אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com

חידות ליום כיפור

לדף הראשי של יום כיפור
דף החידות ליום כיפור יאפשר לכם להיזכר וללמוד על החג בדרך שונה. החידות עוסקות בענינים הקשורים לחגת בתפילות ובספר יונה.  ניתן להיעזר בדף התשובות. לימוד מועיל וגמר חתימה טובה.


חידות ליום כיפור
חידות ליום כיפור



החזון איש - בנימין בראון

קשה לסכם במאמר קצר את ספרו החדש של בנימין בראון "החזון איש". הספר, עב כרס ביותר, מבוסס על עבודת הדוקטורט של בראון (שגם היא באופן חריג הייתה עבה מאד וחולקה לשני כרכים) ומהווה מסמך מקיף ומלא (מונוגרפיה) על החזון איש. הרב רבי אברהם ישעיהו (ר"ת איש) המכונה "חזון איש" על שום ספרו, נולד בשנת 1878, עלה לארץ והתיישב בבני-ברק בשנת 1933 ונהיה תוך שנים למנהיג הלא-רשמי של היהדות החרדית בעיר ובארץ בכלל. מוערבותו ההלכתית הקיפה תחומים רבים: היתרי המכירה לקראת שנת השמיטה, שימוש בחשמל בשבת, שיטה מיוחדת לגבי כל נושא השיעורים והמידות ביהדות ופתיחת מוסדות תורה רבים. השפעתו, השפיעה באופן ישיר על העיר בני ברק והציבור החרדי אך מאידך גם על כלל אוכלוסיית הארץ ועל המדינה כולה.
לספר קהל קוראים מגוון והוא נמכר היטב גם בקרב הציבור החרדי וגם בקרב ציבורים אחרים. מהדורתו הראשונה נמכרה כולה והוא הודפס שוב. עבור ספר עיון רציני ומקיף, זוהי גם הצלחה מסחרית.
מטרת הספר להציג את התחומים בהם פעל החזון איש והוא מחולק לארבעה חלקים מאד לא שווים בגודלם. הביוגרפיה המופיעה הינה קצרה ותמציתית ומתאאת את החזון איש מלידתו ועד הפיכתו לגדול הדור בשנות החמישים של המאה הקודמת. השער השני עוסק בעיקרי אמונתו של החזון איש, כפי שבאים לידי ביטוי בכתביו. הפרק השלישי הוא הפרק שיעסיק את הסוציולוגים ובו דיום ארוך בהשפעות החזון איש על החברה בישראל, יחסו לציונות החילונית והדתית, יחסו לשואה ולמדינת ישראל. את שלושת החלקים האלו ניתן לקרוא כספר ובצורה רציפה.
עיקר הספר עוסק בענייני הלכה והוא מחולק לפרקים ולפרקי משנה כאשר כל פרק משנה עוסק בנושא מסוים וניתן לקריאה עצמאית. בסך הכל יש כמה עשרות פרקים העוסקים במחלוקות וסוגיות הלכתיות שונות ומכל אחת מהן ניתן להסיק משהו על שיטתו הייחדות של החזון איש. עיון מעמיק בכל סוגיה ידרוש זמן רב, אולם המחבר מביא עיקרי הסוגיה ואת עיקרי המקורות בתמציתיות המאפשרת גם לכאלו שאינם בקיאים מאד בהלכה, לעקוב אחר הדברים. חלק זה של הספר אינו מיועד לקריאה רציפה, אלא ללימוד של פרק בכל פעם. ייתכן והיה מקום לחלוקת הספר לשניים ולמכירתם בנפרד, וכך להגדיל את התפוצה שלו מאחר ולשני חלקי הספר (הביוגרפיה, האמונה וההשפעות החברתיות), קהל קוראים שונה מהחצי ההלכתי של הספר.

נסקור שני פרקים הלכתיים לדוגמה.
פיקוח תלמידי חכמים והחשש מפני רפורמה: השור ההודי (זבו), עמוד 441: לאחרונה רכשתי בשר מיובא מארגנטינה. על אריזת הבשר ליד חותמות הכשרות מופיעה בגדול הכתובת "ללא חשש זבו". הזבו הוא שור הודי וכבר בשנות הצנע של ראשית הקמת המדינה עלתה השאלה האם מותר ליבאו ולאוכלו. הרב הראשי לישראל הרב יצחק הרצוג פסק להכשיר את הזבו (בעל שלושת סימני הטהרה: העלאת גרה, פרסה, ורגל שסועה), אולם החזון איש לא התיר. הפרק מתאר את המציאות ההלכתית ואת המקורות ההלכתיים עליהם התבססו הצדדים, בצורה בה עולים בין היתר קווי שיטתו של החזון איש בשאלות דומות. לפני כמה שנים עלה נושא הזבו שנית והרב שלמה עמאר נטה להכשירו אולם חוגם חרדיים, בהתבססם על עמדת החזון איש, התנגדו. למרות זאת הבשר מיובא ארצה ומשווק ככשר בכשרות רגילה, ומכאן המקור לכתובת על הבשר המיובא המבהירה שאין מה לחשוש מבשר "זבו".

הפרק השני: סמכות הראשונים בענייני מדע: קו התאריך (עמ' 612), הנמצא בשער הלכה ומדע עוסק בנושא קו התאריך הבינלאומי. ככל שהיהודים נפוצו בעולם, לרוב בכיוון מערב, לא התעורר קושי מיוחד, אולם בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הגיעו רבים מישיבת מיר ליפן ונתקלו בקושי מתי לציין את השבת ובקושי גדול עוד יותר מתי לציין את יום הכיפורים. השאלה הייתה האם קו התאריך ההלכתי זהה לקו התאריך הבינלאומי עליו הסכימו אומות העולם במאה ה-19. להגדרה זו אין מקור ביהדות. שיטות שונות מבוססות על הנחות גיאוגרפיות בהן ירושלים היא מרכז העולם, אבל הגיאוגרפיה המודרנית מתייחסת לציר הסיבוב של כדור הארץ. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם לדחות דעות ראשונות שלא התחשבו בגיאוגרפיה המודרנית, או לקבלם (שיטת החזון איש). גם בהבנת דברי הראשונים עצמם היו קשיים מרובים.
הסוגייה התחילה למעשה שנים רבות קודם לכן ועוד בראשית המאה העשרים כבר הגיעו מעט יהודים ליפן. הללו נועצו ברב הראשי של רוסיה המזרחית (הרב משה אהרן קיסילב) שהורה להם לציין את השבת כמו ביתר יבשת אסיה. הרב קיסילב לא זז מעמדתו גם במלחמת העולם השנייה, אולם חלק מפליטי מיר החמירו על עצמם ונשמרו מאיסורים גם ביום ראשון. אך לצום יומיים כנדרש ביום כיפור גובל כבר בסכנת נפשות והם ביקשו הכרעה חד משמעית.
לפי הגישה של הראשונים, היבשות כולן מחוברות ולכן ברור שכל יבשת אסיה תהיה באותו יום (יבשת אמריקה לא הייתה ידועה באותה עת), אולם יפן הינה אי המרוחק מהיבשת וייתכן שהקו עובר בינה לבין אסיה (ואז יש לציין בה את השבת ביום ראשון(. לחילופין, ייתכן והקו עובר מזרחית ליפן (במקומו הגיאוגרפי המקובל עליו הסכימו אומות עולם או בסמוך אליו). השאלה נשלחה למספר רבנים שחלקם גם העבירו אותה הלאה. הבעיה הייתה שהם לא ידעו על כך שהם אינם היחידים העוסקים בנושא וחיברו תשובות, שונות, בנפרד ושלחו אותן ליפן. נקל להבין את המבוכה של השואלים כאשר קיבלו מספר תשובות שונות ורק כשהתגלה הדבר התחיל משא ומתן בין הרבנים החולקים (ובעיקר החזון איש מחד ור' יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי מאידך). המחלוקת מתחילה משיטות שונות של הראשונים ובנסיונות התאמתם למציאות של ימינו כך שיתקבלו תוצאות הגיוניות. לכולם היה ברור כי קו תאריך העובר ביבשה ויכול לחלק כפר לשני חלקים שכל אחד ישמור שבת ביום אחר הינו אבסורד. הרב טקוצ'ינסקי העביר את קו התאריך 180 מעלות מישראל (ולמרבה המזל כמעט כולו יוצא באוקינוס ומיעוטו באיזורים לא מיושבים של אלסקה) כך ששיטת הראשונים נשמרת וגם התוצאה הגיונית. החזון איש, נקט בשיטה אחרת, בה יש לזוז מישראל רק 90 מעלות, אולם כדי שהשיטה תהיה הגיונית, כל קו החוף של יבשת אסיה משמש כקו התאריך (ומכאן שקו זה נמצא מערבית ליפן!). בנוסף היו עוד מספר דעות שונות. לפתרון הסוגיה התכנסה ועידה גדולה ימים ספורים לפני יום הכיפורים, אולם החזון איש לא השתתף בה ושלח במברק את דעתו ליפן (לצום ביום חמישי), בעוד וועידת הרבנים פסקה הפוך והכריעה לצום ביום רביעי. וכך נאלצו השואלים במיר לעשות כראות עיניהם. הרוב סמכו על החלטת הרוב וצמו ברביעי. מיעוט צמו בחמישי ובודדים צמו שני ימים רצופים. סופו של דבר נדחתה שיטת החזון איש וההלכה במקרה זה שהתקבלה אינה כמותו. מסקנות המחבר מסיפור זה, פרט לאופיו הבלשי ולמתח הבנוי בו, הינו ראייתו של החזון איש את דברי הראשונים כסמכותיים ביותר וככאלו שכמעט ולא ניתן לערער עליהם. במקרה בו יש הסכמה בין הראשונים (ולשיטתו בסוגיה זו הייתה הסכמה), דברי הראשונים סמכותם כדברי הגמרא עצמה.

