סופר בפרשת בא "על מצות ומרורים יאכלהו"
פעם נוספת בדיוק באותם מילים אך הפעם בספר במדבר בנושא פסח שני.
ופעם שלישית בישעיהו ס"ב שרשום: "כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת ה' וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי"

והחידה השבועית השבוע היא: איזה פעולה נדירה עשה משה בפרשה. ולמתקדמים איפה עוד משה עושה פעולה זו.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובות ונשמח גם אם  תרשמו לנו בתגובות מה חשבתם על הסרטון. נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!

לדף הראשי של פרשת שמיני

פסח

פסח הוא הראשון משלושת הרגלים והוא החג המציין את יציאתנו ממצרים.

מאמרים לפסח


ספרים לפסח
 - סקירות על ספרים והגדות לפסח!

אפיית המצות - על שיטת אפיית המצות המסורתית

פסח שחל בשבת - הלכות ועניינים מיוחדים כאשר חג הפסח חל בשבת

חידות לפסח - חידות ציורים וחידות מילוליות לכל המשפחה שיחזיקו אתכם ערים בליל הסדר

מדריך ליל הסדר - המון עצות ורעיונות להעברת ליל סדר מוצלח. פעילויות, חידות, משחקים סביב השולחן, הצעות לדיונים משפחתיים ושילוב כל הילדים בכל הגילאים בסדר. באדיבות הרב יוני לביא.

כנגד ארבעה בנים - עיון בנושא ארבעת הבנים בהגדה של פסח

כמה שנים ישבו בני ישראל במצרים - דבר תורה לילדים עם הרחבה למבוגרים העוסק בשאלה כמה שנים ישבו בני ישראל במצרים?

הטל - בפסח מפסיקים לבקש על הגשמים ואומרים תפילת טל. המאמר עוסק בטל ובחשיבותו הרבה.

הפטרת פסח - עיון בהפטרת חג הפסח בספר יהושע

הפטרת שבת חול המועד פסח - הפטרת "חזון העצמות היבשות"

הפטרת שביעי של פסח - עיון בהפטרת שביעי של פסח שירת דוד בספר שמואל

האם מכות מצרים היו נס? - מהי ההגדרה של נס, ומה היו מכות מצרים? 






תפזורת לפסח - תפזורות לילדים לפסח

חסל סדר פסח - על מקורו של הפיוט הנאמר בסיום ההגדה

קריאת התורה לפסח - מה קוראים בתורה בכל אחד מימי הפסח?

ההגדה של פסח כאנטיתיזה לנצרות - האם ההגדה של פסח התפתחה כאנטיתיזה לנצרות? המאמר הבא המבוסס על ספרו של פרופסור ישראל יובל מנסה להראות שייתכן מאד וכך היה.

בינגו לפסח - משחק בינגו לכל המשפחה

מדע בפסח - ניסויים מדעיים פשוטים ומהנים לפסח ולליל הסדר

ברכת כוהנים בכותל 

מתי הייתה יציאת מצרים - בערב בלילה בבוקר או בצהרים? עיון במקורות השונים בתורה

העומר - על העומר, המינחה הראשונה מהתבואה החדשה, מינחה המובאת לבית המקדש בחול המועד פסח.


תקציר חג הפסח
פסח הוא הראשון משלושת הרגלים. אורך החג הוא שבעה ימים כאשר היום הראשון והיום השביעי הם חגים ושאר הימים הם ימי חול המועד. לחג שמותר נוספים: חג האביב בגלל שהחג חייב להיות בתקופת האביב, חג המצות, חג החירות ועוד. לחג הפסח הלכות ומנהגים רבים ונתאר בקיצור כמה מהם.

עוד לפני הפסח מקובל ללמוד את ההלכות של פסח. מתחילים מיד לאחר פורים וכך יש מספיק זמן עד פסח. כמו כן אוספים קמחא דפסחר, תרומות לעניים כדי שכל אחד מישראל יוכל לערוך ליל הסדר ולאכול מצות ויין כמתחייב.

ההלכה העיקרית היא איסור אכילת חמץ בפסח. חמץ הינו כל אחד מחמשת מיני דגן: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת שבוא במגע עם מים ושהו יותר משמונה עשרה דקות טרם גמר האפייה (התחלה ולו הקטנה ביותר של תהליך התפיחה גורמת להחמצה). בפסח אנחנו אוכלים מצות שמקפידים מאד שזמן הכנתן יהיה קטן משמונה עשרה דקות. ראו במאמר הבא סרטון המדגים את הכנת המצות לפסח.

