אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com

חידון לפרשת קדושים

החידון לפרשת קדושים כולל חידות ציורים וחידות מילוליות המתייחסים לנושאים שונים בפרשה. מומלץ להדפיס את הדף ולנסות לפתור בארוחת שבת לאחר קריאת/שמיעת הפרשה בבית או בבית הכנסת. לנוחותכם, קישור לפתרונות מופיע בתחתית העמוד, אולם מומלץ לנסות היטב היטב לפתור לבד לפני שימוש בפתרונות.


חידות לפרשת קדושים
חידות לפרשת קדושים

מאמרים ודברי תורה לפרשת קדושים 
תשובות לחידות




אוב וידעוני

האיסור לפנות לאובות וידעונים נזכר בפרשת קדושים שלוש פעמים שונות. במאמר ננסה להבין את האיסור ואת החזרות עליו באותה פרשה. תחילה למקורות עצמם:
מקור ראשון - ויקרא י"ט לא: "אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם"
מקור שני - ויקרא יכ' ו: "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת-פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ"
מקור שלישי - ויקרא כ' כז: "אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי-יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם".

מקור רביעי מופיע בספר דברים (פרק י"ח י-יא): "לֹא-יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים"

המקור הראשון כולל איסור לפנות אל האוב והידעוני, במקור השני מופיע עונשם של הפונים והמקור השלישי מפרט את עונשם החמור של האובות והידעונים עצמם. נעיין בדברי הפרשנים מהם אובות וידעונים.
לפי רש"י (בעקבות המדרש)- אוב הוא פיתום המדבר משחיו וידעוני המכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו והעצם מדבר.
גם האוב והידעונים מדברים אך עושים כאילו אחרים או עצמים מדברים. עד כאן זהו להטוט בלבד ולא משהו שהתורה צריכה להיות מוטרדת בגללו, אבל אם נצרף את הפסוק בישעיהו ח' יט: "כִי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל-הָאֹבוֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא-עַם אֶל-אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל-הַמֵּתִים", נבין את העניין. הדרישה לאובות והידעונים היא דרישה ושאלה לאנשים שמתו זה מכבר וזאת במקום דרישה, שאלה ובקשה מה'. מכאן גם ברור השימוש בשורש טומאה במקור הראשון, הרי המת מהווה את אבי אבות הטומאה ופנייה אל המת היא מעשה של היטמאות. ראב"ע מוסיף כי האובות משנים קולם כאילו דיברו מנאדות והידעונים מלשון דעת, מבקשים לדעת את העתיד וזאת באמצעות כשפים, או העלאת המתים או בדרכי שקר אחרות ובמקום לפנות אל ה'. על הישנות האיסור שלוש פעמים בפרשה אחת אומר הרש"ר הירש:
"שלוש פעמים הוזהרנו בפרשת קדושים מפני חוכמתם המדומה של בעלי אוב וידעוני ונראה מכאן מה רבה הסכנה הנשקפת מאלה לשלמות התורה וקיומה. כי הם עזבו את מצוות התורה וייעודיה - שמקורם הוא חכמת ה', כוחו, תבונתו, צדקתו וטובו. את אלו החליפו במדע מדומה, החוזר בתקופות שונות תחת צורות שונות. כסבור הוא אותו מדע, שהמת יגלה לו את סוד החי והחיים. הוא חוקר תופעות של עולם משועבד, שסופו רימה ותולעה ועל פיהן הוא בא לפענח את גורלו וייעודו של האדם הקרוב לה' בחירות ובאלמוות..."
השאלה עם כוחות האוב והידעונים הם אמיתיים או מדומים עוררה מחלוקת  בין המפרשים. יש כאלו הטוענים שכח זה הינו הכח המנוגד לכוח הנבואה האמיתי, ויש כאלו הטוענים שכל מעשה האוב והידעוני הינו אחיזת עיניים בלבד. להבנת הדעות עלינו להעמיק ולחקור בסיפור פניית שאול המלך לבעלת האוב המופיע בספר שמואל א' בפרק כ"ח החל מפסוק ג'. הסיפור מרתק ונביאו במלואו:
"וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ-לוֹ כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ: וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ: וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת-מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד: וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה' וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִים: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ-לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה-בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב בְּעֵין דּוֹר: וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר (קָסֳומִי) [קָסֳמִי-] נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר-אֹמַר אֵלָיִךָ: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי מִן-הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי: וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר חַי-ה' אִם-יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת-מִי אַעֲלֶה-לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת-שְׁמוּאֵל הַעֲלִי-לִי: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת-שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר- הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל: וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן-הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר לָהּ מַה-תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי-שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר-לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹקים סָר מֵעָלַי וְלֹא-עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וַה' סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ: וַיַּעַשׂ ה' לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע ה' אֶת-הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד: כַּאֲשֶׁר לֹא-שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְלֹא-עָשִׂיתָ חֲרוֹן-אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק עַל-כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה-לְךָ ה' הַיּוֹם הַזֶּה: וְיִתֵּן ה' גַּם אֶת-יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן ה' בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים: וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא-קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל גַּם-כֹּחַ לֹא-הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלָּיְלָה: וַתָּבֹא הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל וַתֵּרֶא כִּי-נִבְהַל מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי וָאֶשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי: וְעַתָּה שְׁמַע-נָא גַם-אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת-לֶחֶם וֶאֱכוֹל וִיהִי בְךָ כֹּחַ כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ: וַיְּמָאֵן וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל וַיִּפְרְצוּ-בוֹ עֲבָדָיו וְגַם-הָאִשָּׁה וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל-הַמִּטָּה: וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ וַתִּקַּח-קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת: וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי-שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא"
תחילת הסיפור היא במות שמואל הנביא. מותו של שמואל כבר נזכר בפסוקים אולם הוא מהווה הקדמה חשובה לסיפור ולכן מוזכר שוב. ברגע שנביא האמת נסתלק מן העולם, זוהי ההזדמנות לכוחות האוב והידעוני לפעול. כאשר אין גישה לנביא, אנשי השקר תופסים את מקומו. כנראה שעקב כך מופיע במפורש כי שאול הסיר את האובות והידעונים ורדף אותם בחומרה. למלך ישראל יש זכות מיוחדת והיא לקבל את עצת ה' באורים ובתומים. שאול זלזל בעבר באפשרות זו ופעל על דעת עצמו בלי לקבל עצה מה'. יתר על כן שאול הרג את כהני העיר נוב, ורק הכהנים הם הדורשים באורים ובתומים. לא ייפלא אם כן מדוע בשעת צערו האורים והתומים לא ענו לו. גם לנביאי האמת שנותרו לאחר שמואל לא היה מענה בשביל שאול. נביא אינו יכול להתנבא כרצונו, אלא הוא יכול רק לקבל את נבואותו מאת ה' כאשר יש רצון בדבר. נביאי האמת לא יכלו לעזור לשאול (ברמיזה ניתן למצוא כאן רמז לגדולתו של שמואל שהייתה לו מעין דלת פתוחה אצל הקב"ה והיה יכול להתנבא כרצונו, כדוגמת משה רבנו).
גם שאול עצמו בצעירותו זכה לנבואה והתנבא עד שנאמר "הגם שאול בנביאים" אולם מעת תקפה אותו רוח רעה, לא עזבה אותו רוח רעה זו והנבואה כמובן לא חזרה אליו. צורת הנבואה הנמוכה ביותר היא בחלומות, וגם לנבואה זו לא זכה שאול. משכלו כל קיציו, פנו שאול לכוחות הטומאה וחיפש אשה בעלת אוב. למרות רדיפת בעלי האוב עבדי שאול מיד יודעים להגיד לו כי אכן יש אישה כזו ואיפה היא נמצאת. שאול הולך אליה מחופש. אותה בעלת אוב זהירה מאד וחושדת בשאול שמנסה לטמון לה פח ואינה מוכנה לעשות כלום. שאול צריך להישבע שבועה חמורה בה' שלא יעשה לה כלום. והרי שבועה זו היא חטא בפני עצמה שכן הוא נשבע לקיים דבר עברה... בכל אופן בעלת האוב מעלה את שמואל ולפתע היא נחרדת חרדה גדולה.
מכאן נסביר את הסיפור בשני קוים מקבילים, לפי הראשון (שייקרא פירוש האמת) עבודת האוב היא אמיתית (למרות שמדובר בכוחות שליליים) ולפי ההסבר השני (פירוש השקר) מדובר בתעתועי דמיון ושווא. לפירוש האמיתי שני הסברים הראשון שראתה את המת עולה ישר (ולא כדרך עבודת האוב שהמתים עולים הפוך) ומכאן הבינה שלפניה נמצא המלך, שלכבודו המת עולה ישר. לפי פירוש השקר, קרה משהו חריג ולשם שינוי, המת אכן עלה (דבר שלא היה קורה בדרך כלל) ולכן נחרדה מאד מאחר והבינה שעם שמואל הנביא מתגלה הוא יעשה זאת רק לשאול המלך. שאול מבקש מהאשה לתאר מה היא רואה מכאן הבינו שבעבודת האוב, בעל האוב רק רואה את המת, הנשאל באוב (שאול) רק שומע את המת (רואים זאת בהמשך הסיפור בו בעלת האוב מציינת כי שמעה רק את שאול) והאחרים, שני מלוויו של שאול לא רואים ולא שומעים כלל. שמואל מזוהה בגלל המעיל שלו, אבל זהו אותו מעיל שאמו חנה הכינה לו בילדותו ושהיה פלאי וגדל עימו. כל מי שהכיר את שמואל הכיר את המעיל ולכן סימן הזיהוי של בעלת האוב לא מעיד שאכן ראתה משהו. תשובתו של שמואל לשאול קשה מאד, אולם טומנת בחובה מעט אור. שאול יהיה עם שמואל (ומחר אתה ובניך עמי). הכוונה בכך היא שבכך ששאול מוסר את נפשו ונילחם למרות שהוא יודע כי ימות הוא ובניו בקרב, יתכפר לו במיתתו עוון הריגת כהני נוב. לאחר הנבואה הקשה שאול במצב קשה, הוא כבר לא אכל ולא שתה זמן מה ומסרב לאכול למרות שהוא יידרש לכוחות גדולים במלחמה. פתאום בעלת האוב עצמה, שעדיין נמצאת בסכנה, היא זו המנסה להחיותו, משכנעת אותו לאכול ולשתות ואף מכינה לו מצות ושוחטת לכבודו עגל משובח (מחבר ספר שמואל נוקט מקבילות לשון רבות לסיפור אברהם אבינו המארח את שלושת המלאכים ללמד עד כמה מידת הכנסת האורחים של בעלת האוב גדולה). עוון השאלה באוב גדול ובספר דברי הימים (א י' יג-יד) מופיע עוון זה כאחד הגורמים למותו של שאול (כאשר עוון עמלק הוא העוון שהעביר ממנו את המלוכה): "וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּה' עַל-דְּבַר ה' אֲשֶׁר לֹא-שָׁמָר וְגַם-לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ: וְלֹא-דָרַשׁ בַּה' וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת-הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן-יִשָׁי"
את סיכום הדעות שעבודת האוב היא שקר מביא הרד"ק (ומומלץ גם לעיין בסיכום הפרק בפירוש דעת מקרא בהוצאות מוסד הרב קוק לספר שמואל):
"ועוד אמרו רז"ל:

