אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !

דבר תורה לפרשת תרומה

דברי תורה קצרים לפרשת תרומה


תשע"ח - על תרומה, לקיחה ונדבה

בפרשת תרומה אלוקים אומר למשה איך לבנות את המשכן.
ולפני שהוא אומר לו איך לעשות זאת, הוא אומר לו כך: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי".

נראה בתחילה שהפסוק סותר את עצמו, מצד אחד "ויקחו לי תרומה" לקיחה זה העביר לרשותו, נטל.
כלומר לקיחה זה בדרך כלל ללא רצון של מי שהחפץ היה שלו כי אם כן זה היה הביא או השאיל, אז אנחנו רואים שאלוקים מצווה להביא לו תרומה.

ומצד שני כתוב: "כל אשר ידבנו לבו" כלומר מי שרוצה שייתן וכמה שבא לו. אם כן נראה שיש סתירה מצד אחד אלוקים אומר לקחת מכולם ללא פשרות , ומצד שני רק ממי שידבנו לבו. עוד בעיה שיש לנו עם המקרה הזה זה שאלוקים בעצם לא נותן מקום כל כך להתלבטויות אצל עם ישראל.


אלוקים לא מחייב אבל אלוקים ביקש שנביא לו תרומה, אז נכון שאנחנו לא חייבים, אבל הוא זה שהוציא אותנו ממצרים הוא זה שקרע לנו את הים, אנחנו חייבים לו טובה, וגם יכול להיות שהוא ימשיך לעזור לנו אם ניתן לו תרומה אבל אם לא אלוקים אולי יכעס עלינו.

זה בדיוק מה שאלוקים אומר לנו לא לעשות. בהתחלה, אלוקים אומר "ויקחו לי תרומה", הוא יודע שהתרומה לא תבוא רק ממקום של נדיבות של אהבה אלא גם ממקום של אני עזרתי לך אז אני מצפה שגם אתה תעזור לי ולכן אחרי זה אלוקים מוסיף "מאת כל איש אשר ידבנו לבו".

אלוקים מדגיש שמה שצריך להיות המניע הוא הלב, האהבה לאלוקים.

וזה המסר לנו כשאנחנו נותנים צדקה או עושים כל דבר אחר שהוא בין אדם לזולתו, תמיד עדיף שהמניע יבוא מהלב , שהמניע יהיה שאכפת לך, ולא משהו אחר.

 לדף הראשי של פרשת תרומה






תשע"ז - ויקחו לי תרומה - דבר תורה של יואב

שני הפסוקים הראשונים בפרשה הם: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי"

רשום "ויקחו לי תרומה" למה רשום ויקחו למה לא רשום ויתנו לי תרומה?

הספורנו עונה שה' אומר למשה שהוא רוצה שיהיו גבאים והם יגבו את התרומה וכשה' אומר "ויקחו לי" זה מדבר על הגבאים שיגבו מעם ישראל.

אני רוצה להביא עוד שני פירושים שחשבתי בעצמי:

  • הפירוש הראשון מאוד פשוט.  רשום "ויקחו לי" לפי דעתי ה' מתכוון שעם ישראל לא יתן רק את מה שהם לא משתמשים בו כגון גוש זהב שלא משמש לכלום אלא יקחו ממה שהם משתמשים בו כגון שרשרת ויתנו. 
  • הפירוש השני אומר : שכאשר בני ישראל נותנים תרומה הם מרוויחים מזה. הם מרוויחים התקרבות לקדוש ברוך הוא הם מרוויחים כפרה על החטאים. הם מקבלים משהו מהתרומה הזאת. ולכן ה' אומר "ויקחו לי תרומה " בסוף הם יקחו ושלא יחשבו שהם מפסידים מזה אלא הם מרוויחים.  


ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה מילה בפרשת משפטים היא מילה יחידאית בתנ"ך? והתשובה היא "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" - המילה מכשפה היא מילה יחידאית בתנ"ך.

והחידה השבועית של השבוע היא: מילה שבפרשה היא קישוט ובמקומות אחרים בתנ"ך שם של מקום?