האיסור אינו רק על אכילת חמץ אלא גם על הימצאות כלשהי של חמץ ברשותנו, ולכן את החמץ שנשאר לנו אנו מסיימים לפני פסח או מוכרים לנוכרי. בבתים רבים מוציאים ממש את כל החמץ מהבית כאשר במכירה לנוכרי משתדלים למכור כמה שפחות. בערב פסח בלילה עושים בדיקה אחרונה של החמץ בבית, ולמחרת שעות ספורות לפני כניסת החג שורפים את החמץ. במקומות רבים יש שרפת חמץ מרכזית, בצורה בטוחה. עניין הניקיונות אינו הלכתי דווקא, אין חובה לנקות לפסח אלא לבדוק בכל הבית שלא נמצא שם חמץ בטעות.

בליל פסח עורכים ארוחה מיוחדת, ליל הסדר, ובה קוראים את ההגדה של פסח, אוכלים מצות ומרור, מספרים ביציאת מצרים, שותים ארבע כוסות יין ועוד. ליל הסדר נחוג בכל בתי ישראל, דתיים וחילוניים כאחד וההגדה נקראת בכל בתי ישראל. גם לאחר הארוחה יש להמשיך לקרוא את ההגדה עד השירים הידועים בסיומה, אחד מי יודע וחד גדיא.

במוצאי חג ראשון של פסח מתחילים לספור את ספירת העומר. בזמן המקדש הקריבו מיד לאחר הפסח את קורבן העומר (ובכך היה מותר לאכול מתבואה חדשה של אותה שנה). הספירה היא של 49 יום ומסתיימת בערב חג השבועות.

בפסח מקובל לקרוא את מגילת שיר השירים. המגילה נקראת בבית הכנסת בתפילת שחרית בשבת חול המועד (או בראשון או שביעי של פסח אם הם בשבת). בחול המועד קוראים כל יום קריאה אחרת בתורה, המזכירה את חג הפסח.

מסורות חדשה היא שבאחד מימי חול המועד נערכת בכותל המערבי תפילה חגיגית עם ברכת כוהנים מסורתית בה מאות כוהנים מברכים את המשתתפים, מעין זכר למצוות העלייה לרגל. המעמד יפה ומרגש. פרטים על התאריך המדויק של ברכת כוהנים בכותל

בשביעי של פסח, מקובל שהוא היום שבו נבקע ים סוף ואבותינו חצו את הים (למרות שבתורה אין תארוך לאירוע זה). בחג קוראים את שירת הים בחגיגיות רבה.
במוצאי חג הפסח התקבל מנהג המימונה. יש להיזהר ולאן להכין שום דבר חמץ עד לאחר יציאת החג לגמרי. גם בשנים ששביעי של פסח הוא ביום שישי ושבת שלאחריו כבר אינה בחג הפסח, אין לאכול בשבת זו שום דבר חמץ עד למוצאי השבת.

קישורים נוספים
מאגר מידע לפסח באתר מכללת קיי

פרשת צו

פרשת צו היא הפרשה השנייה בחומש ויקרא. הפרשה ממשיכה בדיני הקורבנות אך הפעם את הדינים לכוהנים ומתארת את ההכנות של הכוהנים לכניסה לתפקידם. תקציר מלא ומאמרים לעיון בהמשך הדף.
משה מושח את אהרון ובניו
משה מושח את אהרון ובניו - תנך הולמן 1890

מאמרים לפרשת צו

קורבנות החמץ - ברוב הקורבנות החמץ אסור לחלוטין. ישנם שני קורבנות בהם חמץ הוא חובה וחלק מקיום המצווה. המאמר ינסה להסביר מתי החמץ אסור ומתי הוא הכרחי.

העברת הכהונה ממשה לאהרון - מה מגלים לנו טעמי המקרא על העברת הכהונה ממשה לאהרון

הפטרת פרשת צו - עיון בהפטרת הפרשה בספר ירמיהו

חידון לפרשת צו - חידות ציורים, חידות מילוליות ושאלות על פרשת צו.

דבר תורה לפרשת צו - דבר התורה של יואב על ענייני פסח המופיעים בפרשת צו.


תפזורת לפרשת צו

סטטיסטיקה לפרשת צו - נתונים סטטיסטיים על פרשת צו.

פרשת צו לילדים - דבר תורה המתאים במיוחד (אבל לא רק) לילדים על פרשת צו



 תקציר פרשת צו
ניתן גם להאזין לתקציר:



פרשת צו מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון בפרקים ו-ז' הוא המשך ציווי הקורבנות אבל הפעם לא לבני ישראל המביאים את הקורבן אלא לאהרון והכהנים המקבלים את הקורבן.