החזון איש - בנימין בראון
החזון איש - בנימין בראון
החזון איש
הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית
בנימין בראון
הוצאת מאגנס
תשע"א 2011
972 עמודים (כולל בביליוגרפיה, מפתחות ותקציר באנגלית)
לקריאת תוכן הענינים והמבוא (באדיבות ההוצאה)

תשובות לחידון האזינו

תשובות לחידות לפרשת האזינו
עיינו קודם בשאלות לפני שתיעזרו בתשובות

תשובות לחידון עזרא מרום


1.   הנביא ישעיהו  אמר:" שמעו שמים והאזיני ארץ"  (ישעיהו,א')
2. האזנה =מרחוק;  שמיעה= מקרוב.
3.  א. הם קיימים לעולם.     ב. באמצעותם ניתן השכר או העונש.
4.  מטר,טל, שעירים, רביבים.
5.  בטל כולם שמחים; בגשם – יש חלק שעצובים כמו הולכי דרכים.
6.רביבים= טיפות גשם.  רביב מלשון רובה קשת שיורה טיפות כמו חצים.
7 .  אביך = הנביאים            ב. זקניך = החכמים.
8.  א. רחמני על בניו.        ב. מרחף על בניו ואינו מכביד עליהם.
      ג. נושא את גוזליו על כנפיו כדי להגן עליהם מפגיעת חצים.
9.  שמשון אכל דבש מגוית האריה שהרג  (שופטים י"ד).
10.  א. תשי= שכחה         ב. תשי = מתיש ומחליש את הכח.
11.  אין עוול = משלם שכר גם לרשעים על מעשה טוב שעשו.
12  בפסוק: " שמנת , עבית וכשיתה "
13.בתקופת שלמה המלך
14. מדבר= ישימון

תשובות לחידון פרשת נח

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת נח, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.




מתחילים.
  • הסכר (סכר הובר בארה"ב), תמונת המצוק (והתהום מתחתיו) והבנין עם הארובות (ארמון קיו בגני קיו ליד לונדון) מרמזים כולם לפסוק (ח' ב): "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן-הַשָּׁמָיִם".
  • ההר שבתמונה הוא הר אררט, מקום מנוחתה של התיבה.
  • הבלנדר (ממחה) מזכיר את פעולת המחיה של היקום (ז' כ"ג): "וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן-הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה".
  • הבושם הוא ריח הניחוח (ח' כא): "וַיָּרַח ה' אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".
  • כמו נעליים או גרביים - זוגות זוגות באו אל התיבה.
  • הקשת והיונה לא צריכים הסבר נוסף, שניים מהסמלים הבולטים ביותר שמקורם בפרשה.
  • חשבון עו"ש מתאר את התנהגות העורב (ח' ז): "וַיְשַׁלַּח אֶת-הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד-יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ".
  • האות b, סימלה של חברת בבילון המייצרת מוצרי תרגום, מרמז לסיפור מגדל בבל.
  • המלח החביב, הוא גופר, מהסדרה ספינת אהבה ששודרה אי שם בשנות השמונים. המילה גפר היא מילה יחידאית במקרא כולו ומופיעה רק בפרשת נח (ו' יד): "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר".
  • רמזים רבים כוונו לצאצאי נח (בכל זאת שבעים שמות שונים).
  • תירס
  • שלף (תמונה של גור שלף)
  • יוון (מפת יוון מחולקת למחוזות)
  • פוט - סוג של אופציה
  • לוד - סימלה של העיר

הרבי מלובביץ - מנחם פרידמן ושמואל היילמן

הספר "הרבי מלובביץ - בחייו ובחיים שלאחר חייו", עורר מהומה לא קטנה עם צאתו באנגלית לפני כשנה ומן הסתם המהומה תתעורר מחדש עם צאתו לעברית (למעשה המהומה כבר התעוררה ובאתרי חב"ד תוכלו למצוא ביקורות חריפות על הספר). לספר שני חלקים. החלק הראשון הינו ביוגרפיה של חייו המוקדמים של הרב מנחם מנדל שניאורסון (להלן רמ"מ) מלידתו וצעירותו ועד שהצליח לברוח מאירופה ולהצטרף לחותנו בארצות הברית. את הביוגרפיה מקיפה גם התייחסות לרבי  מלובביץ כמנהיג התנועה, על החזון המשיחי, על ההתפתחויות של התנועה, על השליחים וקצת על המשך התנועה לאחר מות הרמ"מ.

הספר אינו הגיוגרפי כלל ודבר זה כנראה עורר את קיצפם של חסידי חב"ד. מקור הספרות ההגיוגרפית הינו דווקא מן הנצרות, שם שונו הביוגרפיות של אנשים ברגע שהם קיבלו מעמד מיוחד. דווקא התנ"ך, אינו הגיוגרפי כלל והוא לא מתאמץ להסתיר אף פגם או תכונה אנושית אצל גדולי האומה (ולעיתים אפילו מדגישה). בחלק הביוגרפי מתוארות עובדות שאינן עולות בקנה אחד עם דמותו של הרבי (משיכתו לאקדמיה למרות שאמרותיו, כאשר היה אדמו"ר, היו נגד לימודים אקדמאיים, ריחוקו במשך שנים רבות מחצר חותנו האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד ועוד), ובמיוחד שדמותו זו שופצה במשנת חב"ד, לאחר בחירתו לאדמו"ר, ככזו שתהלום את האדמור כבר מלידתו, בהיותו מעין מקודש מבטן למשרה זו. אולם העובדות כנראה שונות ויש להתמודד איתן. ההתמודדות גם יכולה להניב תועלת לחסידים שכן מסלול חייו של הרמ"מ יכל לקבל תפניות רבות, אולם למעשה בחירתו לקחת על עצמו את השליחות ולשקם את חסידות חב"ד מחד (ולאחר מכן נסיון לעטוף תחת כנפיו את כלל היהדות מאידך), הייתה בחירה ישירה שלו.

חלקו הביוגרפי של הספר נקרא כספר מתח. למרות שאת הספר כתבו שני פרופסורים, זהו אינו מחקר אקדמי, אלא ספר קריאה ועיון לכל דבר. המחברים אינם טורחים להוכיח כל דבר, אולם מציינים במפורש עדויות שאינן מבוססת דיין, ולספר עצמו הערות רבות מאד בסיומו בהם יכול הקורא לעמוד על המקורות המדויקם או לקבל עשרות הפניות לספרות ולעמודי האינטרנט להמשך עיון).

חלקו הסוציולוגי של הספר מקיף את הביוגרפיה משני צדדיה. הספר פותח בתיאור מוסד השליחות ובתיאור בחירתו של הרמ"מ לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, בחירה שלא הייתה טבעית ומובנת מאליה. לאחר הביוגרפיה חוזר הספר לאותה נקודה בה רבי מנחם מנדל מפתח את שיטתו הייחודית.

 כיום כולנו מכירים את מושג הגלובליזציה אבל אחד הראשונים שהבינו זאת, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה היה הרבי, שהבין שהעולם הוא שטוח. ושאמנם הוא נמצא בברוקלין אך אין מניעה לשליחיו להתפרס בכל העולם. בכך פיתח הרבי מלובביץ את תפיסת חב"ד הטוענת שהרבי למעשה אחראי על כל היהודים בעולם ולא רק על חסידיו ולכן חסידיו הפועלים מכוחו צריכים לעשות כל מה שביכולתם על מנת לקרב יהודים ולגרום להם לקיים עוד ועוד מצוות.

שיטת השליחים שהתחילה בתוך ארצות הברית והתפשטה לכל העולם גרמה בפועל לכך, שתנועת חב"ד, שהינה תנועה קטנה של כמה עשרות אלפי יהודים, היא התנועה הנפוצה ביותר על פני הגלובוס, ובמקומות רבים, היא נתפסת כמייצגת הרשמית של היהדות (ולעיתים דוחקת קהילות ותיקות קטנות מאד שנשתמרו ושנלחמות בשיניים על קיומן היומיומי). במקומות אלו דאגו השליחים למזון כשר, לבתי כנסת עם תפילות ולבית יהודי עבור כל יהודי מקומי ויהודי שניקלע למקום. סדרי הפסח בנפאל כבר נהיו מפורסמים, ואנשים רבים נעזרים בשירותי בית חב"ד בנסיעותיהם ברחבי העולם. גם ציבור יהודי חילוני לגמרי, נעזר בבית חב"ד שכן הוא מהווה כתובת לכל בעייה שהיא ומקום המוכן לסייע לכל יהודי. שיטת חב"ד עושה זאת בצורה נעימה ובלא להעמיס יותר מדי על היהודי. תאכל כשר אצלנו, תניח תפילין, תקיים כמה מצוות וכו'. אמנם השליחים עצמם מקפידים על קלה כחמורה ככל היהדות החרדית אולם אין הם דורשים הקפדות אלו מהבאים בשעריהם, ובלבד שיעשו משהו ובכך יגדילו את מאזן המצוות הגלובלי.

חזונו של הרבי ביחד עם ההבנה הגבוהה שלו כיצד העולם עובד מוסברים היטב בספר, בתוספות כך שגורם שאפשר לקרוא לו המזל, או היכולת הנבואית של הרבי, צדקו פעמים רבות (הספר מתאר גם מספר טעויות שבאופן טבעי אינן מוזכרות על ידי חסידיו).

למשל, לאחר עליית הקומוניזם לשלטון, רק חסידות חב"ד נשארה בתחומי ברית המועצות (עד שנאלצו לעזוב משם). דבר זה העניק לחסידות יתרון ניכר שם, מאחר והאדמור הששי (רבי יוסף יצחק - ריי"ץ) שימש שנים כמתווך בין יהודי העולם, ובפרט האמריקאים, לבין יהודי רוסיה. גם לאחר נפילת הקומונזים היה לחב"ד קל מאד לחדור לרוסיה וחסיד התנועה מונה לרב הראשי למוסקבה.

דוגמא נוספת היא השליחים שהגיעו לקולג'ים האמריקאים בשנות השישים, בהם היו רוב הסטודטנים, יהודים ולא-יהודים, אנטי-ממסדיים. שליחי חב"ד, על בגדיהם המוזרים וזקנם הארוך בודאי שלא יכלו להיתפס כגורם ממסדי כלשהו והם מצאו את הדרך לליבות הסטודנטים. אף הורי הסטודנטים שמחו שגם כשהילד רחוק מהבית מישהו שומר על כך שיישאר קרוב ליהדות.

הספר מתאר איך במקביל לעליית כוחו של הרבי כאדמו"ר, הוא נהיה מבודד יותר ויותר בחייו האישיים. משפחה קרובה הייתה לו בצמצום רב, אחיו נרצח בשואה, אביו נפטר מיד לאחריה, אמו נפטרה בשנת 1964 וחלק משארי בשרו הקרובים ניהלו אורח חיים שאינו דתי. מאבק האדמו"רות השאיר משקעים רבים בינו לבין גיסו, הרב שמריהו גורארי ואחיינו בארי גורארי (שרק התעצמו בעקבות הפרשייה הידועה כמשפט הספרים, בו נוהל קרב על ירושת הספריה של הריי"ץ). תחושות בדידות אלו התחזקו מאד לאחר פטירת אשתו, ולמעשה לא היה מבין החסידים מישהו שהרגיש קרוב מספיק לרבי על מנת לספר לו שרעייתו נפטרה.