 לדף הראשי של פרשת תרומה





דבר תורה לפרשת משפטים

דברי תורה קצרים לפרשת משפטים

תשע"ח - דיני רוצח בשגגה

בפרשת משפטים יש 53 מצוות, רובן עוסקות במצוות בין אדם לחברו. אחד מן הציוויים הוא: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת.  וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹוקים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה"

פסוק זה מדבר על הורג בשוגג, והפסוק שאחריו מדבר על הורג במזיד: " וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת".
מפסוקים אלה ניתן להסיק את שני הדברים הבאים.:

  1. אם איש הורג מישהו בשגגה הוא צריך לברוח למקום כלשהו, בהמשך יבואר שזה עיר מקלט.
  2. הריגה במזיד היא כל כך חמורה שאם מישהו הרג במזיד, אפילו המזבח אינו מגן עליו.

בגמרא במסכת מכות מבואר, שעיר מקלט זהו בעצם עונש גלות, על הרצח, מהפסוקים אנחנו יכולים להבין שמזבח נחשב כמו עיר מקלט ואפילו יותר,  שכן ה' נותן הוראה מיוחדת לקחת את הרוצח גם מהמזבח.

אני רוצה לשאול, למה מי שעשה משהו בשוגג צריך לגלות, להיענש, הרי הוא עשה את זה בטעות, ואם הוא היה עושה את זה בכוונה הוא היה נחשב מזיד, מדוע הוא צריך לגלות?

רש"י אומר שכנראה היה מגיע לו לקבל את העונש הזה ולכן ה' גרם לכך שהוא יהרוג בשוגג. תשובת רש"י הגיונית אבל האם ה' לא יכל לתת עונש קל יותר מאשר לחיות כל החיים עם יסורי מצפון בגלל שהרגת מישהו?

בגמרא מבואר, שאין רק שוגג ומזיד,  אלא בשוגג יש עוד דרגות:
  • שוגג שקרוב לאונס- כלומר כמעט ולא הייתה לו שליטה על המקרה, והוא נזהר מאוד במה שעשה.
  • שוגג- מה שאנחנו מכירים היום בתור שוגג, והוא נזהר באופן סביר אבל בכל זאת מישהו מת.
  • שוגג שקרוב למזיד – כלומר לא הייתה כוונה להרוג את הבן אדם אך המעשה שעשית היה חסר אחריות ולוקה ברשלנות.
  • ומזיד- בן אדם הרג מישהו בכוונה.

בואו ניתן דוגמה לכל מקרה: הגמרא אומרת שקרוב לאנוס זה לדוגמה מישהו שמפיל קיר אצלו בחצר ומישהו נכנס לחצר ללא רשות ונפגע ומת.

שוגג רגיל זה מישהו שהיה צריך לנקוט יותר זהירות לדוגמה מישהו שיורד מסולם במקום ציבורי ולא שם לב ונופל על מי שמתחתיו. כי במקרה השני ברור שברשות הרבים יכולים להיות אנשים וצריך יותר להיזהר מה שלא צריך בחצר שלך שלא אמור להיות איש.

דוגמה לקרוב למזיד: מי שזורק אבן לרשות הרבים וזה הרג מישהו זה קרוב למזיד שהוא היה צריך לבדוק האם יש שם מישהו ורק אז לזרוק את האבן.

העונש של כל דרגה שונה כמובן: אנוס פטור גם מגלות וגם ממות, שוגג גולה לעיר מקלט בכדי לכפר על החטא שלו. קרוב למזיד אינו גולה מכיוון שהחטא שלו כל כך חמור שגלות לא תעזור לו. ומזיד מקבל עונש מוות.

אם כן אנחנו מבינים מדוע התורה אומרת שגם מי שהרג בשגגה מגיע לו עונש.

אני חושב שאפשר ללמוד מכאן שגם אם נראה לנו שעשינו משהו בטעות וזה בכלל לא באשמתנו אנחנו צריכים לדעת שאנחנו חייבים להיזהר יותר.