שלושה דברים נאמרו במעלה זכורו המעלה רואהו ואינו שומעו ומי שצריך לו שומעו ואינו רואהו, מי שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו, כך שמואל אשה שהעלתו ראתהו ולא שמעתהו, שאול שהיה צריך לו שמעו ולא ראהו ואבנר ועמשא שלא נצטרכו לו לא שמעוהו ולא ראוהו.
וראינו מחלוקת בין הגאונים בדבר הזה:
וכלם נשתוו כי מעשה האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול, אבל יש מהם אומרים כי לא דבר שמואל עם שאול וחס ושלום לא עלה שמואל מקברו ולא דבר אבל האשה עשתה הכל ברמאות כי מיד הכירה כי שאול הוא, אך להראות לו כי מצד החכמה הכירה ומצאה דבר זה אמרה למה רמיתני ואתה שאול ודרך בעלת אוב להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך וכאשר בא שאול לדרוש מאתה וראתה אותו נבהל וידעה כי למחר יהיה יוצא למלחמה וכל ישראל היו בפחד גדול וידעה מה שעשה שאול שהרג כהני ה' שמה בפי המגיד הדברים הנאמרים בפרשה.
ומה שאמר ויאמר שמואל אל שאול על מחשבת שאול כי היה חושב כי שמואל היה המדבר אליו ומה שאמר ולא עשית חרון אפו בעמלק ידוע היה דבר זה, כי מאותה שעה אמר לו שמואל וימאסך מהיות מלך ומה שאמר לרעך לדוד ידוע היה זה בכל ישראל כי דוד נמשח למלך.
ומה שאמר: מחר אתה ובניך עמי מדרך סברא אמר זה.
זהו פירש רב שמואל בן חפני הגאון ז"ל
ואמר אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחיתה האשה את שמואל לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל.
אבל רב סעדיה ורב האיי הגאונים ז"ל אמרו:
אמת הוא כי רחוק היא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב, אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו והיא האשה אשר לא ידעה בכל אלה נבהלה, כמו שנאמר ותזעק בקול גדול ואשר אמרה האשה: את מי אעלה לך דברי התולים הם, כי דעתה היה לעשות כמנהגה, אלה דבריהם.
ויש לתמוה לדברי הגאונים האלה: אם הקב"ה החיה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות הבאות עליו למה לא אמר לו על ידי חלומות או על ידי אורים או על ידי הנביאים, אלא על ידי אשה בעלת אוב?!

ועוד: איך היה נעלם משאול שהיה חכם ומלך אשר היו עמו כמה חכמים גדולים, אם עניין אוב נעשה על ידי אדם מדבר מתוך מחבואו ומי יאמר שיטעה הוא בזה ואין זה הדעת מקבלו, והנכון הוא מה שפירשנו."
לעומתו, המלבי"ם, מפרש את עבודת האוב על דרך האמת ולאחר שמביא את הדעות שהביא הרד"ק, אומר:
"אולם, למה לנו הדחוקים העצומים האלה, הלוא חז"ל באגדותיהם סיפרו מעשה אוב שהיה נוהג עדיין בימי חכמי המשנה והתלמוד, והעידו שהיה בכוחם להעלות הנפשות מקבריהם ממש, ואמרו שמעלה רואהו והנשאל שומע את קולו, ואמרו שאם הנשאל הוא הדיוט עולה וראשו למטה ואם הוא מלך עולה כדרכו, וכל זה סיפרו מצד שהייתה המלאכה הזו נודעת, נוהגת בימיהם וידעו כל סגולותיה."
מאמרים נוספים לפרשת קדושים
בעלת האוב, שמואל ושאול
בעלת האוב, שמואל ושאול. ווילאים סידני מאונט Mount 1828 המוזיאון הסימתסוניאי לאומנות, וושינגטון. תמונה זו אינה לפי פירוש רבותינו, מהתמונה ברור שגם שאול וגם שני מלוויו, רואים את שמואל.

תשובות לחידון יום ירושלים

אם טרם ניסיתם לפתור בכוחות עצכמם, אנא גשו לדף החידון ליום ירושלים
התבוננות בפתרונות ללא נסיון םתירה תפחית מאד מהנאתכם.






רבנו השופט - הכוונה למשה דיין, שר הבטחון.
תמונת העוזי ופרח הנרקיס - עוזי נרקיס, אלוף פיקוד המרכז.
דוקטור לשם כבוד - הכוונה ליצחק רבין, הרמטכ"ל, שקיבל בשם צה"ל כולו, תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית (סמל האוניברסיטה מופיע גם בחידה). נאומו של רבין, המהווה את מורשתו, מומלץ לקריאה
מקל הכפיר - רומז למוטה גור (מוט הגור) מפקד חטיבת הצנחנים 55. סמל חטיבת הצנחנים 55 מופיע בחידה.
האחרונה בלי והראשונה בשקל - הכוונה לסדרת השטרות האחרונה שהייתה נקובה בלירות לראושנה שהייתה נקובה בשקל. על סדרות שטרות אלו הופיעו שערי ירושלים.
מטילי הזהב רומזים לשיר ירושלים של זהב
יהושע פרק י' פסוק א - ההופעה הראשונה של ירושלים בתנ"ך
תמונת השופר מרמזל על הרב (אלוף) שלמה גורן, ועל תקיעת השופר המפורסמת בכותל. ככר שלמה גורן ממוקמות בין הרחובות דוד בן גוריון והעצמאות בעיר פתח תקווה
קטע קטן מחומת ירושלים ועליו תבליטי אריות. חלק משער האריות דרכו פרצו הצנחים לירושלים
המאזניים מרמזים על אחד משמות ירושלים, עיר הצדק
תמונת אתרים ידועים ברחבי ירושלים: הכותל המערבי, מגדל דוד, טחנת הקמח שהוקמה על ידי משה מונטיפיורי בשכונת ימין משה, יד אבשלום, מנורת הכנסת ובית כנסת החורבה ברובע היהודי ששוחזר ונבנה מחדש (לאחר שפוצץ על ידי הירדנים יחד עם עשרות בתי כנסת בשנת 1948)
מגורי הבוטחים מרמז על שכונת "משכנות שאננים" השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות
בתל אביב אזכורים רבים לירושלים. בין הידועים הם שדרות ירשולים ביפו, וחוף ירושלים. חוף רחצה שניתן לתושבי ירושלים במתנה מהעיר תל אביב. ניתן כמובן למצוא קשרים רבים נוספים בין העיר העברית הראשונה לעיר הנצח.
הים מרמז על הקיצור הנפוץ לעיר ירושלים.
70 מרמז על שבעים שמות לעיר ירושלים. רשימה המונה הרבה יותר משבעים שמות באתר עירית ירושלים.