הרבי, בתפקידו כאדמו"ר למעשה משעבד את עצמו לחסידיו וזמנו כאדם אישי אינו קיים יותר, וכן גם רצונותיו האישיים מהתקופה שלפני המלחמה (דוגמה לכך מובאת בהערת שוליים בעמוד 170 מפי מתיו שיין, שהזדמן עם ארוסתו לקבל את ברכת הרב. כאשר הסתבר לרבי כי הוא עובד בחברת IBM, ניהל איתו שיחה ארוכה מאד על שפות התכנות השונות באותה עת, בלי לשעות לבקשות מזכירו לקצר את השיחה ולקבל את קהל הפונים שעמד בתור ההולך ומתארך).

השכלתו הרחבה של הרבי, כושר הלימוד הגבוה שלו, ועובדת היות לו נסיון בעולם הגדול, גרמו לכך שחב"ד שלא כתנועות חסידיות אחרות, אינה תנועה המסתגרת פנימה אלא פורצת החוצה ומגיעה לכל מקום בעולם.

לקראת סוף הספר דנים בנושא המשיחיות של הרב והתנועה. הספר אינו טוען בשום מקום שהרבי הכריז על עצמו כמשיח, אלא מנסה ללכת בין הטיפות של לטעון שאולי הייתה לו הרגשה כזאת ואולי גם לא מנע יותר מדי מחסידיו לחשוב כך. קשה לדעת, אבל העובדה היא שעוד בחייו היו חסידים המשוכנעים לגמרי שהוא המשיח.

בתקופה שלאחר מותו (או הסתלקותו), מתאר הספר את הזרמים השונים בחב"ד, המשיחיים יותר והמשיחיים פחות למרות שקשה להפריד בינהם והם עדיין כולם חיים יחד תחת מטריית חב"ד (ולעיתים אף באותה משפחה) מאחר והם יודעים שהתפצלות לזרמים שונים יכולה להזיק לתנועה, אם לא לחסלה לחלוטין. בנקודה זו נמצאת השקפה של המחברים שייתכן וגרמה למורת רוח בקרב התנועה.

המחברים טוענים שהרבי היה מושפע מדי מהרגשת ההיבריס, ולא כיוון מספיק את התנועה ליום שאחרי מותו (ראו עמוד 248). המילה היבריס היא מילה מורכבת בעלת מספר משמעויות ולמרות שהמחברים משתמשים בפירוש יחסית רך שלה: "להתעלם מהמקור האמיתי של העוצמה ולהאמין שמקור זה מתגלם במתעלם עצמו". רק נקודה זה מהווה למעשה ביקורת חריפה וישירה על הרבי מלוביבץ.

טענות נוספות, אם כי משמעותית פחות, יכולה לעלות כנגד התעסקות של הספר בכל מיני זוטות ורכילויות (לשיטתם) בחייו האישיים של הרבי, מעין חדירה לפרטיות, כדוגמת התשובה לשאלה מדוע לא הלך הרבי עם שטריימל, מה משמעות זקנו הגזוז של הרבי בצעירותו ועוד. אולם לרוב במקומות אלו פרט לפיקנטריה הבאת העובדה מאירה עוד קצת את אישיותו המורכבת של רבי מנחם מנדל מבחינות סוציולוגיות שונות.

בסופו של דבר הספר מנסה לנתח מה יהיה עתידה של תנועת חב"ד ומסכם בכך שצריך לחכות עוד כמה עשרות שנים עד שנוכל לראות לאן תתפתח התנועה. המחברים מציעים שתי אפשרויות, אולם אפשרות שלישית, אפשרות ההשלמה עם המצב אינה מוצגת. כיום כשרוב השליחים הצעירים הם מהדור שלאחר רמ"מ ובוודאי בדור הבא שרק זקני התנועה יהיו עוד אלו שהכירו אישית את הרב, ייתכן והמפעל ייעשה מתוך השלמה של המציאות של חסידים הפועלים ללא רב בעולמם. מאידך, התחזקות האלמנטים המשיחיים בתנועה יכולים לשנות זאות והמחברים מסכמים את כל ספרם כך:
"סימון דין טוען ש-'תנועות דתיות אינן צריכות לספק את הבטחותיהן בעולם הזה - תגמוליהן בעלי הערך הרב ביותר מושגים במציאות שמעבר לנראה'. אבל יש מקום לתהות אם מציאות שמעבר לנראה תוסיף להיות מספיקה לתנועה שרוצה משיח עכשיו. בהיותו בחיים הביא מנחם מנדל שניאורסן את חסידיו לשיא כזה של ציפיות, תקוות וארגון בהפצת המעיינות החוצה, עד כי היעדרו, אם יוסיף המשיח להתמהמה, העתיד יכול להבטיח רק אכזבה או הופעה של יהדות מסוג חדש".
הרבי מלובביץ בחייו ובחיים שלאחר חייו מנחם פרידמן ושמואל היימן
הרבי מלובביץ' בחייו ובחיים שלאחר חייו מנחם פרידמן ושמואל היימן

הרבי מלובביץ'
בחייו ובחיים שלאחר חייו
מנחם פרידמן ושמואל היילמן
הוצאת דביר
ומכון זלמן שזר
תשע"א 2011
400 עמודים

חידות לפרשת ניצבים וילך

החידון לפרשת ניצבים ופרשת וילך מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת ניצבים וילך. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות  אולם מומלץ לנסות היטב לבד.

 לחידות: תפקיד חשוב וזניח תלוי איפה ואין כזה באירויזיון אין תשובות ואתם מוזמנים להעלות רעיונות בתגובות

חידות לפרשת ניצבים וילך
חידות לפרשת ניצבים וילך

חידות לפרשת ניצבים באדיבות מר עזרא מרום מחבר תורה ממרום

1. "אתם ניצבים היום לפני ה' ". מתי אמר משה דברים אילו לישראל? (רש"י)
2.  מחוטב עציך עד שואב מימיך", על מי מסופר בתורה ש:
     א. חטב עצים.        ב. שאבו מים ?
3.  על מי מסופר בתנ"ך שרצו להתגייר והפכו לחוטבי  עצים ושואבי מים?
4.  לפי רש"י, מי רצו להתגייר אך משה לא קיבלם ?
5.  ציין 2 כינויים לעבודת אלילים המוזכרים בפרשתנו?
6.  למה נמשלים עובדי האלילים?
7.  באיזה פסוק יש 3 מילים רצופות שמשמעותם כעס?
8.   היכן נמצא רמז לחודש אלול בפרשתנו?
9.   בפרשתנו נאמר: "כי תשוב אל ה' א' "בכל לבבך ובכל נפשך" .באיזה הקשר          אחר נאמר ביטוי זה בתורה?
10.   מהם  2 הדברים שעליהם נאמר בפרשתנו הביטוי "עד תומם"?
11.  על ה' נאמר:" לאהבה את ה' א'... כי הוא חייך ואורך ימיך"
       א. באיזו תפילה אנו אומרים:"כי הם חיינו ואורך ימינו"?
       ב. למה מתייחס הביטוי הזה בתפילה ?
12.  " מחוטב עציך עד שואב מימיך". איזה נביא אמר:" ושאבתם מים בששון"  ?
13.  א. על מי בתורה נאמר:  "והנה ד'  ניצב עליו"   ?  ב. מה נלמד מכך ?
14.אתם ניצבים היום".  מהו יום זה ?
15."פן יש בכם שורש פורה ולענה ".    מה זה לענה ?


בהצלחה
מאמרים נוספים לפרשת ניצבים
מאמרים נוספים לפרשת וילך

ראש השנה - באר מרים

מאמרים נוספים לראש השנה

"ראש השנה" הוא הכרך הראשון בסדרה "באר מרים" היוצאת לאור בשיתוף פעולה של ישיבת הר עציון והוצאת ידיעות אחרונות, לזכרה של מרים בלאו. הסדרה היא אסופת מאמרים של רבני הישיבה בהווה ובעבר בעריכתו הראשית של הרב יעקב מדן. הדבר הראשון בספר שמשך את תשומת ליבי (או יותר נכון את תשומת ידי) הינו משקלו החריג. דפדוף קל פתר את התעלומה שכן הספר הוא למעשה אלבום חגיגי, כולו נייר כרומו משובח בעיצובה המרהיב של עדי צור. זהו אלבום שתשמחו לקבל מתנה או להביא מתנה למארחיכם בחג (במקום המתנות הרגילות). הספר כולל מאמרים במבחר נושאים הקשורים לראש השנה ובינהם שזורים פרקי מנהגים ומסורות ותמונות חפצי יודאיקה. הספר מחולק לחמישה פרקים: תוקף קדושת היום, מלכויות, זכרונות, שופרות ומקראי קודש, כאשר לכל חלק מוקדם מבוא קצר.
ראשי ישיבת הר עציון, יושבים בתוך עמם, והם ערים למתחים ולקונפליקטים בין דתיים לחילוניים וליחסים בין היהדות המסורתית מחד לבין הישראליות החדשה מאידך. כבר במבוא נותנים העורכים את הדעת להבדל בין ראש השנה כיום חגיגי מלא ציפיה לשנה הבאה (שתהיה יפה וטובה), לעומת התפילות והפיוטים הרציניים ומלאי היראה מאימת הדין. ביטוי חזק לכך במיוחד נמצא בפרק השני (והמרתק במיוחד) של הספר העוסק בפיוט "ונתנה תוקף". לפרק זה בספר לא מצוין כותב אלא שנכתב על ידי המערכת כולה. הפרק עוסק בפיוט ונתנה תוקף, שנהיה בקהילות אשכנז לאחד מרגעי השיא של תפילת מוסף של הימים הנוראים (בנוסף לתקיעות השופר בראש השנה ולסדר העבודה ביום הכיפורים). לאחר הצגת הפיוט, מקורו בסיפור הנורא על רבי אמנון ממגנצא, מבנה חלקיו השונים ומשמעותו עוברים לדון במנגינות הפיוט השונות, ובפרט מעמתים את הלחן המסורתי (שלו שלל גירסאות ווריאציות) עם הלחן הישראלי החדש של יאיר רוזנבלום. את הלחן חיבר רוזנבלום לחברי קיבוץ בית השיטה. קיבוץ קטן זה שכל במלחמת יום הכיפורים 11 מבניו ותחושות האבל וההלם בקיבוץ היו חזקות במיוחד (גם השיר "החיטה צומחת שוב" חובר לזכר נופלי בית השיטה).
גם במאמר עצמו מזכירים הקוראים כי שמיעת הניגונים (בפועל או בזכרון) חיונית להמשך קריאת המאמר ולכן הנה קישורים לשני הביצועים, המרגשים והמרטיטים כל אחד בדרכו שלו.