לדף הראשי של פרשת משפטים




תשע"ז - דבר תורה של יואב בנושא למה פתחה הפרשה בדיני עבד עברי, לאחר דבר התורה של יואב אביא עוד הרחבות בנושא

המשפט הראשון שהפרשה מונה הוא: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"
הפרשנים שואלים למה הפסוק הזה הוא המשפט הראשון בפרשה ?היה אפשר להתחיל מכל דבר אחר למה דווקא להתחיל מפרשת עבדים.
החזקוני עונה כך:
נסמכה פרשה זו תחילה לפי שפדאם מהיותם "עבדים וצוה להם שלא לשעבד איש באחיו בפרך ולדורות אלא לשש שנים"
החזקוני עונה שעם ישראל יודע וזה טרי בזיכרון שלו מה זה להיות עבד שמשעובד בפרך. אז כשהם זוכרים מה זה ה' אומר להם שלא יעשו ככה לאחיהם. 
הרמב"ן אומר: שמצוות שחרור העבדים בשנה השביעית, מזכירה את יציאת מצרים ואת השבת ולכן המצווה הזאת הקדימו אותה כי היא נכבדת מאוד ומזכירה את מעשה בראשית.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה  מילה מופיע בהקשר של סדום ועמורה עשרת המכות ומעמד הר סיני?
והתשובה היא: כבשן.
שנאמר:  "ויַּשְׁקֵף עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל-פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן"
ובעניין עשרת המכות נאמר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה.
ובפרשת יתרו נאמר: הַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד.

והחידה השבועית של השבוע היא: איזו מילה מהפרשה יחידה בתנ"ך?



הרחבות שלי בנושא עבד עברי
גישתם של רוב הפרשנים היא כי התורה רוצה להזכיר לנו כי אנו בעצמו היינו עבדים. גם בפתיחת עשרת הדברות נאמר: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". עלינו לזכור את מצבנו בעבר ולדעת להתנהג ממנו לעתיד ובפרט דרך ההתיחסות לעבדים שאולי יהיו לנו.

התורה אינה בעד עבדות, אולם בתקופת קדם העבדות היה מצב נתון שקשה לשנותו. גם כיום נדמה לנו שאין עבדות, אולם בארצות באפריקה ובאסיה העבדות כמעט קיימת. אנשים אינם עבדים במובן שהם רכוש, אולם הם מועסקים בתנאים גרועים ביותר ובשכר נמוך במיוחד.

התורה יוצאת נגד תנאים אלו. על האדון חובה לספק תנאים מינימלים וסבירים לעבד, ולמעשה ההתיחסות לעבד הינה כמו לעובד שכיר. תקופת העבדות הינה מוקצבת בשנים, ולאחריה צריך לשחרר את העבד, ועוד לתת לו מתנות רבות (מעין שכר על עבודתו). ההלכה מרחיבה עוד את הנושא ואף פוסקת שאם יש לאדון שמיכה אחת, עליו לתת אותה לעבדו.

מטרת התורה היא להראות שהעבד אינו שונה כלל ממך. אם בימי קדם, עבדים היו רכוש לכל דבר, והאדון היה יכול לעשות בהם כרצונו (כולל הטלת עונשים גופניים), באה התורה ושוללת זאת מכל וכל. פגיעה גופנית בעבד מובילה לשחרורו המיידי. התורה רואה בעבדות מצב זמני, הנובע מפשעים שנעשו בעבר או מהדרדרות כלכלית, מצב שיכול להישאר רק שנים מעטות וחייב להסתיים לאחר תקופה לא ארוכה.

נקודה חשובה לא פחות ואולי היא הסיבה לפתיחת הפרשה בדיני עבד עברי היא מנקודת מבטו של העבד. סיום הפרשייה הוא: "וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלֹקים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:"

רש"י במקום מביא את הגמרא: "אמר רבי יוחנן בן זכאי: (קדושין כב ע"ב) אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תרצע. ואם מוכר עצמו, אוזן ששמעה על הר סיני (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע".