תשובות לחידות של עזרא מרום
חידות אלף בית
א1. אגרון שלום   ב. דרך בורמה   ג1.  גאולה, גבעת שאול, גבעת מרדכי   ג2. מוטה גור, הרב גורן 
ד .דוידקה    ה. הר הרצל, הר הצופים והר הזיתים        ו. ויא דה לה רוזה (=דרך היסורים)
ז1. הר הזיתים   ח. בית כנסת החורבה ט1. טחנת רוח   ט2. ד"ר טיכו    י.יפו   כ. בית הכרם
ל1. לופליאנסקי  אורי   ל2. ליפתא   מ1. ממילא   מ2. מחנה יהודה   מ3. מערת צדקיהו
נ. נחלת שבעה, נחלאות     ס1.  סבארו   ל2. גן סאקר   ע.עוזי נרקיס   ע2. עוזיהו (דה"י ב, 26) 
פ. שער הפרחים   צ.  ציון   ק. קולק טדי  ר1. שער הרחמים   ר2. מגרש הרוסים
ש. שמעון הצדיק      ת.  תלפיות

חידות נוספות

1. א. 7 שערים     ב.  שער הפרחים, שער האריות, שער האשפות, שער שכם, שער יפו,   שער ציון ושער הרחמים.
2.  א. "ויבן שלמה את בית ה' ואת חומות ירושלים סביב" (מלכים א'  פרק ג )
      ב  "ויבן עוזיהו מגדלים בירושלים  ויחצוב בורות רבים " (דברי הימים ב,כ"ו)
3.  70 שמות לירושלים. למשל:ציון, עיר דוד , עיר הקודש, יפה נוף, קריה נאמנה.     
4.  רבי עקיבא קנה לרחל אשתו תכשיט בשם " ירושלים של זהב".
5.  הר הצופים,הר הזיתים,הר הרצל, הר חומה, הר ציון והר חוצבים.
6.  השם ירושלים מורכב מצירוף שתי מילים:  ירו+  שלם לפי השמות שנקראה  ע"י    אברהם  : ד'  יראה,     ומלכי- צדק  קראה: שלם (בראשית  י"ד)        
7.   א. שחוברה לה יחדיו = שעושה כל ישראל חברים   ב. תנועת כי"ח = ראשי תיבות כל ישראל חברים. ג. בברכת החודש מבקשים שיתקיים: "חברים כל ישראל ".
8.  עיר דוד
9. " וגנותי על העיר הזאת להושיעה".  (ישעיהו ל"ז, 35 )
10. " ונתתי להם בחומותי יד ושם ". (ישעיהו נו",5)     יד= מצבת זיכרון
11. א. מגדל דוד, מלון המלך דוד, קבר דוד   ב. שכונת גבעת שאול   
      ג. השכונות קרית משה, ימין משה  וזכרון משה )   כולן ע"ש משה מונטיפיורי) 
12. א. נבוכדנצר      ב. טיטוס
13. נחל קידרון
14. שמות שכונות בירושלים:  א. נחלת שבעה     ב.  מאה שערים.
15. שערי חולדה
16.  בתהילים קל"ז :  " זכור ד' לבני אדום את יום ירושלים"
17. איליה קפוטולינה   
18. יהורם גאון
19.א.  שולי נתן        ב.אברהם פריד       
20. ד"ר טיכו   .                     
21. א. פסח צבי פרנק     ב.  הרב משאש  . 
22. מעבר הגבול בין ישראל לירדן עד  מלחמת השחרור
23. קרית משה   
24.גבעת שאול 
25.  א. הרב  יהודה גץ   ב. הרב שמואל רבינוביץ 
26.  בעיר העתיקה        

קריאת התורה בפסח

קריאת התורה לפסח מציבה משימה מורכבת בפני הגבאים. שלא כמו בקריאת התורה לסוכות, הקריאה בפסח שונה מדי יום ומצריכה גלגול של ספר התורה הלוך ושוב בחומשים השונים. כמו כן גם בחול המועד, מוציאים שני ספרים ומחלקים בהם את הקריאה. לעומת זאת בשונה מחג הסוכות, קטעי הקריאה בארץ ישראל ובחוץ לארץ זהים. על מנת להקל על הזכרון נקבע הסימן הבא לששת ימי הפסח: "משכו שור קדש כסף פסול שני", כל מילה מזכירה את קטע הקריאה המתאים לאותו יום. כל קטעי הקריאה מזכירים וקשורים ליציאת מצרים. קטעי הקריאה השונים הם:

ט"ו בניסן - חג הפסח. סימנו משכו לפי הפסוק "משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח". הקריאה היא בספר שמות בפרשת בא, מפרק י"ב כא ועד סוף הפרק (פסוק נא). קריאה לא ארוכה המחולקת לחמישה עולים (או לשבעה כאשר פסח חל בשבת). הקריאה כוללת את סיפור יציאת מצרים החל מהקרבת קורבן הפסח ועד היציאה מארץ מצרים.

ט"ז בניסן - א' חול המועד פסח - קוראים את פרשית המועדות מתוך פרשת אמור בחומש ויקרא מפרק כ"ב כו ועד סוף פרק כ"ג. סימנו שור לפי הפסוק: "שור או כשב או עז כי יוולד...". עיקר הקריאה הוא אמנם פרשיית המועדות , אולם הקריאה מתחיל מספר פסוקים קודם לכן בפרשיה הקודמת מאחר והיא מסתיימת במילים: "המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים אני ה'". קריאה זו בדיוק נקראת גם בט"ו בתשרי (חג הסוכות).

י"ז בניסן - ב' חול המועד פסח - הקריאה היא שוב בפרשת בא, מיד בהמשך לקריאה של חג הפסח יומיים קודם לכן. סימן הקריאה קדש לפי הפסוק: "קדש לי כל בכור..." והקריאה מורכבת מפרשיות קדש והיה כי יביאך. שתי פרשיות חשובות המופיעות גם בתפילין. שתי הפרשיות מזכירות את יציאת מצרים.

י"ח בניסן - ג' חול המועד פסח - קריאה התורה היא בפרשת משפטים פרק כ"ב כד עד פרק כ"ג יט. סימנה כסף, לפי הפסוק "אם כסף תלווה את עמי...". אמנם תחילת הקריאה לא קשור ישירות לחג הפסח אבל בסיומה מופיע ציווי על שלושת הרגלים.

י"ט בניסן - ד' חול המועד פסח, הקריאה בתורה היא בפרשת כי תשא בספר שמות, פרק ל"ד א-כו. הקריאה עוסקת בלוחות השניים שמשה קיבל מה' בהר סיני וגם בסיומה מופיעה מצוות שלושת הרגלים. סימן הקריאה הינו פסול לפי הפסוק "ויאמר ה' אל משה פסול לך שני לחת אבנים כראשנים...".

כ' בניסן - ה' חול המועד פסח, הקריאה היא בפרשת בהעלותך בחומש במדבר המספרת על הפסח שחגגו בני ישראל במדבר בפרק ט' א-יד ובגם בחידוש הדין של פסח שני (סימן הקריאה הוא שני). פסח שני מאפשר למי שהיה טמא, או בדרך רחוקה ולא יכל להקריב את קורבן הפסח במועדו, הזדמנות שנייה חודש לאחר מכן.

שבת חול המועד פסח - בשבת חול המועד פסח לא קוראים את פרשת השבוע, אלא קוראים בפרשת כי-תשא בספר שמות בדומה לקריאה של יום רביעי. הקריאה מתחילה מפרק ל"ג פסוק יב עד פרק ל"ד כו (בשבת עולים שבעה קרואים לתורה ולכן יש צורך בקטע קריאה יותר ארוך). שבת חול המועד דוחה קריאה אחרת. לפי הפירוט הבא:
כאשר פסח חל בשבת או ביום ראשון, אין שבת בימי חול המועד והקריאות הן כמפורט למעלה.
כאשר פסח חל ביום שלישי כמו השנה (תשע"ג), ד' חול המועד חל אכן בשבת, וסדר הקריאה אינו משתנה.
כאשר פסח חל ביום חמישי, יהיה שינוי בסדר הקריאות. בשבת יקראו את הקריאה המיוחדת לשבת, ולאחריה לפי הסדר הרגיל ללא חזרה על קריאה זו.