ביצועו של אשר היינוביץ באתר פיוט (באתר פיוט לחנים נוספים רבים)

מכאן עוברים המחברים לדון בהבדלים בין המנגינות המבטאים את השוני והדגשים בתפיסת הפיוט. מתי השירה איטית ומתי היא מהירה, בהשמטות חלקי הפיוט בלחנו של יאיר רוזבלום המשאירות את ההרגשה של גזר הדין שנחתם למיתה, ואת המהירות שהדברים קרו בשדה הקרב, את התחושות של חוסר האונים ושל אפסות וקטנות האדם. אלו היו התחושות שהשתקפו לאחר המלחמה בארץ כולה ובקיבוץ בית השיטה בפרט, ובפעם הראשונה שהושמע הלחן בטקס בקיבוץ, קמו מיד לאחריו חברי הקיבוץ ועזבו את המקום בדומייה.

אולם בפיוט עוד מילים ובתים ובהם מופיעה האפשרות לתקן את החטא, ולחזור בתשובה "כי לא יחפוץ במת המת כי אם בשובו מדרכו וחיה". הניגון המסורתי מדגיש אלמנט זה של חזרה בתשובה שהרי זוהי מהותו של יום הכיפורים ולמעשה יום הדין כבר היה בראש השנה וכל שנותר לנו ביום הכיפורים הוא לחזור בתשובה ולקוות למחילה.
מסכמים המחברים:
"לחנו של יאיר רוזנבלום פותח בהכרזה נשגבת, מתאר באופן מהיר וקצבי את דינו של הקב"ה, ומסיים בקטע המבטא את אפסות האדם ואת חוסר האונים שלו בעומדו לדין לפני יוצר כול. הניגון המסורתי פותח בתפילה ובתחינה, מלווה את הדין בצלילים של יראה ואימה, מדגיש את יכולתו של האדם לשוב בתשובה, ומסיים בשמחה של זכייה בדין ושל תקווה לעתיד שבו ימלום ה' על כל הארץ. ניגון זה מוביל את המתפלל מיראת הדין להתרוממות הרוח, בועד הלחן המודרני מוליך אותו לדרך ללא מוצא"
בפועל, לחנו של רוזנלבום חדר לציבור הדתי והוא מושר במשולב עם הלחנים המסורתיים בבתי כנסת רבים וכן בקהילתנו. כיום, לא ניתן לנתק את יום הכיפורים, על משמעויותיו ההיסטורית מזה אלפי שנים מזכרונות המלחמה בת הקרוב לארבעים שנה, והסינתיזה מתבצעת גם באמצעות לחן משולב של פיוט נורא זה.



ראש השנה  -  באר מרים סדרה לחגים
בעריכת יעקב מדן
הוצאת ידיעות אחרונות
בשיתוף ישיבת אור עציון
תשע"ב 2011
282 עמודים
לתוכן הענינים
לרשימת הכותבים

לדף הראשי של ראש השנה




חידות לראש השנה

לעמוד הראשי של ראש השנה
דף החידות לראש השנה מכיל חידות ציורים וחידות מילוליות לראש השנה. בדף הראשון חידות קלות יותר על מנהגי החג. מומלץ להדפיס את הדפים ולפתור אותם ביחד בסעודה המשפחתית.
לילדים הקטנים יותר, יש גם תפזורת לראש השנה

חידות לראש השנה
חידות לראש השנה



ניתן להיעזר בדף התשובות, אולם מומלץ לנסות ולפתור לבד ולהיעזר רק במקרה הצורך.



הדף השני מאתגר יותר והחידות מתייחסות לפיוטים לתפילות לקריאת התורה ולהפטרה של ראש השנה
מומלץ לנסות לפתור רק לאחר התפילות (לפחות של היום הראשון).

חידות לראש השנה
חידות לראש השנה


חידות ושאלות נוספות לראש השנה באדיבות מר עזרא מרום, מחבר תורה ממרום


1. ציין 5 עניינים הקשורים לראש השנה שמספר כל אחד מהם הוא  3?
2.  עיין בגמרא ראש השנה  דף י' ע"ב  ומנה כמה אירועים שקרו בר"ה.
3.  כמה סוגי ראשי שנים ידועים לך?
4.  התקופה שבין ר"ה  ליום כפור נקראת "בין כסה לעשור".  הסבר מדוע.
5.  אילו רמזים בראשי תיבות אלול ידועים לך ?
6.  בר"ה נוהגים לאכול ראש של  דג ואומרים: "שנהיה לראש ולא לזנב" מה מקור ברכה זו בתורה?
7.  כמה תקיעות תוקעים בראש השנה?
8.   "תשובה תפילה וצדקה  מעבירין את רוע הגזירה"; ציין מהתנ"ך כמה גזירות רעות שבוטלו בעקבות תפילה.
9.   צטט לפחות 3 פתגמים המבטאים את מעלתה של הצדקה.
10.  מהם 3 שלבי התשובה?
11.  א) מה נוהגים לעשות בערב ר"ה?
       ב) מדוע נוהגים כך?
12.  מה מזלו של חודש תשרי ומדוע נבחר סמל  זה?
13.  הסבר את הפתגם:"מתשרי עד תשרי חוץ מתשרי".
14.  א. ציין 2 שמות נוספים לחודש תשרי.
       ב. מה משמעות המילה "תשרי"  ?.
15.  מדוע אין אומרים הלל בראש השנה?
   


מאמרים נוספים לראש השנה



על בלימה - חטיבה 188 במלחמת יום כיפור

מאז שנת תשל"ד, אין אפשרות להתייחס ליום הכיפורים, בלי להזכיר את המלחמה. מלחמת יום הכיפורים, קרעה את החברה הישראלית והקרעים נמשכים עד ימינו. ההפתעה, הרשלנות, מועד פרוץ המלחמה ביום הקודש ליהודים (ובמקביל בעיצומו של חודש הרמאדן, עובדה שכמובן לא הפריעה כלל לצבאות ערב) והתוצאות ממשיכות להשפיע על החברה בישראל עד ימינו. למרות שהמלחמה הוכרעה תוך ימים בודדים והקרב עבר לאדמת מדינות האויב ובסיכומו של דבר ישראל ניצחה במלחמה, ניתפס הנצחון כהפסד או כנצחון פירוס בחברה הישראלית. מנין האבדות הגבוה, בימים בודדים בלבד, אמנם היה נמוך ממספר הקורבנות במלחמת יום העצמאות, אלא שהכעס והזעם שכוונו כלפי ההיררכיה המדינית והצבאית העצימו זאת. ככל שהתרבו ההבנות על כישלון הניהול של המלחמה, הציבור לא היה מוכן לקבל את דברי המנהיגים כי בסופו של דבר ישראל ניצחה במלחמה (ומבחינה צבאית, הנצחון היה לא מוטל בספק), ובתודעה הציבורית נצרב הנצחון בתור - עוד אחד כזה ואבדנו.
ספרים רבים, מוספי עיתונים ומחקרים פורסמו ועוד יתפרסמו על המלחמה. בין אלה אני ממליץ על ספרו של אבירם ברקאי "על בלימה" סיפורה של חטיבה 188 שבמשך שני ימי הלחימה הראשונים בלמה לבדה, את הצבא הסורי בדרום רמת הגולן. הספר הינו ספר מיוחד, הוא כתוב דקה אחרי דקה, טנק אחרי טנק, ונע בין שמחת הטנקיסטים בכל פגיעה בטנק אויב ובין נפילת הרוח כאשר נפלו החברים אחד אחרי השני. החטיבה איבדה את כל שדרת הפיקוד שלה, מפקד החטיבה, סגנו, קצין האג"ם מפקדי הפלוגות ונלחמה בעור שיניה, לעיתים טנק בודד מול כח גדול בהרבה, מתוך אמונה שנלחמים על הבית. סיפורה של החטיבה היה די נשכח עד פירסום הספר שמתבסס על ראיונות עם למעלה מ-200 אנשים ולעל יומני הפיקוד
מעבר לסיפור ההירואי של החיילים וגבורתם בקרב, הספר גם לא חוסך ביקורת מההנהגה הצבאית ברמה האסטרטגית (והדברים ידועים) ובאופן חד מטיל ביקורת על קצין בכיר מסוים. החוסר העיקרי בספר הוא שלא ניתנה לאותו קצין זכות התגובה.
בין לבין הקורא נע ונד במטוטלת של ייאוש ותקווה ובעיקר חוסר הבנה מה היה שם. לאחר למעלה ממחצית הספר ולאחר שארבע שעות הקרב הראשונות תוארו בדייקנות ובאיטיות דווקא נראה כי המצב אינו נורא כל כך. הטנקים מחזיקים מעמד ומאות טנקים סוריים הושמדו. אולם יחסי הכוחות  הבלתי הגיוניים (1 ל-12) והעובדה שהסורים נלחמים גם בלילה ומצוידים היטב באמצעי ראיית לילה (שלא היו לכוחות הישראליים), גרמה לכך שבלילות נטו שוב יחסי הכוחות לטובת הסורים שהצליחו לפרוץ ולהשתלט על חלקים נרחבים ברמה. הספר ממשיך בתיאור המדויק של האירועים עד היום הרביעי למלחמה היום בו נסוגו הסורים ברמה. חלקו האחרון העוסק ב-12 ימי הלחימה לאחר מכן, עובר מהר יותר והוא בעיקר סוקר את הנופלים תוך רמיזה להאשמה לפיקוד הצבאי, למה היה צריך להמשיך את המלחמה עוד ועוד ולגרום לאבדות נוספות, כאשר הקרב כבר הוכרע ולמדינ לא נשקפה כל סכנה. בסיכומו של קרב איבדה החטיבה 79 חיילים.
הבנה מלאה של המתרחש לא תתקבל מספר זה. צריך גם לקרוא מה קרה בחטיבות החי"ר, בתותחנים, ובחיל האוויר ובשאר הצבא, וכמובן חזית הדרום מוזכרת רק ברמז. אולם הספר ייתן חוויה מטלטלת של ישיבה במקומות השונים בטנקים השונים של חיילי החטיבה ובתוך כך הכעס שחווים הלוחמים שנותרו לספר את הסיפור. הספר כתוב בצורה השוזרת בין אירועי הקרב לבין תמצית קצרצרה של הגיבורים, המופיעה בפונט שונה, לרוב שניות בודדות לפני התיאור המצמרר של מותם. לא אחת כאשר אוזכר שם בספר, דפדפתי מיד לסוף הספר לראות אם אותו שם מופיע ברשימת הנופלים. הספר נקרא כספר מתח, הנשמר עד הסיום, ומצליח גם לספר את סיפורה של החטיבה הנשכחת וגם להשאיר את הקורא ובמוחו תובנות חדשות ושאלות רבות עוד יותר על המלחמה.