ההסתכלות כאן היא על העבד, אחרי שהיית עבד במצרים, ואחרי ששמעת שרק ה' הוא האלוקים, אתה קונה לעצמך אדון? אבל מה היתרון בלהיות עבד? עבד משוחרר מדאגות הפרנסה, ודאגתו על אדוניו. מחיר אובדן החירות הוא מחיר גבוה, אולם לפעמים מתרגלים אליו ואפילו בני ישראל באחת מתלונותיהם אומרים: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָֹה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות ט"ז ג'). בני ישראל כמובן לא נהנו במצרים, אבל פתאום כאשר יש קשיים הם מוצאים נחמה בכך שלפחות מזון כלשהו (ואני בספק אם הוא היה בשר) אכלו. באנגליה של המאה ה-18 עברות של זוטות, כגון גניבה בפרוטות, גררו עונש מוות. המצב היה כל כך גרוע שאנשים העדיפות לעשות עבירה ולהיכנס לכלא בשביל שלפחות יהיה להם מקום לישון שאינו ברחוב וקצת אוכל.

התורה שוללת גישה כזו. גם כאשר יש לך קשיים, אל תותר על החירות שלך, על השליטה בזמן שלך, ועל האפשרויות שלהיות אדם חופשי הכפוף אך ורק לאלוקים. זה המסר של התורה בפתיחת פרשת משפטים.


לדף הראשי של פרשת משפטים

דבר תורה לפרשת יתרו

דברי תורה של יואב לפרשת יתרו

שנת תשע"ח - על העצה למינוי השופטים

בפרשת יתרו, יתרו נפגש עם משה ורואה אותו שופט ריבים בין העם, מהבוקר עד הערב. יתרו אומר למשה שהוא לא יכול לשפוט את כל  העם לבד, הוא חייב למנות אנשים שיהיו מדרגה מתחתיו וכשהם לא ידעו משהו אז הם ישאלו אותו. ככה  לא יהיה עומס ענק על משה, ועם ישראל לא יצטרך לחכות שעות כדי להיפגש עם משה.משה מקבל את הרעיון של יתרו ופועל לפיו.

עצת יתרו נראית פשוטה ויפה. אבל זה ברור שבן אדם אחד לא יכול לשפוט אומה שלמה, או ליתר דיוק יותר ממיליון אנשים. זה ברור שהוא לא יכול לשפוט בין כולם, מדוע היה צריך שיתרו יגיד למשה את העצה הזאת, האם משה לא היה יכול לעלות לבד על הרעיון הזה??

האברבנל מציע תשובה לשאלה זו, הוא אומר שמשה אינו רוצה למנות שופטים מכיוון שעם ישראל עוד לא קיבל את התורה, ואם משה היה ממנה שופטים לפני מתן תורה,  אז השופטים היו אומרים את דעתם, והיו כאלה שחולקים על זה, ואז למי היו הולכים? למשה האיש שיודע איך האלוקים אמר לנהוג במקרה מסוים. ואז יצא שגם בסוף כולם באים למשה וגם מתרבות מחלוקות בישראל. ולכן משה אינו רוצה למנות שופטים בהתחלה, אלא הוא רוצה לחכות עד מתן תורה אז, לא יהיו מחלוקות כי יהיה ברור מה החוקים.

אלא שכאשר יתרו בא אליו ומציע לו את הרעיון שלו, משה מכבד אותו ומסכים לעצה, למרות שהוא כבר תכנן לעשות כך.
אני חשבתי על פירוש משלי.

במסכת בבא בתרא מסופר לנו על אמרה שהיו הזקנים בדורו של יהושע אומרים: "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני  לבנה".לאמרה זאת יש המון צדדים ופירושים שאפשר לומר עליה, ולעניינו אפשר לפרש שמשה הנהיג את העם כמו השמש, כלומר הוא עשה הכל לבד ולא נצרך לאף אחד, כמו שהשמש לא צריכה אף אחד. לעומת זאת יהושע היה כמו הירח, הירח אינו מאיר בזכות עצמו אלא בזכות השמש, כשיהושע הנהיג הוא נעזר באנשים אחרים ולא לקח את כל המעמסה על עצמו.

בפרשתנו מתואר יותר מפעם אחת שמשה עושה הכל לבד, למשל: "מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ ". וגם בפרשת דברים משה אומר כך: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" משה מתואר עוד פעמים רבות כאיש של לבד, כאיש יחידי.

אנחנו רואים שמשה פועל לבד, אפשר להגיד שבסיפור שלנו משה סובר שהוא צריך לשפוט את העם לבד. הוא סובר שבתור עם שיצא ממצרים לכל אחד יש את הזכות לגשת אליו ישירות, ולשאול את מה שהוא רוצה, משה מנסה לתת לכל אחד מעם ישראל את הקרבה ואת הגישה אליו.