כ"א בניסן - שביעי של פסח. בחג שני של פסח קוראים את תחילת פרשת בשלח מפרק י"ד ועד פרק ט"ז כז. עיקרה של הקריאה הוא התחרטות פרעה על יציאת מצרים ורדיפתו אחרי בני ישראל, סיפור נס קריעת ים סוף וכמובן שירת הים.

כ"ב בניסן - בארץ ישראל כבר אחר הפסח, אולם בחוץ לארץ נוהג יום טוב שני של גלויות, להשלמת עניני פסח, קוראים את פרשיית המועדות המופיעה בפרשת ראה בספר דברים. קריאה זו משותפת ליום טוב שני של פסח שני וליום טוב שני של שבועות, ומאחר והיא יכולה להיות בשבת או ביום רגיל היא מתחילה בפרק י"ד פסוק כ"ב (עשר תעשר) לשבת או בפרק ט"ו יט (כל הבכור) ליום טוב שאינו בשבת, ומסתיימת בפרק ט"ז יז (סוף פרשת ראה).

קריאה בספר שני בפסח
בכל ימי הפסח קוראים בשני ספרים. בחג ראשון ושני ובשבת חול המועד הקריאה בספר השני היא קריאת מפטיר (הנוספת לשבעה או חמישה העולים הרגילים). בימי חול המועד, הקריאה אינה מפטיר אלא קריאת רביעי. בימי חול המועד (כמו גם בראשי חודשים) עולים לתורה ארבעה קרואים (על מנת להפריד מימי השבוע הרגילים בהם עולים שלושה בלבד). הגבאים צריכים להקפיד לקרוא את העולה כרביעי ולא כמפטיר וגם את קריאת חצי הקדיש אומרים רק לאחר הקריאה בספר השני. הקריאה, כמו כל הקריאות בספר שני בחוגים ובמועדים היא בפרשת המוספים בפינחס.
ביום הראשון של פסח, הקריאה מתחילה בפרק כ"ח פסוק ט"ז. שלושת הפסוקים הראשונים קשורים אך ורק לחג הראשון ולכן בחול המועד וגם בשביעי של פסח הקריאה מתחילה מפסוק י"ט.

"טז וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לה': יז וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל: יח בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: יט וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַה' פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם: כ וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ: כא עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים: כב וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: כג מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת-אֵלֶּה: כד כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ לַה' עַל-עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ: כה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"

חידות לפסח

חידות לליל הסדר ולפסח. החידון מציג ציורים וחידות לליל הסדר. החידות בדרגות קושי שונות ומתאימות לכל המשפחה. מומלץ להדפיס את החידות לליל הסדר בכמה עותקים ולחלק למסובים בשולחן החג. ניתן בשעת האפיקומן לראות מי הצליח לפתור אילו חידות. לרוב החידות יש מספר תשובות אפשריות וניתן בהחלט למצוא כמה תשובות המתאימות לכל חידה. החידות לליל הסדר מתאימות לילדים ולמבוגרים. תשובות אפשר למצוא כאן בהצלחה. חידות נוספות למטה!
חידות לפסח
חידות לפסח


חידות נוספות לפסח

חידות לפסח, תורה ממרום באדיבות מר עזרא מרום
  1. אני אחת ממכות מצרים. קצץ ראשי וזנבי ותקבל יצור עקשני.
  2. איזו ממכות מצרים יכולה להיקרא: א. אדומה   ב. ירוקה   ג.  שחורה  ?
  3. שתיים ממכות מצרים נכתבות באותן אותיות בסדר אחר. מה הן ?
  4. איזו מכה נתנה לחג הפסח את שמו ?  
  5. ציין שמות של 5 סוגי מצות.
  6. מה פירוש המילה : "אפיקומן" ?
  7.  אילו דברים בהגדה של פסח קשורים למספר 4 ?
  8. מה משותף לחגים: פסח ,פורים וחנוכה ?
  9. מה הטעמים לכך שמכינים בליל הסדר 3 מצות ?
  10. חג הפסח חל בחודש ניסן.  מה מקור השם ניסן ?
  11. למה מתייחסים השיעורים הבאים בהלכות הפסח:       א. 19 גרם     ב. 28 גרם     ג. 4 דקות      ד. ח"י  רגעים  ?
  12. מה דינו של אדם שבמקום לאכול  , בלע   א. מצה   ב. מרור ?  (פסחים קט"ו : )
  13. רבן גמליאל אמר :" מי שלא אמר בפסח 3 דברים  לא יצא ".  מה הם  ?
  14. אני אחת ממכות מצרים. קצץ פעמיים זנבי ותקבל ביטוי חיובי. מי אני ?
  15. כנגד מה תיקנו לשתות 4 כוסות ?
  16. שתיים ממכות מצרים נכתבות באותן אותיות בסדר אחר. מה הן ?
  17. איזו מכה נתנה לחג הפסח את שמו ?  
  18. ציין 3 שמות נוספים לחג הפסח.
  19. מדוע נקראת המצה בשם : "לחם עוני " ?
  20. מה משמעות השם : "פסח" ?
  21. מה היא כמות היין המינימלית הנדרשת לכוס בליל הסדר ?
  22. השלם : "קדש ורחץ........."
  23. כיצד נקראת החתול בפיוט "חד גדיא" ?
  24. מה פירוש המילים בפתיחת ההגדה: "כל דכפין יתי ויאכל"

     

חידות לפי סדר הא-ב
א    מבשר הגאולה אשר יבוא לפני המשיח ויתרץ קושיות ובעיות
ב    מאכל בצלחת הסדר זכר לקרבן החגיגה בפסח
ג    מי אמר (בהגדה): "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו - ואלה הם: פסח, מצה ומרור".                       
ד    מהו הפזמון החוזר לפיוט, שמתחיל במילים אלו: "כמה מעלות טובות  למקום עלינו - אילו ..."
ה    מי זאת ה"היא שעמדה"?                           
ו    מהי המצווה מן התורה שממנה התפתחה ההגדה של פסח?       
ז   מהו הסמל לקרבן הפסח בצלחת הסדר?               
ח  מה מבקשים מה' שישפוך על הגויים אשר לא ידעוהו?           
ט    הפיוט "אדיר במלוכה" כתוב באקרוסטיכון - לפי סדר ה-א.ב. איך מכונים המלאכים (נאמני ה') באות ט'?       
י    מיהו זה שנסב לאחור בצאת ישראל ממצרים?               
כ    מהו  ה – "אחד עשר מי יודע?"
ל    מיהו זה "שביקש לעקור את הכול"?                  
מ    "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני-ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה"... התל של בני ברק העתיקה נמצא ליד צומת כבישים ידוע. מה
   שמו?                                
נ    מהו החודש שבו נגאלו ישראל ובו הם גם עתידין להיגאל?       
ס    ששה - מי יודע?                               
ע    מהי המילה הפותחת את התשובה לשאלות הילד ב"מה נשתנה"?
פ  איך צריך אתה (האב) לנהוג עם הבן הרביעי שאינו יודע לשאול?   
צ    מהו כינויו של האפיקומן בהגדה?                   
ק  ההגדה מסתיימת בששה מזמורי הלל מתהילים. מה הקשר שלהם לאות  "ק"?      
ר    "כל דכפין" פירושו: כל מי ש...                   
ש    מהי המגילה הנקראת בחג הפסח.?               
ת    מיהו ששתה את המים בחד-גדיא?   



תשובות לחידות

מאמרים לפסח

אפיית המצות לפסח - תהליך אפיית המצות המסורתי לפסח מוצג באמצעות סרטון המראה את כל שלבי הכנת המצות


מתי הייתה יציאת מצרים - זמן יציאת מצרים מופיע בצורות שונות בתורה. מתי באמת הייתה יציאת מצרים?

חג שמח

תשובות לחידות אמור

להלן מופיעים הפתרונים המלאים לחידת פרשת אמור. אם טרם ניסתים את כוחכם, אנא גשו לדף החידה לפרשת אמור קודם.