דיון על הספר באתר יד לשריון

על בלימה סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור
על בלימה סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור

על בלימה
סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום כיפור
אבירם ברקאי
הוצאת מעריב
תשס"ט 2009
553 עמודים

תפזורת לראש השנה

בתפזורת הבאה ראש השנה, מופיעות מילים הקשורות לחג. יש מספר אפשרויות לפתרון. ניתן לחפש בתפזורת מילים , ניתן לענות על השאלות  ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה ותודה ליואב שעזר לי להכין את התפזורת...


עוד חידות לראש השנה
הדף הראשי של ראש השנה




תפזורת לראש השנה
תפזורת לראש השנה

תשובות לחידון בראשית

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת בראשית, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.





ועוד קצת....






ועוד קצת...




מתחילים.
מאדים ונוגה מרמזים לשני המינים, זכר ונקבה.
נעל העקב מרמזת על עונשו של הנחש (ג' טו): "...הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב"
החבילה, מופיעה בכתיה קצת שונה (ב' יא): "שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה..."
התנינים הגדולים יכולים להיות תנינים כמו בימינו או אולי דינוזאורים שכבר נכחדו, אבל כנראה בשום מקרה לא משהו שתרצו לפגוש מקרוב
אבן השוהם (אוניקס) וכדור הבדולח מוזכרים בפרק ב' פסוק י"ב.
הספר מרמז על ספר תולדות אדם (ה' א)
הכינור מרמז על יובל, אבי כל תופש כינור ועוגב (ד' כא)
אדם וחווה הכינו להם חגורות לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת (ג' ז)
ביוב ומים בירושלים, מרמז לחברת הגיחון, אחד מהנהרות היוצאים מעדן (ב' יג)
דקה שנייה או יום, אך בכל מקרה "לא שעה", ה' לא שעה למנחתו של קין
סטיינבק וג'יימס דין מרמזים על "קדמת עדן", מקום מושבו של קין. קדמת עדן הינו ספר של סטיינבק שנהיה לסרט קולנוע בכיכובו של ג'יימס דין.
עזר ויצמן מרמז על "עזר כנגדו" ואילו שלמה להט מרמז על "להט החרב המתהפכת"
השמש והירח (צולם בשעת ליקוי חמה חלקי, הירח מסתיר חלק מן השמש בתחתית התמונה)
דמות הנווד מרמז לקין שעונשו היה להיות "נע ונד".

נבואה שעריך - אפי ויסמן

מאמרים נוספים לראש השנה

"פתח לנו שער
בעת נעילת שער
כי פנה יום.
היום יפנה
השמש יבוא ויפנה
נבואה שעריך"

הספר נבואה שעריך של אפי ויסמן, בוגר ישיבת אור עציון ובעל תואר שני בפיסיקה אשר בנוסף משמש כחזן נועד למלא חוסר הקיים בימים הנוראים. בימים אלו, חלקו העיקרי של היום (ובפרט ביום הכיפורים) הוא התפילה בבית הכנסת. בנוסף, בימים אלו, ושוב בפרט ביום הכיפורים, מתמלא בית הכנסת באנשים שלא נמצאים בו בהכרח בימים אחרים בשנה. כריכת הספר מייעדת אותו לבני ישיבות מאידך (ולציבור הדתי בכללותו) ולקהל מסורתי וחילוני אשר מגיע בימים אלו לבית הכנסת. על מנת להיכנס לאווירת הימים הנוראים אתם מוזמנים לשמוע את השיר   "פתח לנו שער" (השיר יפתח בחלון חדש) בביצועו של יהורם גאון ולהמשיך לקרוא.

הספר מקיים את ההבטחה והוא בהחלט מעניק מימד נוסף לתפילות. את תפילות הימים הנוראים אני מתפלל באיטיות. התפילות שונות מהרגיל, ארוכות יותר ומצריכות קריאה איטית, לעומת התפילות הקבועות השגורות מאד בפינו. בספר יש פירושים והסברים רבים על המבנים הכלליים של התפילה ובהחלט מצאתי את עצמי נעזר בו להבנה טובה יותר של התפילה ובנוסף, לשאילת שאלות נוספות ולמחשבה מעמיקה יותר על התפילה.

הספר, כראוי, מתחיל כבר באלול ובשלושת התוספות של החודש (לדוד ה', שופר וסליחות), ממשיך בפרק כללי על הימים הנוראים ומתקדם לראש השנה ויום הכיפורים, אך לא נגמר שם אלא ממשיך עד הושענא רבא ושמחת תורה.
מחזורים רבים שיצאו בשנים האחרונות כוללים פירושים, מי יותר ומי פחות, שנועדו לסייע למתפלל הן בביאור המילים הקשות, והן בביאורים ובמאמרים על הימים והתפילה. ספר זה שונה, הוא אינו מחזור, אין בו את כל התפילות, והוא מיועד לקריאה, עיון ולימוד בבית. למרות זאת, את התפילות שהספר עוסק בהן הוא מביא. כאשר מחבר וההוצאה מייעדים את הספר לכלל המתפללים, קבועים וקבועים פחות כנאמר בפתיחה:
"בשנים האחרונות רואים אנו יותר ויותר כי בימים הנוראים פוקדים את בתי הכנסת גם אנשים שאינם רגילים בתפילות במשך כל השנה.... מטרתו העיקרית של ספר זה היא להצליח לקרב את האנשים - הן את הרגילים בתפילה בכל ימות השנה, והן את הפוקדים את התפילות בעיקר בימים הנוראים - להבנת התפילה, וממילא אף להזדהות גדולה יותר ולכוונה שלמה יותר."
אמנם המחבר פונה לכלל המתפללים אולם הצורך לשמור על היקף סביר של הספר, בהכרח גורם לו לעסוק יותר בתפילות המרכזיות ולהוסיף הסברים רבים כללייים על מבנה התפילה והברכות, הסברים אשר מתפללים קבועים יכירו. לציבור זה דווקא יתאימו יותר הסברים מפורטים על הפיוטים המרכזיים. המחבר ער לעובדה זו ואף מתנצל עליה קמעה בהקדמתו:
"מאידך גיסא, בחלק מהדברים שכתבתי אין חידושים מפליגים, שכן מתבוננים הם באופן פשוט בנאמר בתפילה. נדמה כי גם דברים אלו ימצא הקורא או המתפלל חידוש,שהרי לעיתים אין אנו מבחינים אף בדברים הפשוטים, והצגתם יכולה לעורר את תשומת הלב לאשר נעלם מעינינו, או לפחות לסדדר את הדברים שכבר שמנו אליהם לב."
המחבר מזמין גם את המתפלל הבקיא לעיין בתפילה. לפעמים דווקא מרוב שהתפילות נהיות שגורות על פינו, אנו אומרים אותם בצורה מהירה ובלי להתעמק על המילים. גם בתפילות אלו, יש להתעמק ולהבין את משמעותן ואת מבנן ובפרט בימים הנוראים, בהן ניתן לרכז את כל כוונת הלב בתפילה. ניקח לדוגמא את הפרק העוסק באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (בשכמל"ו בקיצור). הציבור הדתי יודע כי ביום כיפור אומרים פסוק זה בקול רם ולא בלחש כמו בכל ימות השנה, ורבו אף מכיר את הטעם שזוהי אמירה של המלאכים וביום כיפור אנו דומים למלאכי השרת, אולם המחבר ממשיך ומרחיב את היריעה, ומחבר את האמירה לאמירה הנאמרת בסדר העבודה וגם לפסוקים הנאמרים בסיום של הסום של תפילת נעילה, ממש לפני אמירת "ה' הוא האלוקים" והסתלקות השכינה (מושג שאף הוא מוסבר היטב בספר). לגבי טעמי אמירת הפסוק בקול רם, המחבר מביא הן את הגמרא העוסקת בנושא והן את המדרש וקודם כל מסביר שני טעמים שונים לאמירתו בכל ימות השנה בלחש, טעם אחד הוא שאמירה זו לפי המדרש נאמרה על ידי בני יעקב סמוך למיתת יעקב אביהם ועל מיטתו ממש לפני ברכות יעקב, אך לא נאמרה בתורה במסגרת שמע ישראל שאמר משה רבנו. המחבר מרחיב את משמעות האמירה, מדוע בני יעקב אמרוה ומודע משה חשש לאומרה ומסכם שגם חז"ל התלבטו אם להכניסה או לא ופסקו לאומרה בלחש. הטעם השני, אף מפתיע יותר ובו נטעו כי לעומת אידאלים נשגבים יותר של התגלות ה' כגון "ה' אחד ושמו אחד" שבשמע ישראל, אמירת בשכמל"ו היא מעין הסתפקות במועט יותר, ואת תאוותינו למשהו מועט אנו מצניעים ואומרים בשקט, מאחר ואנו אמורים להתאוות להתגלות הנשגבת יותר. זאת לפי הגמרא, אולם המדרש הופך זאת ורואה באמירה זה שבח נשגב כל כך עד שרק המלאכים יכולים לאומרו ולכן רק ביום הכיפורים נאמרו בקול רם. המחבר ממשיך ומאזכר את ענינו של ראש השנה בהמלכת ה' (כפי המתבטא בברכת מלכויות) וביישום המלא שלה ביום הכיפורים (בו אנו מקווים ליישומה המעשי בעולם על ידי אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד) זאת ועוד מדגיש המחבר כי בראש השנה עיקר היום הוא המלכת ה' בעולם (כאשר מלך היא דרגה נמוכה מאל, אנו רואים ומכירים מלכים בשר ודם ומבינים מה משמעות המילה, לעומת אל שהוא מושג שכלי בלבד), אך יום כיפור המסתיים בביטוי "ה' הוא האלוקים", שונה מהותית מראש השנה. נושאים אלו נידונים לאורך כל הספר ובכל פרק שופכים עליהם אור מזוויות נוספות.
יוצא מכאן שהספר מועיל מאד להבנת ענינני הימים השונים ותפילותיהם ואכן גם קוראים דתיים ימצאו בו ענין רב. אמנם הספר מיועד ללימוד מקדים בבית אולם ניתן לקוראו על הסדר תוך כדי ההפסקות בתפילה, ויפה יעשו גבאים שיקנו מספר עותקים של הספר וישאילום לאורחים הבאים בשערי בית הכנסת. יפה יעשו גם אלו היודעים שיש להם חברים או קרובים שאינם דתיים אך באים לבית הכנסת בימים אלו ויעניקו להם ספר זה כשי לחגים.