הפרשה מפרטת את דיני הקורבנות השונים מבחינת הכהנים המקריבים אותם וגם את המנחה שאותה הכהנים עצמם צריכים להביא כול כהן חדש הנכנס לעבודתו מביא מנחה  והכהן הגדול מביא מנחה בכל יום.

חלקה השני של הפרשה מתאר את ימי המילואים של הכהנים. אלה היו שבעה ימים קודם חנוכת המשכן, ועליהם נצטווה משה בפרשת תצווה.

את שאר ענייני הכנת המשכן התורה כבר פירטה בפרשות ויקהל ופקודי אולם משיחת הכהנים מתוארת רק בפרשת צו. בתקופה זו של שבוע המילואים, שימש משה בתפקיד הכהן הגדול, כאשר את כל פעולות המשכן ביצע הוא ואפילו קיבל את חזה התנופה (אחת ממתנות הכהונה) כפי הנאמר בפרק ח' כ"ט: "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-הֶחָזֶה וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה לִפְנֵי ה' מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה".

במאמרנו לפרשת תצווה הדגשנו את בחירת אהרון ובניו לכהונה אולם חלקו של משה לא נגרע והוא זכה לשמש תקופה קצרה בכהונה זו.


משה מושח את אהרון ובניו
משה מושח את אהרון ובניו - תנך הולמן 1890

מעבר הכהונה ממשה לאהרון

בפרשת צו נמשחים הכוהנים ואהרון מתחיל לכהן בקודש. אלו הם שבעת ימי המילואים, שבסיומם, ביום השמיני, הוא יום חנוכת המשכן. התורה מתארת בהרחבה את פרטי חנוכת הכוהנים, ולמעשה חוזרת על פרטים שנאמרו בפרשות הקודמות בספר שמות, כפי שחזרה על ענייני הקמת המשכן.

בפועל מבוצע כאן מעבר של הכהונה ממשה לאהרון, עובדה שכמעט מוסווית בתוך הטקסט וניתן למצוא לה הדים דווקא בטעמי המקרא. טעמי המקרא אינם מיועדים לניגון המוזיקלי אלא בעיקר כסימני פיסוק והגייה נכונים של המילים וגם משמשים לפרשנות.

במיוחד אפשר לומר זאת על הטעם שלשלת (ב֓), טעם נדיר ביותר בתורה המופיע בה ארבע פעמים בלבד. אין ספק שהבחירה לשים טעם זה היא גם אמירה פרשנית, שהרי יש טעמים אחרים בעלי אופי דומה שהיה אפשר להשתמש בהם. בנביאים,הטעם  שלשלת מופיע עוד פעמיים ובכתובים פרט לספרי תהלים, משלי ואיוב פעם אחת בלבד. בספרי אמ"ת, משמעות הטעם שונה והוא נפוץ בהם.

מה משמעות טעם השלשלת? נראה שהוא מביע היסוס, התלבטות או חוסר יכולת להכריע. נבחן את שלושת ההופעות של השלשלת בספר בראשית.
  1. כאשר המלאכים מצויים על לוט להימלט מסדום, הטעם הוא על המילה ויתמהמה בפסוק: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר". לא פשוט לעזוב את מקומך ללא חפציך ולצאת אל הלא נודע. כל אחד היה מתמהמה אבל איחור עלול לעלות ביוקר רב.
  2. בסיפור עבד אברהם, המיוחס לרוב כאליעזר, הבא לחפש אישה ליצחק, הטעם שלשלת הוא על המילה ויאמר בפסוק: "ויֹּאמַר ה' אֱלֹקי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (פרק כ"ד יב). רבות נאמר על תנאי אליעזר והאם היה תנאי ראוי וגם אני כתבת על כך, ובכל זאת ייתכן שאף אליעזר עצמו לא היה כל כך בטוח במעשהו והתלבט האם לנקוט צעד זה.
  3. בסיפור אשת פוטיפר המפתה את יוסף הטעם מופיע במילה וימאן בפסוק: "וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ נָתַן בְּיָדִי". הפרשנים אומרים כי סירובו של יוסף בא רק לאחר שכמעט נכנע ליצר הרע ולאחר התלבטות. למרבה המזל יוסף בחר בדרך הנכונה אף שהיא עלתה לו בשנות מאסר ארוכות.
גם בפרשת צו, מופיע הטעם שלשלת כאשר נשחט איל המילואים בפסוק (פרק ח' כ"ג): "וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח משֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל-תְּנוּךְ אֹזֶן-אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל-בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל-בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית".