יתרו המתבונן מהצד מבין שדרך זו היא לא טובה ובתגובה הוא אומר: "נָבֹל תִּבֹּל גַּם-אַתָּה גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא-תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ". יתרו אומר למשה שהרעיון שלו הוא לא טוב. זה גדול עליו, אפילו משה אינו יכול לעשות דבר כזה.  והמסר מהפרשה הוא: שאנחנו חייבים לשים לב מתי דבר מסוים טוב שנעשה אותו לבד, רק אנחנו, או שעדיף שיעזרו לנו, שמישהו יהיה איתנו בדבר הזה.

לדף הראשי של פרשת יתרו

שנת תשע"ז - לא תחמוד

הפרשה די קצרה והנושא המרכזי בה הוא עשרת הדברות.  רציתי להתמקד בדיבר האחרון. התורה מונה דברים שאסור לאדם לחמוד.

השאלה המתבקשת היא: איך אתה יכול לבקש מאדם לא לחמוד דבר יפה בלבו.  כל מה שיפה או נחמד בעיני אדם מיד האדם חושק בו. וכמעט תמיד זה לא בשליטתו. אז איך אתה יכול לצפות ממישהו כזה דבר?
האבן עזרא שואל את השאלה הזו ומשיב עליה במשל. תשובת האבן עזרא היא כזאת:
איש כפרי שהוא נורמלי והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שיהיה איתה כי יודע כי זה לא יתכן. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק מה שנתן לו ה'.
ואמרו חכמים:  והוא יודע שאשת רעהו ה' אסר לו אותה, על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שה' לא רצה לתת לו.  לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.
בקיצור לפי הפירוש הזה.  האבן עזרא אומר שכשהרגילו אדם  שאשה אסורה לו הוא לא ירצה אותה. וה' הוא זה שמביא את האשה ולכן אדם אינו צריך לחמוד כי ידע שה' אינו רוצה שהאשה הזאת תהיה שלו והוא צריך לבטוח בה' שייתן לו את האשה שמתאימה לו. וכך גם בעניינים של ממון.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היתה:
על עמוד הענן נאמר "לא ימיש" על איזה איש  נאמר "לא ימיש".
והתשובה היא: יהושוע שנאמר בספר שמות פרק ל"ג פסוק י"א :"וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"
והחידה השבועית של השבוע היא: מילה בפרשה שנזכרת גם בהקשר ל מכות מצרים וגם בהקשר של סדום ועמורה.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה אני  מבקש שתרשמו אותה בתגובות אבל בכל מקרה את התשובה נפרסם בשבוע הבא.

לדף הראשי של פרשת יתרו

עת הזמיר הגיע - מי הזמיר בשיר השירים?

מהי הציפור המוזכרת בשיר השירים תחת השם זמיר: "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ". זוהי מילה יחודית במקרא והציפור המכונה כיום בשם זה לא נפוצה כל כך בישראל. כבר כמה שנים שלדעתי הזמיר הוא ציפור השחרור, למרות שאין לי הוכחות כלשהן פרט להשערות וראיות נסיבתיות שקיבלו חיזוק לאחרונה. 

נציין שיש המפרשים את המילה זמיר כעת הזמירה של ענפי הענבים ואינה קשורה כלל לציפורים. הגפנים מתוארות כסמדר מצב של ראשית פריחה בלבד ואולי זה הזמן להוריד ענפים מיותרים וכאלו שרק יעמיסו על הגפן ויפריעו לגידולים. אנשים העוסקים בכרמים מעידים שאכן זו התקופה בה יש לבצע את פעולת הזמירה.