נבואה שעריך - אפי ויסמן
נבואה שעריך - אפי ויסמן

נבואה שעריך (בדף תוכלו למצוא קישור לפרק מתוך הספר)
עיונים בתפילות הימים הנוראים
אפי ויסמן
אור עציון - ספרי איכות תורניים
תשע"א 2011
266 עמודים

לדף הראשי של ראש השנה

תשובות לחידון שמחת תורה וזאת הברכה

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת וזאת הברכה, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.





ועוד קצת....






ועוד קצת...




מתחילים.
עץ התמר מרמז ליריחו עיר התרמים (ל"ד ד) גם ככר המדינה מרמזת לככר בקעת יריחו באותו פסוק.
2* 10000, המילה רבבות מופיעה בשתי צורות. ל"ג ג -  "ואתה מרבבות קודש" ובברכה ליוסף (ל"ג יז): "והם רבבות אפרים"
גור האריה מופיע בברכה לדן (כ"ב)
50 ק"מ מאילת נמצא את קיבוץ קטורה (פסוק י')
בין 4 ל-5, יש את צומת מורשה, פסוק ד' : "תורה צוה לנו משה ומרשה קהלת יעקב"
הענן והגשם מרמזים על תפילת הגשם הנאמרת בשמיני עצרת
בובת החתן מרמזת על מנהגי החתנים בשמחת תורה. חתן תורה וחתן בראשית.
הראם מופיע בברכה ליוסף (י"ז) " וקרני ראם קרניו..."
באר הנפט גם היא בברכה ליוסף "וממגד גבעות עולם"
יבשה נטויה - הכוונה למילה זרוע, המופיעה מספר פעמים בפרשה
סמל המיחזור מרמז על ההקפות שעושים בשמחת תורה ועל העבודה שמיד שגומרים את התורה מתחילים מחדש לקרוא בבראשית.
תמונת הכתפים היא בברכה לבנימים (י"ב): "ובין כתפיו שכן"
חותן משה הוא חובב (פסוק ג')  "אף חובב עמים..."

כי תבוא - היום

בפרשת כי תבוא, מסתיים הנאום הארוך של משה רבנו. מפרק כ"ו פסוק ט"ז, מתחיל חלקו האחרון של ספר דברים המתרחש ימים ספורים לפני פטירתו של משה רבנו. במהלך הפרשות האלו, תופיע המילה "היום" פעמים רבות, ולמרות שאין זו מילה נדירה בתנ"ך, הופעתה המרובה בסיום התורה, אומרת דרשני.
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ: אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל-מִצְוֹתָיו: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדשׁ לַה' אֱלֹקיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר"
הסתיימו המצוות (מתוך 613 מצוות התורה, נשארו שתיים בלבד שעוד לא נמנו) ולכן משפט הסיכום בסוף נאום המצוות של משה. הברית בין ישראל לה' היא דו צדדית. עם ישראל מקבל עליו את ה', וה' מייחד את עם ישראל. שאר חומש דברים יעסוק בברית, בהשלכות של קיומה ושל אי-קיומה, באפשרות החזרה בתשובה ובהודעה הברורה של ה' למשה (ולכולנו), כי אכן הברית תופר וגם הקללות והעונשים יתקיימו ועל כך נעסוק בפרשות הקרובות.
את המילה "היום" מפרשים הפרשנים בכמה אופנים:
רש"י (מביא את דברי המדרש תנחומא): "היום הזה ה' אלוהיך מצוך - בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאלו בו ביום נצטווית עליהם". המילה היום מתייחסת אלינו, הקוראים ושומעים את הטקסט שנה אחרי שנה. הטקסט מדבר אלינו ואנו מצטווים בו בכל יום מחדש. פירוש זה משתלב היטב עם פסוק מפרשת ניצבים (כ"ט י"ד): "כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" ואף שם מפרש רש"י (הממשיך להביא את דברי המדרש) שהכוונה לדורות העתידים להיוולד".
הרמב"ן הולך דווקא אחורה ומפרש "וה' האמירך היום" - כי היום הזה לכם כיום סיני. גם לפירוש זה ניתן למצוא אסמכתאות (דברים ד י'): "יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב..." ועוד יותר בדברים ה' ג, ממש לפני ציון עשרת הדברות של פרשת ואתחנן: "לֹא אֶת-אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" וגם בפרשת ניצבים קצת לפני הפסוק שהבאנו קודם (כ"ט ואילך): "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: לעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם"
שני הפירושים אינם סותרים אלא משלימים אחד את השני. בערבות מואב נכרתת ברית דומה לברית במעמד הר סיני, הן מבחינת פירוט המצוות, ולפי הרמב"ן ייתכן גם בטקסים הדומים לטקסים שהוזכרו בספר שמות. הברית השנייה, אינה באה להחליף את ברית סיני אלא ממשיכה אותה ומחזקת אותה (ובדומה לכך, ראו מלכים ב' כ"ג ג' על חידוש נוסף של הברית בימי יאשיהו, שנים ספורות לפני החורבן). אבל, החידוש הגדול של ברית ערבות מואב, הוא ההמשכיות וכריתת הברית לדורות שעדיין לא נולדו. אפשר כמובן להתייחס למדרשים על הצד המיסטי ולאמירה שכל הנשמות היו נוכחות במעמד הר סיני, אולם בפשט, נראה שכאן התורה מסיימת לבנות את מסורת הלימוד מאב לבן ומהרב לתלמיד, מסורת הלימוד של התורה שבעל פה. מסורת זה מופיעה לכל אורך ספר דברים, במיוחד בחטיבות המצוות, המסבירות כי כאשר יש שאלות יש ללכת לנביא, היודע את דבר ה', או לשמוע בקול הזקנים, ולעשות ככל אשר יורוך (מאחר והם בקיאים במסורת). המסורת, העברת התורה ופרטי המצוות (כולל ההבדלים בינם לבין הכתוב בתורה) ממשה ליהושע, ומיהושע לזקנים ומזקנים לנביאים וכך הלאה, עד כתיבתה בצורת המשנה והגמרא, היא המחייבת אותנו כיום. חיזוק לכך אנו מוצאים בקריאת שמע אשר גם היא נוקטת בלשון זו וכאשר אנו קוראים אותה בבוקר ובערב ואת הפסוק: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ" חשוב לזכור שכוונת המילה היום, היא היום הזה ממש.

מאמרים נוספים לפרשת כי תבוא

חידות לפרשת כי תבוא

החידון לפרשת כי תבוא מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת כי תצא. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות  אולם מומלץ לנסות היטב לבד.

חידות לפרשת כי תבוא
חידות לפרשת כי תבוא

חידה נוספת: מהיכן בפרשה לומדים שרוח התורה אינה נוחה מהמלכת מלך (בפרשת שופטים, מופיעות מצוות המלך ללא התייחסות עם ענין המלך הינו חיובי או שלילי).

שאלות לפרשת כי תבוא באדיבות מר עזרא מרום
1. "סלינו על כתפנו הבאנו ביכורים ". מה המיוחד בכך ?
2. ממה מביאים ביכורים ?
3. א. מה הכינוי לסל בפרשתנו ? ב. היכן מוזכר סל בתורה ?
4. מי תיקן לקרוא את פרשת הקללות לפני ראש השנה ומדוע ?
5. מהו השיעור שקבעו חז"ל לביכורים ?
6. ציין 2 הבדלים בין העניים לעשירים בהבאת הביכורים .
7. ציין 2 מזיקים לגידולים חקלאיים המוזכרים בקללות
8. "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ". במה שונה עבודה זרה מיתר העבירות ?
9. מה מדייקים מהפסוק : " ובאו עליך כל הברכות והשיגוך " ?
10. ציין 2 פירושים לפסוק : " ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך " .
11. מדוע אסור להשתמש בברזל לבנין המזבח ?
12. "יפתח לך ה' את אוצרו הטוב ". אילו דברים מסורים רק בידי הקב"ה ומה הרמז לכך ?
13. כמה קללות יש בפרשה ?
14. כיצד נקראים בפרשתנו : א. יין ב.חיטה ג. שמן ?
15. מאיזה פסוק למדים שהתורה נכתבה ב 70 לשון ?
16. מי הלך בראש תהלוכת הבאת הביכורים? (ביכורים ג,ג)
17. לפי ביכורים פרק ג ,איך היו מסמנים פרי שהופרש לביכורים ?
18. " כל עצך ופרי אדמתך ירש הצלצל ". (כ"ח,41) . מי הוא הצלצל ? (עיין ברש"י)
19. ממתי חל החיוב של מצוות ביכורים?
20. מה דינו של אדם שהביא ביכורים אחרי החג ?
21. א. באיזו שנה נותנים מעשר עני? ב. למי נותנים מעשר עני?
22. על דברי התורה נאמר: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". מה המקור לכך בפרשתנו? (רש"י).
23. מה נצטוו בני ישראל לעשות מיד עם הכניסה לארץ ישראל?
24. איזה קטע מההגדה של פסח כתוב בפרשתנו?
25. "ונתנך ה' לראש ולא לזנב". באיזה חג אנו מבקשים שתתקיים בנו ברכה זו?
26. הגוי שיציק לעם ישראל נמשל לעוף טורף. א. לאיזה עוף ? ב. מדוע דווקא הדימוי לעוף זה?