לא ברור מדוע כאן יש התמהמהות ואפשר לפרש כי פעולות אלו היו למעשה העברת הכהונה הגדולה ממשה לאהרון. כל עוד אהרון לא נחנך ולא עברו ימי המילואים, שימש משה ככהן גדול. העברת הכהונה לאהרון הייתה לא צפויה אולם חלקו של משה לא נגרע והוא זכה לשמש ככהן גדול ואף להנות ממתנות הכהונה כפי הנאמר בפרק ח' כ"ט: "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-הֶחָזֶה וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה לִפְנֵי ה' מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה".

בוודאי שאין לחשוד במשה, העניו מכל אדם, שהייתה לו קנאה כלשהי באהרון, ובכל זאת יש למשה איזה היסוס קטן,שנייה אחת של עצירה, שכן הוא יודע שלאחר מעשה זה, הוא לא יזכה לשמש יותר ככהן גדול. בעצירה קלה זו משה נפרד מתפקידו אותו הוא מעבר לאחיו.

עוד עניין שיש לשים לב אליו הוא שהטעם שלשלת מופיע במילה הראשונה בפסוק. להתלבט זה בסדר אבל צריך להחליט. אצל לוט, לוט לא מצליח להכריע והמלאכים נאלצים לתפוס אותו ולהוציא אותו מיד מחוץ לעיר. ואילו אצל אליעזר, הוא אמנם מתלבט אבל מבין שיש לו הזדמנות שאסור להחמיץ. גם יוסף מתלבט ומבין שאם לא יכריע מיד ויעמוד כנגד יצר הרע הוא חלילה עלול לחטוא וגם משה, לא מניח לשום רגש קנאה להיכנס אליו ומיד מבצע את מה שהצטווה ומעביר את הכהונה לאהרון.

משה ואהרון - פסל על אוניברסיטת סורבון -פריז
משה ואהרון - פסל על אוניברסיטת סורבון -פריז



לדף הראשי של פרשת צו

דבר תורה לפרשת צו

דבר התורה של יואב לפרשת צו

השבת נקראת גם שבת הגדול- השבת שלפני יום טוב ראשון של פסח. למעשה בכל שנה שאינה מעוברת שבת הגדול יוצא בפרשת צו.

ואני חושב שזה לא מקרה כי בפרשת צו מוזכרים עניינים שונים הקשורים לפסח ומזכירים לנו שפסח מתקרב ובא.
הבה ונראה כמה מהדברים הקשורים לפסח:

פרק ו' פסוק ט': " וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל-מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ"

הכוהנים צריכים משארית קורבן המנחה לאכול מצות.  הפסוק הבא גם קשור לפסח פרק ו' פסוק י': "לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם" ואחרי שאמרו שמשאריות המנחה צריך לאכול מצה התורה חוזרת ואומרת לא לאפות חמץ.  מדוע?

האבן עזרא עונה שהוא העיקר במצוות פסח ולפיכך מדגישה התורה את איסור האפייה. ולפי מה שאני חושב התורה מדגישה זאת כי עוד מעט פסח.

עוד מקום שמוזכר חמץ הוא בפרק ז' פסוק י"ג: "עַל-חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל-זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" . שימו לב שרשום "חלות לחם חמץ"  מודגש פה שהלחם צריך להיות דווקא חמץ. למה זה רשום? מספיק שלא אמרו שהלחם צריך להיות מצה כמו קודם וברור שהוא חמץ.
אני חשבתי על שתי אפשריות.

  • שכמעט בכל שאר הקרבנות מוזכר שאסור שיהיה חמץ ודווקא בקורבן תודה חייבים שיהיה, ולא רק אפשר שיהיה, ולכן מדגישים את זה. 
  • שהתורה רוצה לומר לפני פסח שרק בימים רגילים תוכל לאכול לחם חמץ אבל תזכור שבפסח אסור לך. 

ונעבור לפינת החידה השבועית. החידה של שבוע שעבר הייתה: איזו דמות מספר בראשית מופיעה בפרשת ויקרא. יש כמה תשובות אפשריות:

  • אדם הראשון שרשום "אדם כי יקריב מכם"
  • אשר שרשום "אשר נשיא יחטא"
  • יוסף שרשום "וחמישתו יוסף עליו". 
  • אפשר גם לומר שיעקב מופיע בתור ישראל שרשום פעמים רבות בני ישראל. 