  • המצקת מיועדת למשיחת הכהן הגדול (כ"א י): "וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר-יוּצַק עַל-רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה"
  • שיר של מתי כספי - הכוונה לשירו של אהוד מנור שמתי כספי שר"ברית עולם" מונח המופיע בסוף הפרשה (כ"ד ח): "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם". למתי כספי ואהוד מנור יש שירים רבים. אני משוכנע שניתן בקלות למצוא עוד הקשורים לפרשה.
  • עצם - מופיעה בפסוק כ"ג יד: "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד-עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת-קָרְבַּן אֱלֹקיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם". פסוק זה גם פותר את החידה "ההר הירוק"
  • משה דיין הוא בעל מום הפוסל את עבודת הכהנים (וכמוהו גם הכהן עם היד השבורה) כנאמר בפסוק כ"א יח-יט: "כִּי כָל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ: אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד"
  • היד השבורה ושני החצאים מתקשרים גם לפסוק כ"ד כ בסוף הפרשה: "שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ"
  •  המצות, השופר, ארבעת המינים ושני הלחם של שבועות מופיעים כולם בפרשיית המועדים בפרק כ"ג.
  • ירקון קישון וגעתון הינם שמות של נחלים וכיוונו לפסוק כ"ג מ: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"
  • בונה סוכה מתקשר היטב לחג הסוכות אולם הכוונה היתה לשלומית, אימו של המקלל (כ"ד יא): "וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל-משֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת-דִּבְרִי לְמַטֵּה-דָן"
  • כשרון או כשלון מובילים למילה חרוץ, אחה מהמומים הפוסלים את הקורבן (כ"ב כב): "עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ-חָרוּץ אוֹ-יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא-תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה' וְאִשֶּׁה לֹא-תִתְּנוּ מֵהֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לַה'"
  • 20%  או 25% - הכוונה לתשלום הקנס במעילותואשמות . הנושא מופיע פעמים רבות במקרא והכתוב הוא בנוסח (כ"ב יד): "וְאִישׁ כִּי-יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת-הַקֹּדֶשׁ". חמישית היא לכאורה 20% אולם במשנה מבואר שסכום הקנס צריך להיות חמישית מהסכום הכולל (ולמעשה הקנס הוא בגובה 25%). הבדל זה מכונה תשלום מלגו (מבפנים) או תשלום מלבר (מבחוץ).
  • לחם חריג - קורבן "שתי הלחם" של שבועות הינו חריג מאחר והוא מוקרב חמץ ולא מצה. ראו מאמר מורחב על קורבנות חמץ.

תשובות לחידות עזרא מרום

חידות לפרשת אחרי מות

החידון לפרשת אחרי מות כולל חידות ציורים וחידות מילוליות המתקשרות לנושאים השונים בפרשה. החידות ברמת קושי שונות ומתאימות לילדים ומבוגרים כאחד (לרוב חידות הציורים קלות יותר) ומתאימות במיוחד לפתרון משותף סביב שולחן השבת לאחר שמיעת וקריאת הפרשה בבית הכנסת. בהצלחה

חידות לפרשת אחרי מות
חידות לפרשת אחרי מות

מאמרים נוספים לפרשת אחרי מות
תשובות לחידון ניתן למצוא בדף הפתרונות

פרשת אחרי מות וההתרחקות מהקודש

פרשת אחרי מות יחידה בכך ששמה מתייחס לאירועים שקרו בפרשה אחרת. הפרשה נפתחת כך:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-ה' וַיָּמֻתוּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל-הַכַּפֹּרֶת: בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל-הַקֹּדֶשׁ..."
ננסה לעיין בפתיחה זו. התארוך בפרשה ברור. שני בני אהרון נפטרו ביום חנוכת המשכן (בחודש ניסן) ופרשה זו נאמרה לאחר מכן. בתורה מופיעות פרשיות רבות בין תחילת פרשת שמיני לבין פרשתינו: המאכלות הטהורים והטמאים בפרשת שמיני, ודיני המצורע ושאר טומאות בפרשות תזריע ומצורע. ההקשר בין הנושאים ברור, לאחר שבני ישראל הוזהרו על עניני טומאות ובפרט מתי מותר ומתי אסור לבוא למשכן/מקדש, מוזהרים גם בני אהרון שגם להם אסור לגשת אל הקודש בכל עת שיחפצו. התורה החלה בדברים הכלליים לכל עם ישראל ועברה לעסוק לאחר מכן בעניניים הקשורים לכהנים בלבד. פרט לעיתוי, יש פרטים נופסים על מות בני אהרון במלים "בקרבתם לפני ה' וימותו". בני אהרון התקרבו מדי ולכן מתו. הטעם המפורש בפרשת שמיני שונה (פרק י' א): "וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם". רבי אברהם אבן עזרא מאחד את שני הטעמים ואומר: "אחרי שהזהיר את ישראל שלא ימותו, אמר השם למשה שיזהיר גם לאהרן שלא ימות כאשר מתו בניו וזאת הפרשה לאות, כי בני אהרן הכניסו הקטורת לפנים מהפרכת". מדובר בשני איסורים, גם ההקרבה עצמה אסורה ובודאי מפנים לפרכת בקודש הקודשים שאסורה. הרמב"ן חולק על כך ואומר:
"ואינו כן על דעתי, כי הכתוב שמזכיר תמיד העוון אומר (במדבר ג ד): בהקריבם אש זרה, ואם תהיה ראיה שנכנסו לפנים בעבור האזהרה שהזהיר למשה על אביהם שלא ימות, כל שכן שתהיה ראיה שנכנסו שתויי יין בעבור האזהרה שנאמרה לאהרן עצמו מיד.
ועוד כי איך יעלה על דעתם לבא היום אל המקום אשר לא נכנס שם אביהם, כי אהרן הקטיר הקטורת על המזבח הפנימי, ולמה יכניסו הם הקטורת שלהם לפנים משלו. וכבר רמזתי (לעיל י ב): על חטאם, ולשון הכתובים יורה עליו.
אבל מלת "בקרבתם", כפי הפשט, כמו (או): בקרבתם אל המזבח (לשרת): (שמות מ לב), יאמר כי בשרתם לפני ה' מתו, אם כן יזהיר אהרן שלא ישרת אלא במקום אשר יצווה ובעת אשר יצווה"
מיד לאחר מות בני אהרון מופיעה אזהרה לכהנים שלא לשתות יין ושיכר כאשר הם משרתים בקודש. סמיכות זו מעלה את האפשרות כי זה היה חטאם של בני אהרון. האזהרה לאהרון הכהן המזכירה לו את מות בניו אינה לצורך קישור בין כניסה לקודש הקודשים למעשי בניו אלא על מנת להזכיר לו שהסכנה רצינית ומוחשית כפי שמביא רש"י את המדרש:
"(א) וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' -
מה תלמוד לומר?
היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא.
אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב.
בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני.
זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן"
ואכן מלאכת הקודש מסוכנת. כבר בפרשת תצווה בה מופיעים ציווי המשכן אנו מוצאים את האזהרה הבאה (שמות שמוכת כ"ח לה): "וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָֹה וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת". לכאורה ממקור זה אהרון רשאי להיכנס לקודש כאשר הוא חפץ בכך אולם דרך הפעמונים בבגדיו הוא מודיע מראש על כוונה זו וזאת עלמנת שלא ימות. הרמב"ן מפרש שכמו שבכניסה למלך מודיעים מראש על בואך ולא מתפרצים סתם הרי כך גם במשכן ובמקדש. ואזהרות נאמרו גם בפרשת צו (ח' לה) וגם לשבט קהתי (נושאי כלי המשכן ולכן חייבים בזהירות מיוחדת) בחומש במדבר פרק ד' פסוקים יז-כ ובמקומות נוספים.