בהצלחה

שעטנז שור וחמור

פרשת כי תצא עשירה במצוות. רוב המצוות מופיעות בפסוק בודד כאשר כל כמה פסוקים מהווים פרשייה בפני עצמה. מאמרנו יתרכז בפרשייה אחת בה מופיעות שתי מצוות דומות אבל בעלות פרטים שונים לגמרי. נעיין בפסוקים (פרק י-יא):
"לֹא-תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר יַחְדָּו: לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"
זכרו, שני פסוקים אלו תחומים כפרשייה סגורה ולכן מהווים יחידה בפני עצמה. הקשר בין המצוות ברור והוא שמחברים שני דברים שאינם מחוברים בדרך הטבע. בראשון מחברים שור וחמור ובשני צמר ופשתים. אבל בפרטי המצוות הבדלים רבים .
מצוות שעטנז היא מצווה מצומצמת והיא אסורה רק בצמר ובפישתים. שאר החומרים, כולל חומרים מהצומח כמו כותנה, ובודאי חומרים פלסטיים מותרים. גם האיסור על צמר ופשתים הוא רק בשני אופנים: לבישה כבגד או העלאה על הגוף (שמיכה לחימום). אם מתחשק לכם לרקום גובלן או שטיח מצמר ומפשתים אין שום בעיה והדבר מותר. באופן מפתיע יש מקומות שבהם דווקא שעטנז מותר ויש מקומות שבהם הוא אף חובה! בבגדי הכהן הגדול השעטנז הוא חובה. החוט המיוחד ממנו עושים את הבגדים הוא דווקא שעטנז. במצוות ציצית מותר לעשות את הפתילים מצמר ולקושרים בפשתן (הפתיל בצבע המיוחד תכלת הינו צמר הצבוע בצבע). בכל אופן מצאנו שמצוות השעטנז היא מצומצמת ומוגבלת באופיה.
האיסור השני המופיע בפסוק הוא מצוות "לא תחרש בשור ובחמור יחדיו" ונראה דומה מאד למצוות שעטנז. מיני החיות מפורטים, כדגומת סוגי הבדים, הפעולה האסורה מפורטת, לבישה לעומת חרישה, ולכאורה הסמיכות והסגירות של המצוות בפרשייה אחת מלמדת אותנו כי גם מצווה זו מצומצמת מאד אולם לא כך הדבר.
איסור שור וחמור הוא איסור נרחב ומה שמופיע בכתוב הוא לא צמצום אלא דוגמה בלבד שהייתה נוהגת באותם ימים (ולמעשה עד ימינו). האיסור הוא לבצע כל פעולה: חרישה, משיכת קרון או עגלה ועל ידי כל שני בעלי חיים שונים (סוס, פרד, גמל, פיל! וכו').
את ההבדלים בין המצוות אנו יודעים מתוך התורה שבעל פה: המשנה והתלמוד המרחיבים בנושאים אלו. התורה שבכתב היא רק חלק אחד מהתורה ובלעדי התורה שבעל פה, המרחיבה ומבארת (ולעיתים גם סותרת פירוש מילולי של הכתוב בתורה), היא זו שלמעשה משלימה לנו פערים שאחרת לא היינו יודעים איך לקיימם (מצוות סוכה, מהם ארבעת המינים, אלו פרשיות צריכות להיות כתובות בתפילין וכו').
ייתכן וחיבור המצוות ביחד לפרשייה אחת דווקא בא לחזק נקודה זו. למרות שעל פניו שתי המצוות נראות דומות , יש לדעת כי הן שונות ביותר ואת השוני ביניהן ניתן להבין רק מהתורה שבעל פה.
חרישה בשור וחמור צילום מסוף המאה ה-19
מצוות אלו של שעטנז הן מהמצוות שטעמן אינו ברור, אולם הן שייכות למצוות רבות העושות הפרדה בין דברים. איסור בשר בחלב, איסור זריעת כלאיים, איסור הרבעה וכו'. במפרשים כמה גישות לטעמי מצוות אלו. הרש"ר הירש רואה בחוקים אלו איסור על האדם לשנות יותר מדי בעולמו של הקב"ה. באיסורי הרכבה והרבעה הדבר ברור, שכן האדם יוצר מינים חדשים שלא היו קיימים קודם והאיסורים האחרים שהם רחוקים יותר נועדו לתזכורת מעשית למצוות אלו. לרב קוק פירוש אחר המתייחס לחזון הצמחונות שלו. כמו במקרה של איסור בשר וחלב, בהם שניהם מותרים, אולם החלב מותר מלכתחילה ואילו הבשר הכרוך בהריגת הבהמה הותר לאדם לאחר המבול בדיעבד. איסור בישולם ואכילתם יחד נועד להזכיר לאדם מה מותר לגמרי ומה מותר אבל פחות רצוי. בשעטנז העניין דומה. שימוש בצומח מותר לחלוטין. שימוש בחי מותר גם אך בדרגה אחרת. חיבור בין החומרים יגרום לנו לחשוב ששניהם מותרים לגמרי ולכן הדבר אסור.
בטעמי איסור חרישה בשור ובחמור נמנה גם איסור צער בעלי חיים כסיבה, כאשר בעל החיים החזק יותר מושך מהר יותר. איסורים נוספים של צער בעלי חיים מופיעים בפרשה כדוגמת "לא תחסום שור בדישו" ויש אומרים שגם שילוח הקן, אולם בסופו של דבר חשוב לזכור שאין לנו לחפש בהכרח את הטעמים וחלק מן המצוות הן גזרות הכתוב שטעמיהם אינם ידועים לנו. ידועה המימרה :"האומר עד קן ציפור יגיעו רחמיך, משתיקים אותו", אנו לא יודעים את הסיבות ואין לחשוב שהסיבה היא בהכרח צער בעלי חיים, וייתכנו גם סיבות אחרות. עדיין מותר, וראינו שחכמים גדולים אף מציעים טעמים למצוות  אך יש לעשות זאת תמיד בערבון מוגבל, בצורת הצעה לטעמי המצוות וכאשר מקיימים מצוות יש לעשות אותן לא מתוך כוונת טעם המצווה (למרות שגם היא רצויה), אלא בעיקר מתוך כוונת עשיית המצווה כי זו מצווה.

מאמרים נוספים לפרשת כי תצא

מבקשי פניך - חיים סבתו

מבקשי פניך

הציבור הדתי לא יכול להתעלם מהוצאתו של הספר מבקשי פניך לאור. פרסומות בעיתונות הדתית ובעלוני השבת, התייחסות מרשימה בתוכניות רדיו (אצל ידידיה וסיון רהב מאיר דקה 38:40) ועוד. באופן נדיר זכה הספר להזמנות מרובות עוד טרם צאתו לאור עד כדי כך שמנכ"ל הוצאת הספרים התייחס אליו, להבדיל, בדומה להוצאת ספר חדש מסדרת "הארי פוטר".
מה מייחד כל כך את הספר והאם הצלחתו היא תוצאה של פירסום או של איכויות. התשובה כנראה מורכבת ונמצאת באמצע. שם הספר לקוח מהפסוק "זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה" (תהילים כ"ד ו) ונתבונן מיהם שני הדורשים של הדור הדורשים בספר זה.
הרב אהרון ליכטנשטיין, המרואיין בספר על ידי סבתו (ואולי מרואיין אינה המילה המתאימה שכן מדובר בדיאלוג ולא בראיון), הינו ראש ישיבת הר עציון שבגוש עציון, לישיבה ותיקה זו אלפי בוגרים והם נמנים מראש על קהל הקונים של הספר. הרב סבתו, מייסד ישיבת ההסדר במעלה אדומים, כבר מוכבר בציבור כסופר מחונן. בקרב בוגרי הישיבה ובקרב אלו הזוכים לשמוע את שיעוריו של הרב סבתו (זכיתי לשמוע מספר שיעורים מפיו) הדבר ברור כבר משמיעה אולם הציבור שאינו בן הישיבה נחשף לרב בעיקר מספריו הכלליים, שאינם חיבורים תורניים, ובראשם הספר"תיאום כוונות" המספר בגוף ראשון ובשפה שמאז עגנון לא נכתבה, על חוויותיו הקשות כטנקיסט במלחמת יום הכיפורים (הספר עובד לסרט שאינו מגיע לדרגתו של הספר, במיוחד מאחר והוא אינו מצליח להעביר את שפתו העשירה של הרב סבתו). הספר זכה בפרס ספיר ונהייה לרב מכר. גם ספריו האחרים של הרב, מומלצים לקריאה.
לקורא החילוני, המכיר את הרב סבתו אך אינו מכיר את הרב ליכטנשטיין, עיון בפרסומות ובתמונות יספק סקרנות מסוימת, שכן שני הרבנים אינם מגדלים זקן. לא הייתי מתייחס כלל לנושא זה, לולא חברתינו, השקועה כל כך בסטיגמות, מייחסת לו חשיבות ואחת ההתניות שיש לנו (גם לאנשים דתיים) מקשרת את הזקן לרבנות. זוהי דוגמה למורכבות שעוד נדבר בה בהמשך. עניין נוסף העולה בבירור מהתמונה (וגם מהשמות) הוא שהרב ליכטנשטיין הינו אשכנזי והרב סבתו ממה שמכונה עדות המזרח (הרב סבתו עלה מקהיר ומוצאו חלבי מסוריה).שוב, צירוף זה מפעיל מספר התניות באופן אוטומטי.
המפגש בין שני אישים אלו, שלכאורה שונים מאד זה מזה ברקעם הוא היוצר את העניין בספר.
על העניין שמראש יש בספר מוסיפות עניין גם הפרסומות "ספר ההגות החשוב ביותר מאז הרב סולובייצ'יק". לא יודע. רק קיבלתי את הספר ולצערי, אף בהגותו של הרב סולובייצ'יק איני בקיא מספיק, וגם לא ביתר ההגות שהתפרסמה מאז (של לייבוביץ למשל) אולם הכרזה כזו יוצרת עניין וציפיה. הרב ליכטנשטיין הינו חתנו של הרב סולובייצ'יק (נשוי לביתו טובה) ולמד ישירות מפי הרב וחלק מהשקפותיו עוצבו בדרכו של הרב, אולם הרב ליכטנשטיין, עלה לישראל, הקים ישיבה בארץ ישראל (ביחד עם הרב יהודה עמיטל זצ"ל), נאלץ להתמודד עם שאלות קשות של היחס למדינה, לצבא ולאדם החילוני ובודאי עיצב לו השקפת עולם מרתקת ומיוחדת משלו. את ההשקפה הזו הרב סבתו מוציא לאור ומשלבה בהשקפתו הוא. על זה בנוי הספר וכל זה בלשונו המיוחדת של הרב שזכתה לכינוי "שפה עגנונית-סבתואית" שרבים מהכותבים הצעירים הדתיים מנסים לחקותה ונכשלים.
נוסיף לכל הנ"ל את מועד יציאתו של הספר, חודש אלול, ערב ראש השנה (ולמעונינים כדאי מאד לקרוא את אני לדודי של הרב סבתו בחודש זה), מועד בו רבים רוכשים ספרים חדשים וגופים רבים רוכשים ספרים בכמויות גדולות כמתנה לעובדיהם ונקבל נוסחת מכירות מוצלחת במיוחד לספר שיכול וצריך לעניין כמעט כל איש במדינת ישראל, חילוני ודתי כאחד. חיזוק לכך יגלה המעיין בנספח המתאר בקצרה רבה אישים המוזכרים בשיחות. כבר בעמוד הראשון (עמוד 283) מוזכרים משורר רומאי ושלושה תיאלוגים נוצריים. אישים אלו שבדרך כלל אינם מוזכרים בספרות תורנית, רק מראים עד כמה רחבה מניפת הדעת של הרב ליכטנשטיין (אשר תואר הד"ר שלו מאוניבריסטת הווארד הוא בספרות דווקא). משפט שדליתי מהפתיחה לספר מתמצת את הסיבה העיקרית ליחודו של הרב והספר (עמוד 15) "ארבע שנים למדתי בהרווארד, אמר לי הרב, ואילו שאלת אותי, מה למדתי שם? הייתי משיב: למדתי, שהעולם מורכב והאדם מורכב". על מורכבות זו,  כבר כתבתי בעבר (עיינו בסקירת הספר ראשית חכמה).  כבר כשמקבלים את הספר ליד רואים שמדובר במשהו מיוחד. לספר יש עטיפה (כמקובל באלבומים ופחות בספרי קריאה ועיון) וגם סימנייה יפה המוכרת מסידורים.
הספר מורכב משבעה עשר פרקים העוסקים כל אחד בנושא אחר. כל פרק פותח במספר ציטוטים מתוך הפרק, מעין טעימה של הדברים, בנוי במתכונת של דו שיח, של שאלות ותשובות ומסיים בציטוט כתבים של הרב (מודפסים על רקע כהה). בפרק "דברי חכמים כדורבנות על התחדשות ההלכה בימינו". הפרק קצר אך בבחינת מעט המחזיק את המרובה. הרב עונה לשאלה שיש שינוי ותמיד היה, שיש המעונינים בשינויים מהירים הרבה יותר בתחומים הנוגעים אליהם ודווקא תחומים אחרים התפתחו רבות. הרב שולל מהפכות מהירות וחדות. הרב גם מקשה על השאלה האם יש שינוי או לא ואיך מודדים את קצב השינוי. למרות קוצרו של הפרק, עולה ממנו תפיסת המורכבת. אי אפשר לענות שאין שינוי או שיש שינוי, אלא השאלה הרבה יותר עמוקה מכך. זוהי מהות המורכבות ומי שיתעמק היטב בספר יבין את קו המחשבה ואת אישיותו של הרב ליכטנשטיין ואת התמודדתו עם המורכבות.