והחידה השבועית של השבוע היא: בפרשה רשום שבני אהרון ואהרון צריכים לאכול את הלחם אשר בסל המילואים. נביא חלק מפסוק ל"א בפרק ח' : " כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ".

המילה יֹאכְלֻהוּ היא מילה קצת מוזרה לנו אז החידה השבוע היא איפה עוד בתנ"ך מופיעה המילה "יֹאכְלֻהוּ"?

לדף הראשי של פרשת צו
הרחבות בעניין קורבן התודה שהוא דווקא מחמץ

פרשת ויקרא

פרשת ויקרא היא הפרשה הפותחת את חומש ויקרא. משה נכנס לאוהל מועד ומקבל את הציוויים בנושא הקורבנות. בפרשה מתוארים קורבן העולה, המנחות וזבח השלמים. תקציר מלא ומאמרים לעיון מופיעים בהמשך הדף.
וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר
וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר - תנך הולמן 1890

מאמרים ודברי תורה לפרשת ויקרא

טעמים במצוות הקורבנות לפי הרמב"ם, רמב"ן והרלב"ג.

טעמים נוספים במצוות הקורבנות לפי הרש"ר הירש.

הפטרת פרשת ויקרא - עיון בהפטרה הפרשה בספר ישעיהו.

דבר תורה לפרשת ויקרא על הפסוק "אדם כי יקריב מכם" ועל המילה המיותרת לכאורה, "מכם".

פרשת ויקרא לילדים - דבר תורה המתאים במיוחד לילדים (אך לא רק) כהקדמה לנושא הקורבנות.

חידון לפרשת ויקרא - חידות ציורים וחידות מילוליות על פרשת ויקרא.

סטטיסטיקה לפרשת ויקרא - נתונים סטטיסטיים על פרשת ויקרא




תקציר פרשת ויקרא

פרשת ויקרא פותחת חומש אחד ועוסקת בעיקר בדיני הקורבנות השונים. הפרשה פותחת מיד במקום בו הסתיים ספר שמות.

המשכן כבר עומד, והענן שורה על המשכן. בסוף פרשת פקודי מסופר כי: "וְלֹא-יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד...", לכן פתיחת החומש במילה "ויקרא" מציינת גם כי הפעולה נסמכת למה שהיה לפניה (וו החיבור) וגם שמשה הוזמן על ידי ה' להיכנס פנימה.

התורה פותחת בתיאור קורבן עולה (של יחיד) ומציינת את הפעולות השונות בהתאם לסוג הקורבן (בקר צאן או עוף). איכות הקורבן היא זהה והאפשרויות הן בהתאם ליכולתו הכספית של מביא הקורבן.

לעניים התורה מאפשרת אף הבאת מנחה מן הצומח (במקום עולה) שעלותה אפסית (מעט סלת ושמן) ואפילו על מנחה כזאת מתארת התורה את נותנה במילים "ונפש כי תקריב...". אדם כל כך עני הבא להקריב קורבן הרי הוא כאילו מוסר את נפשו על אף עלותה הנמוכה של המנחה.

לאחר קורבן העולה והמנחות התוראה מתארת את קורבן זבח השלמים, קורבן נדבה שאת עיקרו אוכלים מביאי הקרבן (לעומת העולה הנשרפת כליל והמנחה הניתנת לכהן). גם בקרבן שלמים יש חלקים מסוימים שאינם נאכלים (החלב, אותם חלקים אחוריים שאסורים באכילה אף כיום ודורשים ניקור) וחלקים הניתנים לכהן במתנה.

לאחר תיאור קורבנות אלו מתארת התורה את קורבן החטאת, קורבן המיועד לכפר על חטא בשגגה. לפני תיאור חטא היחיד התורה מתארת מצב שבו דווקא גדולי העם חוטאים. הכהן הגדול בעצמו, כל עדת ישראל (הסנהדרין) ואפילו הנשיא.

רק לאחר שהתורה דנה בפרטים אלו כמו גם מדגישה שאף גדולי האומה חוטאים (בשגגה!) ולא יכולים להסתתר מאחורי מעמדם היא דנה בחטאו ובקורבנו של האדם הפשוט (ד' כז): "וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ...".

לסיום מתארת התורה סוג מיוחד של קורבן. קורבן אשם הבא על עבירות מסוימות בלבד, עבירות גזל, עבירות מעילה ועל ספק עבירות חטאת (ועוד כמה מקרים).

וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר
וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר - תנך הולמן 1890