בתחילת הפרשה אנו מבינים מהמילים "בכל עת" שהאיסור לבוא אל הקודש הוא מוחלט, אולם מיד לאחר מכן התורה מבהירה לנו שיש אפשרות לבוא אל הקודש אך היא בעלת דרישות מיוחדות: "בזאת יבוא אל הקודש..." גם סיום פסוק ב': "...כי בענן אראה על הכפורת" נתון לפרשנות כפולה, האם מדובר בסיבה בה אסור לבוא אל הקודש (זהו מקום השכינה), או שמילת כי משמעותה אלא, והיא הקובעת את התנאי בו מותר דווקא לבוא אל הקודש (ענן הקטורת). האפשרות הראשונה יוצאת מפורשת מפסוק י"ג: "וְנָתַן אֶת-הַקְּטֹרֶת עַל-הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת-הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת". נתינת הקטרות והענן שעולה בעקבותיה הם המונעים את מות הכהן הנכנס. האפשרות השנייה נסמכת על פסוקים אחרים מהתנ"ך. שתי אפשרויות אלו מופיעות בפרשנים ונביא למשל את דברי ראב"ע:
"כי בענן - הטעם שלא יכנס כי אם בקטרת שיעשה ענן ולא יראה הכבוד פן ימות. והנה טעמו: לא אהיה נראה אליו כי אם בענן .ויש אומרים: כי פירוש כי בענן - בעבור כי אני דר בענן על הכפורת, כטעם: ה' אמר לשכון בערפל"
פרשת אחרי מות ממשיכה בתיאור כל הפעולות הנדרשות על מנת להיכנס לקודש (המרוכזות כולן במילה זאת). עדיין אנו יכולים לחשוב שאהרון רשאי להיכנס לקודש בכל עת שיחפוץ ובלבד שיקיים את כל ההוראות והנה בא סוף העניין (פסוק לד) ומבהיר לנו שני דברים:
בפסוק כט: "וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם" אנו לומדים כי טקס זה הינו חובה בעשירי לחודש השביעי (יום הכיפורים) ומפסוק לד:
"וְהָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת-משֶׁה" אנו לומדים כי טקס זה מותר שיהיה רק פעם אחת בשנה בלבד. נחזור לתחילת הפרשה ונבין את המשפט "ואל יבוא בכל עת" כמאפשר ומחייב כניסה לקודש הקודשים רק ביום אחד בשנה. כניסה זו מותרת אך ורק לכהן הגדול ועליו להיות יחידי.
פרשות אלו מסיימות מקבץ של פרשיות שכולן הרחקות מהקדושה. התורה לא מעונינת שאנשים יהיו קרובים מדי לקודש. לבני ישראל יש זמנים רבים בהם אסור להם להיכנס למשכן/מקדש. זאת על מנת שיחוו חוויה רוחנית גבוהה יותר כאשר יוכלו להיכנס אליו והשהייה במקומות הקדושים לא תהפוך להרגל בו אנו לעיתים מזלזלים. זוהי מצוות מורא מקדש. אותו דבר גם לגבי הכהנים שצריכים לדעת שאמנם עבודתם במקדש אולם גם להם יש גבולות ואין הם רשאים לעשות כרצונם. בפועל בזמן המקדש, הכהנים היו מחולקים למשמרות כהונה ועשו תורנות בינם כך שכל משמר עבד שבועיים בשנה, גם משמר התחלק לבתי אב כאשר כל בית אב עבד רק יום אחד בשבוע וביום השבת, יוצא מכך, שרוב הכהנים עבדו במקדש ימים ספורים בשנה בלבד והעבודה במקדש הייתה מושא להמתנה במשך חודשים ארוכים. ונחזור לאהרון הכהן. אהרון שרק החל לעבוד במקדש ובודאי רוצה להכינס לקודש הקודשים, חייב להתאפק לפחות כחצי שנה עד החודש השביעי. הפרק והפרשייה מסתיימים בפסוק: " |הָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה". אהרון, אכן לא נכנס כלל לקודש וחיכה ליום הכיפורים וסיום הפרשה מאשר לנו (כמו בכל מלאכות הקמת המשכן ובפרט בפרשת פקודי) שאהרון קיים את המצווה במלואה. לעומת זאת, מדרש ספרא (תורת כהנים), מבין את ההדגשה של הציווי דווקא לאהרון, שהיה חריג אחד הרשאי לבוא אל הקודש בכל עת. אדם זה הוא משה רבנו, שאינו נמצא "בבל יבוא", והוא יכול להיכנס אל הקודש ולדבר עם ה' כנאמר בפרשת תרומה שמות פרק כ"ה כב: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

מאמרים נוספים לפרשת אחרי מות
קודש הקודשים
קודש הקודשים - JONES 1879 אוסף ספריית הקונגרס האמריקאי. שם הציור מטעה. הציור מראה את הכהן בתוך הקודש עוסק בהקרבת הקטורת היומית על מזבח הזהב. קודש הקודשים ובו ארון הברית נראה ברקע. ביום הכיפורים ובו בלבד, הקרבת הקטורת הייתה בקודש הקודשים על גבי ארון הברית.

תשובות לחידון קדושים

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתי םלפתור את החידות, אנא גשו קודם לדף חידות לפרשת קודשים ונסו לפתור לבד.
למי שצריך חילוץ, הפתרונות בהמשך העמוד

  • יין בוזולה הוא היין הראשון של הבציר הוא יין צעיר מאד ומכונה גם יין ביכורים, או "יין הילולים" כפי המופיע בפרק י"ט כד ביחס למצוות עורלה: "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל-פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'
  • תמונת הגנב היא האיסור לגנוב המופיע בי"ט יא: "לא תגנבו..."
  • החליל עם סימן האיקס עליו רומז למילים "אל תחלל" בי"ט כט.
  • המשקל, אבני המשקל, המשורה ומזל חודש תשרי (מאזניים) רומזים כולם למצווה החשובה של מאזני צדק המופיעהבפסוקים לה-לו: "לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה: מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". חשיבותה של מצווה זו רבה ועצם אזכור גם של שם ה' בתוכה וגם של יציאת מצרים מוסיפים לחשיבותה. גם תמונת כוכב הלכת צדק מרמזת לפסוקים אלו.
  • טופס הטוטו עם סימון האיקס מורה על האיסור לנחש המופיע בפרק י"ט פסוק כו.
  • 1,3,5,7,9 - מספרים אי-זוגיים או מספרי פרט כמופיע בי"ט י: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם"
  • שני הכסאות הראשונים באוטובוס שמורים לנוסעים המתקשים בעמידה ובפרט לקשישים. לרוב מופיעה לידם מדבקה עם הכיתוב "מפני שיבה תקום". גם הבול המופיע בתמונה מכיל את הפסוק הידוע מפרשתינו (י"ט לב): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקיךָ אֲנִי ה'"
  • הכי מאוחר בתשיעי לחודש - האיסור להלנת שכר שכיר מופיע בפרשתינו (ובמקומות נוספים בתורה): "לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר". אמנם בפרשה מדובר על שכיר יום שעליו לקבל משכורות מיד ביום בו הוא עובד אולם בזמננו רוב השכירים הם שכירי חודש והמועד האחרון לתשלום שכרים לפי חוק הוא בתשיעי לחודש שאחריו. העובר על חוק זה עובר גם (ובעיקר) על איסור תורה.
  • המסכה היא כנגד האיסור לעשות אלוהים אחרים כמופיע בפסוק ד': "אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם וֵאלֹקי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם"
  •  לפעמים צריך לשבור שמירה והלל ורבי עקיבא מכוונים לפסוק  יח: "א-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". תטר=לשמור. הלל הזקן כשרצה ללמד את כל התורה הזכיר כלל זה וגם רבי עקיבא אומר שכלל זה הוא כלל גדול בתורה.
  • אחת, שתיים, אש - מרמז על הציווי לשרוף את שאריות הקורבן ביום השלישי ולא לאוכלו.
  • סט ההבדלה מופיע בסיום פרשת קדושים (פרק כ' כד): "וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת-אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם אֲשֶׁר-הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים"

אפיית מצות

המצות הן עיקרו של חג הפסח. אפיית המצות דורשת דינים וקפדנות רבה ונעשית מזה אלפי שנים בשיטות ידניות מסורתיות. תחילת הכנת המצות בכמות קמח ומים. כל הכלים והשולחנות חייבים להיות יבשים ונקיים. הבצק צריך להיות כל הזמן בתנועה שלא יחמיץ, והמצות חייבות לצאת מהתנור יבשות תוך 18 דקות. העבודה צריכה להיעשות מהר וביעילות.
בית המדרש הקהילתי בגבעת שמואל ברשות הרב יוסי שרם יזמו אפיית מצות קהילתית בגבעת שמואל, בה יכולים אנשים לקחת חלק בחוויה ולהבין אותה. לאחר סקירה קצרה של התליך, כולם לובשים סינרים וכפפות וניגשים לעבודה. הכל נעשה במהירות וברגע שמסיימים את העבודה בתחנה מסוימת, מייד מנקים אותה ומכינים אותה לסיבוב הבא. את הזמן מתחילים למדוד מיד ברגע בו מערבבים את המים עם הקמח. הכנת המצות הינה תהליך קשה, גם המהירות, גם העבודה פיזית וגם נדרש דיוק רב בהכנת המצות ובאפייתן. פחות מדי זמן בתנור והמצה רטובה (ויכולה להחמיץ) יותר מדי זמן בתנור והמצה פשוט נשרפת (בסופו של דבר קמח הוא בעיקר פחמימות, חומר דלק מעולה, התנור חם מאד וחמצן באוויר קיים בשפע - שלושת מרכיבים אלו גורמים למצה לבעור כאילו שפכו עליה נפט). בכל שלב של ההכנה יש לומר "לשם מצת מצווה". אנו אופים את המצות, לא בשביל שיהיה מה לאכול, אלא על מנת לקיים איתן את מצוות אכילת מצה, ואמירה זו חשובה להזכיר לנו לכוון בכל שלב של אפיית המצות לקיום המצווה.בסיום אוספים את כל המצות, ומקיימים מצוות הפרשת חלה (המצות פסח, הפרשת החלה נעשית בסוף התהליך ולא בתחילתו)



מה נשתנה הפסח הזה? שבכל הפסחים אנו אוכלים מצות והשנה נאכל את מה שאפינו בעצמנו. יישר כח לרב שרם ולכל צוות בית המדרש על פועלם המבורך בפסח ובכל השנה.
פסח כשר ושמח
המצות הראשונות שיצאו. ככל שמתנסים בתהליך המצות יוצאות טובות יותר

תשובות לחידון שבועות

בדף זה מופיעות התשובות לחידון שבועות. אם טרם ניסיתם את כחכם, אנא גשו לעמוד החידות לשבועות ונסו לפתור לבד והיעזרו בדף הפתרונות רק במקרה הצורך. כך הנאתכם תגבר.