פרשנים אחרים מפרשים כי מדובר בזמרה כללית של ציפורים. זהו הסבר אפשרי אך אני אנסה להרחיק ולטעון כי מדובר בציפור ספציפית והזמרה המדוברת היא בעיקר של המין שחרור. הסיבה הראשונה לכך שאולי מדובר בשחרור היא ציון קולה היפה של הציפור. אין הרבה ציפורים בארץ ששירתם יפה כמו השחרור. אתם מוזמנים להקשיב:


ואכן בשבוע שעבר, בדיוק לקראת ט"ו בשבט, ולקראת סוף החורף, עונה שבהתאם לכתוב בשיר השירים: "כִּי-הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" ולמרות שעדיין יש גשמים, ואפילו גשמים חזקים הרי שכבר רוב גשמים ירדו, ומתחילים לראות ניצנים, וזהו בדיוק הזמן בו ציפורי השחרור (וגם יתר הציפורים מה שמאפשר הבנתה הביטוי זמיר, כביטוי כללי לשירת ציפורים) מתחילים לשיר. בעיקר בבקרים ולפני השקיעה. גם ברחובות עיר סואנת, אפשר לשמוע ולהנות משירתם.

כיום השחרורים נפוצים בארץ במשך כל השנה אולם בעבר הם היו מין חורף, שהגיעו מאירופה לפני החורף ועזבו בתחילת האביב, לא לפני שהשמיעו את קולם היפה בתקופת סוף החורף.

ציפור נוספת המוזכרת בפסוק היא התור, וגם ציפור זה נצפת בישראל בדיוק באותו זמן בו השחרור מתחיל לשיר, ובשבת האחרונה, ימים מעטים לאחר ששמעתי לראשונה העונה את שירת השחרור, ראיתי זוג יפה של תור צווארון.

סמיכות האירועים של הגעה לחלקו האחרון של החורף, פריחת הניצנים וקולות הציפורים או אם תרצו פהעולה החקלאית של זמרית הכרם, מראים לנו שהפסוקים העתיקים משיר השירים, כוחם יפה גם לימינו, בהם רוב האוכלוסייה היא אוכלוסיה אורבנית המנותקת כמעט לגמרי מהטבע.

עד מתי יהיה זה לנו למוקש

דבר תורה של יואב לעונג שבת לבר מצווה פרשת בא תשע"ז

בפרשת השבוע ,פרשת בא משה מזהיר את פרעה שאם הוא לא ישחרר את בני ישראל הוא יביא עליו את מכת ארבה.אחרי שמשה הולך מבית פרעה עבדי פרעה אומרים:  "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת-ה' אלוקיהם הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָים".
עבדי פרעה מיואשים מהמצב ואפילו מכנים את המצב "כמוקש".

את המוקש אפשר להבין בכמה מובנים.

  • אפשרות ראשונה: עבדי פרעה קוראים לעם ישראל מוקש - בגלל עם ישראל אנחנו תקועים במצב הזה. והדרך היחידה להיפטר מה "מוקש" הזה היא לשחרר את בני ישראל.
  • אפשרות שנייה:  עבדי פרעה קוראים לה' ומשה "מוקש" -עבדי פרעה מצליחים להגיע להבנה שפרעה לא הצליח להגיע אליה ה' קיים והוא עם עם ישראל. אפשר לשער שעבדי פרעה לא היו רואים בעם של עבדים "מוקש". אלא מי שהוא המוקש זה האלוקים של העם והנציג שלו והדרך היחידה להיפטר ממנו היא לשחרר את העם וככה האלוקים והנציג שלו ילכו גם.
  • אפשרות שלישית: עבדי פרעה קוראים לפרעה עצמו "מוקש" -סיבה: עבדי פרעה חשים שהמלך שלהם הביא את זה על עצמו .

לפי דעתי עבדי פרעה חשים שאם פרעה לא היה כל הזמן מסרב לשחרר את בני ישראל כול המכות לא היה קורות. אך כמובן איש אינו מעז להגיד זאת לפרעה במפורש וכך הדברים נאמרים במעין רמיזה ולא בדיוק כפשט הפסוק.  עבדי פרעה אמרו בינם לבין עצמם, בשקט ובלחש, שפרעה לא ישמע "עד מתי יהיה זה לנו למוקש" ואחר כך אמרו את המשך הפסוק לפרעה.

הדרך הכי טובה להיפטר מהמוקש היא לשחרר את בני ישראל וכך ההתנהגות של פרעה תפסיק להביא על מצרים את כל הרעה הזאת.

המשך הפסוק הוא: " הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָים". מה פירוש " הֲטֶרֶם תֵּדַע" האם זו לשון עבר? או לשון עתיד? מה זה אומר?