ככל שאני קורא בספר יותר אני מגלה שאני צריך לקרוא אותו יותר ויותר לאט. זה לא ספר קריאה, אולי אפילו לא ספר עיון. זהו ספר לימוד. לא לקרוא מהר מדי. פרק אחד בכל פעם, ואז לחשוב, לעצור ושוב  לחשוב...

יחודו  של הספר אינו בכך שהוא אומר לנו מה הרב ליכטנשטיין חושב, אלא מראה לנו גם, במידה ונתעמק בו מספיק ונקרא בין השיטין, איך הרב ליכטנשטיין חושב. בימינו כאשר רבים (בין אם הם רבנים ובין אם לא) משוכנעים למעלה מכל ספק בדרכם ומושכים אחריהם רבות אחרים. ובעוד רבים אחרים ויתרו מזמן על יכולת מחשבה עצמאית ונוהים אחרי מישהו כריזמטי מספיק ומאמצים בחום את דעתו (ושוב יהיה זה אדמו"ר דתי, או אדמ"ור חילוני)  וכאשר בבתי הספר (דתיים וחילוניים) מלמדים בעיקר מה לחשוב ולא איך לחשוב, התעמקות בספר יכולה לסייע לקורא לא לקבל תשובה על כל שאלה, אלא בעיקר להבין ואולי גם להפנים את הדרך בא הרב ליכטנשטיין עונה לעצמו על השאלות, כדי שמכך יוכל גם הוא לענות בעצמו לשאלותיו שלו.

ספר מומלץ

מבקשי פניך -חיים סבתו שיחות עם הרב אהרון ליכטנשטיין

מבקשי פניך
שיחות עם הרב אהרן ליכטנשטיין
חיים סבתו
הוצאת ידיעות אחרונות
תשע"א 2011
296 עמודים

תשובות לחידון סוכות

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לסוכות, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.





ועוד קצת....






ועוד קצת...




מתחילים.
הנורה הדולקת יכולה לרמז על הפסוקים: "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן-הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן-הַחֹשֶׁךְ" (ב' יג) או "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ" (י"א ז)
המסמרים והדורבנות מרמזים לפסוק (י"ב יא): "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד"
המינגווי מרמז לספר "וזרח השמש" (א' ה). הספר עוסק בקורותיה של חבורת צעירים מחפשת דרך ומשמעות בחיים לאחר מלחמת העולם הראשונה.
האיש הנופל בבור מרמז על הפסוק (י' ח): "חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ"
שליחת הלחם על פני המים היא מטבע לשון מהמגילה (י"א א): "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם כִּי-בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ"
מדפי הספרים העמוסים מוכיחים כי אנו לא שומעים לעצתו של קהלת (י"ב יב): "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר"
האריה הישן רומז לפסוק (ט' ד): "כִּי-מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל-הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי-לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן-הָאַרְיֵה הַמֵּת"
שלושת הסירים מרמזים לפסוק (ז' ו): "כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם-זֶה הָבֶל"
Turn! Turn! Turn!  - מרמז לשיר משנות ה-60 שהוא תרגום לפרק ג' בקוהלת (ראו בדף החידות את הסרטון של השיר)
משיח או מרדכי - הכוונה לבן דוד, יחוסו של קהלת (א' א): "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים"
העץ הנופל מעלה שאלה פילוסופית חשובה (י"א ג): "אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ וְאִם-יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא"
מעגל האבנים בגולן מרמז על "על לכנוס אבנים"
זבוב הצה צה הינו ללא ספק זבוב מוות כפסוק (י' א): "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט"
קהלת עשה לו שידות (ב' ח): "כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת"
100% לחות - הרבה הבל. המילה המנחה של המגילה כולה.

חידון לפרשת כי תצא

החידון לפרשת כי תצא מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת כי תצא. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות  אולם מומלץ לנסות היטב לבד.


חידות לפרשת כי תצא
חידות לפרשת כי תצא

חידות נוספות באדיבות עזרא מרום

1.  ו"ראית בשביה אשת יפת-תואר". ציין 2  נשים בתנ"ך שזכו לכינוי יפת תואר.
2.  א. איזה חלק מקבל הבכור בירושה?
     ב.  מה הרמז לכך?
3.  כיצד נקרא בפרשתנו אדם שמגזים בפעולות הבאות:
      א. אכילה         ב. שתיה.
4.  מדוע אסור להלין את נבלת התלוי על העץ? (רש"י).
5.  מאיזה פסוק למדים שאסור לבן זכר לעשות קוקו ועגילים?
6.  כיצד נקראת תערובת של:
      א. צמחים          ב. בגדים.
7.  איך מכונים חוטי הציצית?
8.  על מי נאמרו בפרשתינו הביטויים הבאים:
      א. "גם דור עשירי לא יבוא להם."
      ב.  "דור שלישי יבוא להם."
9.  מהו "ספר-כריתות"?
10. "זכור את אשר עשה ה' א' למרים".  איזה איסור נלמד מציווי זה?
11.  הסבר את הביטויים הבאים:
        א. נושה         ב. עבוט.
12.  בקשר לאיזה איסור נאמר: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים." ?
13.  כיצד נקראות בפרשתנו שאריות של:
        א. מסיק זיתים           ב. בציר ענבים.
14. איך מכונה יבם שמסרב לשאת את אשת אחיו המת?
15.  ציין 2 מצוות בפרשתנו ששכרן אריכות ימים.


חידון אותיות א' ב' לפרשת כי תצא
א   מי אומר "את ביתי נתתי לאיש.."?
ב   ראשית אונו.
ג   מותר לעשות מכלאים. (רש"י)
ד   כמה כנפות יש לבגד שחייב בציצית?
ה   טעינת חמור נופל. (רש"י)
ו    האות שפותחת את רוב הפסוקים בתחילת הפרשה
ז    אוכל הרבה הרבה בשר. (רש"י)
ח   מה יהיה במי שלא מקיים נדריו?
ט   עיבוד לשונות צמר עבים לדקים. (רש"י)
י    איך אסור ששור וחמור יחרשו?
כ   בתמורתו השה נפסל? (רש"י)
ל   פעולה האסורה במצוות השבת אבידה. ל_ _ _ _ _
מ   גדר סביב לגג. (רש"י)
נ   ריבית.(רש"י)
ס   סר מן הדרך? (רש"י)
ע  'עבדות' בלשון פרסית. (רש"י)
פ   מהיכן שכרו עמון ומואב את בלעם בן בעור?
צ   חיה משתלחת.
ק   לשון הקל וזלזול. (רש"י)
ר   'למלחמה' על איזה סוג מלחמה מדובר? (רש"י)
ש   חלק טווי וארוג ביחד
ת   הפועל הראשון בפרשה



בהצלחה

תשובות לחידון יום כיפור

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות ליום כיפור, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.





ועוד קצת....






ועוד קצת...




מתחילים.
איסורי החג רמוזים בדף - איסור אכילה ושתייה, איסור רחצה (דגל שחור), איסור סיכה בשמן (סיכת הבטחון) ואיסור נעילת הסנדל (רגליים יחפות)
האיש הכורע מרמז על הכריעות וההשתחוויות המלוות את תפילת מוסף ומזכירות את ההשתחוות שהייתה בבית המקדש (פעולה שאסור לבצע אותה שלא על הר הבית ולכן אנו רק כורעים ולא משתטחים לגמרי על הרצפה כפי שהיה נהוג במקדש).
בגדי הלבן מרמזים על לבושו של הכהן הגדול. בגדי לבן אלו מהווים אחד מן המקורות לשימוש בקיטל ביום כיפור.
רב החובל מתקשר גם לספר יונה וגם לפיוט "כחומר ביד היוצר" הנאמר בערב, בבית  "כי הנה כהגה ביד המלח"
מפת יפו מרמזת לנמל ממנו ניסה להפליג יונה. יעדו של יונה היה תרשיש, מילה שגם משמשת לתוא אחת מאבני החושן ובשמה הלועזי אקוומרין.
התולעת, הקיקיון והלוויתן (דג גדול) מופיעים כולם בספר יונה, ובלשון המיוחדת "וימן ה'..." היונה כמובן מתייסת ליונה עצמו.
האיש הישן מרמז על יונה שנרדם על הספינה בעיצומה של הסערה.
המילה להבה הינה ר"ת של לשנה הבאה בירושלים הבנויה הנאמרת בסיום תפילת נעילה.