מתחילים!

  • ! - סימן מתימטי שפירושו עצרת, אחד משמות החג.
  • L - האות L ערכה 50 בספרות רומיות. שבועות נחגג 50 יום לאחר פסח.
  • תמונת הקציר מרמזת על שמו של החג, חג הקציר
  • שני הלחמים מרמזים על קורבן שבועות המיוחד - שתי הלחם.
  • לוחות הברית והר סיני מרמזים על מתן תורה
  • תמונתו של בועז שרעבי מרמזת לבועז ממגילת רות
  • בא לפני - מרמז לפיוט האקדמות הנאמר בקהילות אשכנז לפני קריאת התורה
  • הגבינה והחלב מרמזים על מנהג אכילת מאכלי חלב בחג
  • הנעל משמשת חפץ חשוב במגילת רות. הקניין והאישור ביצוע העסקאות בתקופת המגילה בוצע על ידי מתן נעל כפי שנאמר ברות ד' ז: "זֹאת- לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל-הַגְּאֻלָּה וְעַל-הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל-דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל"
  • טוסט? - במגילת רות מסופר שבועז צבט קלי. כנראה מקבילה לטוסט של ימינו.
  • סל הביכורים מרמז על שם החג ועל מצוות הבאת הביכורים
  • אין צורך בשעון מעורר מאחר ונשארים ערים כל הלילה ולא צריך לקום בבוקר
  • פסלו של דוד מרמז על דוד המלך שלפי המסורת נולד ונפטר בשבועות 
  • דיין או גביזון - הכוונה לרות, גיבורת המגילה.

תשובות לחידות של עזרא מרום
 תשובות

1. 7 שמות: חג הקציר, מתן תורה, יום החמישים,שבועות, ביכורים,עצרת ויום הקהל.
2. עצרת = עצור מלעשות מלאכה   ב. בעצרת נידונים על פירות האילן  (ראש השנה א, משנה א)
3. א. סיום 7 שבועות לספירת העומר   ב.  2 שבועות אמונים שנשבעו ישראל והקב"ה
4. בגמרא שבת פ"ח נאמר: " ברוך שנתן תורה משולשת (=תורה, נביאים וכתובים) לעם משולש
    (כהן,לוי וישראל) בחודש השלישי (סיון)  ע"י שלישי לבטן (משה) ביום השלישי  
    ( לימי ההגבלה)
5. בשבועות נידונים על פירות האילן, וכן זכר למעמד הר סיני שהיה מעוטר בעשבים.
6. רמוז בראשי תיבות :" בכל יום יהיו בעיניך כחדשים "  = חלב, דבש, שמן,יין, מים.
7. על שם הר סיני  שנקרא " הר גבנונים "  (תהילים ס"ח,17)
8.  משה רבנו נולד ונפטר באותו תאריך : ז' אדר.
9. א. סלים של כסף וזהב   ב. סלי נצרים מקש

                                 תשובות על מגילת רות

10. שמואל הנביא  (בבא בתרא י"ד :)
11. שניהם חלים בתקופת הקציר  ב.התורה היא תורת חסד וגם מגילת רות תוכנה חסד.
      ג. דוד המלך נולד ונפטר בשבועות, ובמגילת רות מספרים על יחוסו.
12. א. בועז      ב.  רות
13. דוד היה נכד של עובד  ונין של בועז.
14. על הפעולה של : "שלף איש נעלו ונתן לרעהו " (ד',7 )
15 "שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו" (שמואל ב , א 23)


שתי חידות נשארו ללא פתרון: תמונות הגומיות ובלש מספר מסע מפורסם.

חידות לפרשת מצורע

החידון לפרשת מצורע כולל חידות ציורים וחידות מילוליות המתקשרות כולן לנושאים שונים בפרשת מצורע. החידות ברמות קושי שונות (לרב החידות המילוליות קשות יותר) ומתאימות לילדים ולמבוגרים. מומלץ להדפיס את הדף בצבע ולפתור בארוחת השבת לאחר שמיעת קריאת התורה.

מאמרים נוספים לפרשת מצורע
חידות לפרשת מצורע
חידות לפרשת מצורע

למתקשים, ניתן להיעזר בפתרונות בלשונית בראש העמוד, או בקישור הקבוע לדף הפתרונות. חידות לילדים לפי סדר הא'-ב' על פרשות תזריע ומצורע
חידות לפרשות תזריע מצורע
חידות לפרשת תזריע מצורע

תשובות לחידון לפסח

אם הגעתם לדף זה לפני שהגעתם לעמוד החידות לפסח, אנא גשו לעמוד החידות קודם, הורידו, הדפיסו או נסו לפתור בכוחות עצמכם ואם יש צורך חיזרו לעמוד זה.


התשובות מופיעות מעט למטה.

תשובות לחידת ציורים

  • נפתלי או ברנע - קדש. שני מקומות המוזכרים במקרא קדש הפתי וקדש ברנע, סימן הסדר הראשון.
  • 1/3-2/3 - רומז לסימן יחץ. את מצת האפיקומן חוצים בערך ביחס זה לשני חלקים לא שווים
  • הכרית עם הקו עליה היא סימן כרפס.
  • עיתון עברי עתיק. המגיד - אחד מהעיתונים הראשונים בעברית במזרח אירופה.
  • בין 4 ל-461. בין כביש מספר 4 לכביש 461 נמצאת צומת מסובים
  • 10000 - מופיע פעמיים בהגדה. בפסוק מיחזקאל: "...רבבה כצמח השדה נתתיך..." וגם בברכת השיר בסוף ההלל.
  • תמונת התכשיטים רומזים גם על המילים בפסוק ביחזקאל "עדי עדיים".
  • מד לחץ הדם מרמז על הלחץ, וירא את לחצנו ואת עמלנו.
  • סיסמה א.א.א - ארמי אובד אבי
  • חוף או סבון - מילה משותפת, רחצה, אחד מסימני הסדר.
  • האבנים הטובות בצבע צהוב חום הינן אבני ענבר הנוצר משרף עצים ובהגדה נאמר לא על ידי שרף...
  • לא בישיבה - שתי אפשרויות, או בהסבה או "והיא שעמדה".
  • דברים שאינם לפי הסדר בליל הסדר - כמה תשובות אפשריות. סדר הבנים אינו לפי הסדר בתורה - הבן החכם מופיע אחרון בחומש דברים. הקושיות אינן לפי הסדר (הסבה יש מיד בקידוש, טיבול יש לפני אכילת המצה). וגם שלושת הדברים שחייבים להגיד - פסח מצה ומרור אינם לפי הסדר שכן במצרים היה קודם כל את המרור (העבדות) לפהי קורבן הפסח והמצות.
  • תשלומי שור ושה בהגדה - לפי ההלכה, גונב שור משלם פי 5 וגונב שה פי 4 וזוהי מחלוקת חכמים אם כל מכה במצרים הייתה של ארבע מכות או חמש מכות.
  • הדלת הפתוחה מרמזת על פתיחת הדלת לאליהו הנביא.
  • את תמונת המצה אין צורך להסביר.
  • האות N מסמלת את צפון - סימן הסדר בו אוכלים את האפיקומן.
  • החרב מופיעה בהגדה מספר פעמיים למשל וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים.
  • אחת פחות מאשר בבית המקדש. בבית המקדש היו 15 מעלות בין עשרת ישראל לבין העזרה של הכהנים. בפיוט דיינו יש רק 14 מעלות.
  • סטנלי פישר - נגיד בנק ישראל מוזכר בפיוט ויהי בחצי הלילה באות ט' - טיסת נגיד...
  • גם האריה מוזכר באותו פיוט על דניאל שניצל מגוב האריות (ובנוסף בברכת המזון מוזכרים כפירים).
  • מושבים ליד בית שמש, מוזכרים בפיוט ואמרתם זבח פסח. תעוז ידך תרום ימינך. תעוז ותרום הינם שני מושבים סמוכים לבית שמש.