נביא שני פירושים:

  • רש"י : העוד לא ידעת כי אבדה מצרים? האם אתה עדיין לא יודע שמצרים כבר אבודה שאתה לא משלח אותם. זאת  אומרת פרעה שים לב מה קורה פה מצרים כבר אבודה תשחרר את העם הזה כבר.
  • החזקוני אומר: שעבדי פרעה באים לפרעה ואומרים לו אתה רוצה לחכות עד שהכול יהיה אבוד ורק אז תשחרר אותם. כלומר: אתה רוצה לחכות עד שמצרים תיהרס לגמרי.

פרעה מבין את דברי עבדיו ואת זה אפשר לראות בפסוק הבא:
"וַיּוּשַׁב אֶת-משֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן אֶל-פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת-ה'  אֱלֹקיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים"
לפי זה אפשר לראות שפרעה הבין את המילה "מוקש" כך שמשה הוא המוקש ולכן אם יתן למשה ולאהרון ולעוד כמה אנשים לצאת ולזבוח לה' משה יתרצה והאלוקים יתרצה והמכות יגמרו.
משה משיב כך: "ויֹּאמֶר משֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג-ה' לָנו"
כוונת משה שכול העם ילכו ופרעה כמובן אינו מסכים.

מעניין מה היתה התגובה שלו אילו היה חושב שעבדיו מתכוונים לכך שהוא בעצמו המוקש. אבל פרעה עדיין סבור שמשה ואלוקים הם המוקשים ועונה:
"ויֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת-טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם"
פרעה מזהיר את בני ישראל שגם אם הוא ישחרר את כל העם "ראו כי ראה נגד פניכם" כלומר: תראו שמשהו רע יקרה לכם אם תצאו לדרך עם כולם.
פרעה מציע הצעה חדשה בפסוק י"א:
 "לֹא כֵן לְכוּ-נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת-ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים וַיְגָרֶשׁ אֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה"
פרעה נותן להם אופציה אחרונה ומאמין כי לעם ישראל אין צורך ביותר מלעבוד את האלוקים שלהם וגם רק הגברים. פרעה לא מחכה לתשובה ומגרש את משה ואהרון ובעצם שום דבר לא השתנה אחרי שהחזיר אותם, רק המתח בסיפור גובר.

לכאורה עבדי פרעה אמורים להתלונן שוב לפרעה שבני ישראל עדיין בארץ אך הם לא עושים זאת מכיוון שהם:

  1. מפחדים מפרעה שיתעצבן עליהם.
  2. מאמינים שפרעה עשה כל מה שאפשר ואין יותר מה לעשות בנדון והדרישות של משה מוגזמות.

אחרי מכת בכורות פרעה קורא שוב למשה ולאהרון ומגרש אותם ללא תנאים, מה שהיה צריך לקרות כבר קודם. לאחר שפרעה סופסוף הפסיק להיות "המוקש" כל העם מזדרז והמצרים מגרשים בעצמם את עם ישראל פרק י"ב פסוק ל"ג : "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים". יכול להיות שבאותו הרגע גם פרע הבין שהוא המוקש, אבל כידוע הבנה זו החזיקה מעמד ימים בודדים בלבד, עד שברשעותו פרעה רודף אחרי עם ישראל, ועל כך מסופר בשבוע הבא.

ועכשיו נקשר את זה אלי. כל אחד הוא לפעמים פרעה וחושב שמישהו אשם ולא שם לב שהוא עצמו הבעיה. הוא חושב שהוא בסדר ובכך הוא מפריע לסביבתו. החכמה היא להבין שאתה לפעמים "המוקש" ואתה צריך לעשות משהו כמו:  לגרש את בני ישראל ממצרים או לוותר על המשולש פיצה האחרון.
אין זו בעיה להיות "המוקש" אך הבעיה היא להתעלם מזה ולהדחיק את זה ולא לנסות לפתור את זה.
אני מאחל לכולכם וגם לי שתמיד כשנהיה "המוקש" נזהה את זה ונפעל כמה שיותר מהר וכמה שיותר טוב בלי נזקים כמו פרעה.
שבת שלום.


 לדף הראשי של פרשת בא