תשובות לחידות תורה ממרום
  1. צפרדע,   פרד
  2. א. דם   ב.  צפרדע      ג. חושך
  3. דבר,  ברד
  4. מכת בכורות שבה ד' פסח על בתי בני ישראל
  5. סוגי מצות: שמורה, שרויה,עשירה, עבודת יד, עבודת מכונה.
  6. מ לה בארמית שפירושה: אפיקו= הוציאו  מנא= כלים. או  אפיקו קמן= הוציאו לפנינו.
  7. 4 קושיות,  4 בנים,  4 כוסות,   4 לשונות גאולה,   4 אמהות.
  8. המלה אור משותפת: בפסח= לב"י  היה אור בכל מושבותם" בפורים : ליהודים היתה אורה ושמחה".      חנוכה= חג האורים. 
  9. א. כנגד 3 הסוגים : כהן לוי וישראל  ב.כנגד דברי אברהם לשרה :"מהרי לושי 3   סאים קמח סולת "  .  (המפגש עם המלאכים קרה בפסח )
  10. ניסן בא מהמילה ניצן ע"פ הפסוק בשיר השירים המתאר את בוא האביב:      " הניצנים נראו בארץ...."
  11. א. מרור ב. מצה  ג. זמן אכילה בהסבה    ד. הזמן הדרוש  לחימוץ  לאחר מגע עם מים.
  12. א. יצא ידי חובה      ב. לא יצא כי לא הרגיש טעם מר !
  13. פסח , מצה, מרור.
  14. כנים ,  כן
  15. כנגד: א. 4 לשונות גאולה    ב. 4 כוסות של פרעה(בראשית מ)  ג. שעבוד 4 מלכויות     ד. 4 כוסות פורענות שהקב"ה ישקה את הגויים (ירמיהו כ"ה).  
  16. דבר,  ברד
  17. מכת בכורות שבה ד' פסח על בתי בני ישראל
  18. חג ה= מצות, האביב, החירות
  19. מאכל עניים כי מתעכלת לאט   ב. לחם שהכל עונים עליו   (פסחים קט"ו )
  20. פה סח= פה מדבר בהגדה  ב. לשון דילוג כי ד' פסח על בתי ב"י במכת בכורות.
  21. רביעית יין=86  גרם .הסימן לכך כוס בגימטריא=86 !
  22. "קדש ורחץ, כרפס יחץ, מוציא מצה, הלל נרצה ".
  23. חתול= שונרא.
  24. כל מי שרעב יבוא ויאכל. המילה כפן פירושה רעב.
     

תשובות לחידון אותיות א עד ת - תורה ממרום

א    אליהו הנביא;  ב= ביצה ג=  גמליאל  ד=דיינו   ה= ההבטחה בין הבתרים 
ו    והיגדת לבנך;  ז=זרוע  ח=חמתך  ט= טפסריו  י= ירדן  כ= כוכביא
ל    לבן הארמי;  מ= מסובים  נ= ניסן   ס= סדרי משנה  ע= עבדים ההינו
פ    פתח לו;   צ= צפון   ק=תהילים קי"ג עד קי"ח  ר=רעב  
ש= שיר השירים   ת= תורא


תשובות לתשבצון (מופיע בדף התפזורת לפסח)

  1.  קדש
  2. עשר מכות
  3. חג החרות
  4. יציאת מצרים
  5. מגיד
  6. פרעה
  7. ים סוף
  8. אחד מי יודע
  9. אליהו
 

צרעת כגורם אנטישמי

מחלת הצרעת המקראית, תורגמה בתרגום השבעים ותרגום הוולגאטה למילה הלטינית/יוונית Lepra, שהינה מחלת הצערת המוכרת לנו כיום. בשנת 1872 גילה חוקר גרמני בשם גרהארד הנריק הנסן את החיידק הגורם למחלה ובודדו ומאז המחלה קרויה על שמו מחלת הנסן. הגילוי ופיתוח האנטיביוטיקה הניבו לראשונה בהיסטוריה אפשרויות טיפול והחלמה מהמחלה ומספר החולים בעולם המערבי ירד במידה ניכרת. אפשרויות הטיפול גם גרמו לכך שחולי צרעת שבמשך מאות שנים היו מבודדים לחלוטין מהעולם, מאושפזים במחלקות רגילות מאחר והסתבר כי אינם מדבקים. התרגום הלטיני למילה העברית צרעת גרם לזהות את הצרעת הרפואית עם הצרעת המקראית, צרעת שהתורה עצמה מכנה אותה נגע ולא מחלה. זיהוי זה שימש להתקפות אנטישמיות על היהודים.
במאמרנו זה נרחיב בדבריו של הרש"ר הירש התוקף גישות אנטישמיות אלו ומסכם את הנושא. במקומות שצריך נרחיב את הדברים. דברי הרש"ר מופעים בסוף פירושו לפרשת תזריע.
"הלכות נגעים – יותר מכל שאר הלכות התורה, שימשו מקור לדעות המשובשות על "אופים הסניטרי של חוקי תורת משה". אכן המבט השטחי יכול למצוא סימוכין לכך. שהרי לכאורה מדובר כאן במחלות – במחלה מדבקת, הנפגעים ממנה נשלחים לבידוד. לשם איזו מטרה – אם לא כדי למנוע הדבקה? היה די בכך כדי לקבוע את אופיין של הלכות אלה: כל עצמן לא באו אלא כדי לשמור על בריאות העם כביכול והכהנים המשמשים במסגרת זו אינם אלא חכמי רפואה. אולם מכל הרשימה הפתולוגית של המחלות האנושיות הוצאה דווקא "מחלת הצרעת" רק כנגדה ננקטו אמצעים משטרתיים. נראה אפוא שהיהודים סבלו ביותר ממחלה איומה זו. והבדיה של טציטוס כאילו נתגרשו היהודים ממצרים בעטייה של צרעתם – יש לה, כנראה, על מה שתסמוך!"

בבדיה של טציטוס מתכוון הרב להיסטוריון הרומי גאיוס קורנליוס טקיטוס שחי בשנים 56-117 לספירה ובזמן האירועים הדרמטיים של חורבן בית שני. בין הדברים שהוא עסק בהם היה נסיון למצוא את מקור העם היהודי. דעותיו המשונות כללו בין היתר שמוצא היהודים מכרתים, מאתיופיה או מקבוצת מצורעים שגורשו ממצרים (טענה אנטישמית שמתבססת גם על כתביו שלכהן דת מצרי מאלכסנדריה בשם מאנטו). לסיבתו, סלידת היהודים מהחזיר היא חששם להידבק בצרעת, מחלה אליה היהודים נוטים באופן טבעי.
נמשיך בדברי הרב.
"נעיין אפוא בדיני נגעים – בכלליהם ובעיקרי פרטיהם. נראה, אם יש בהם כדי לאפשר את ההנחה על אופים הסניטרי של הלכות אלו. הצרעת העיקרית – השחין – איננה מטמאה כשלעצמה. אותו "שחין רע", "שחין מצרים" "אשר לא תוכל להירפא" (דברים כ"ח כז) איננו מניח מקום לטומאה כלל שהרי נאמר בפרק שלנו (י"ג), שאין נגע טמא יכול לבוא, אלא לאחר שנרפא השחין וחזר ונוצר בו עור בריא. אם כיסתה הצרעת את כל הגוף, חזרה טהרה. נמצאת זו התורה יוצאת מפי "הרופאים הסניטריים" אם פורצת המחלה בכח רב ומכסה את כל הגוף הרי זה סימן להחלמה גמורה. והנה דווקא בשחין מצרים – הרי שיא האימה מתואר במילים "מכף רגלך ועד קדקדך". עובדה פשוטה זו הייתה צריכה לעורר תשומת לב ולערער על התפיסה המקובלת. עוד נרשום לפנינו:  בפסוקים נאמר פעמים אחדות, ש-"מחייה" – ראות בשר בריא, היא סימן טומאה. משנעלם המחייה והנגע בא במקומה, חזרה הטהרה. בפסוק י"ב נאמר, שאין צורך בבדיקה מיקרוסקופית בקמטי הגוף, אלא בודקים לכל מראה עיני הכהן (י"ב): רק את המתגלה למבט עיניו. לקמן נאמר בפירוש: "וצווה הכן ופינו את הבית בטרם יבוא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית". והרי זו התנהגות מוזרה מטעם "משטרת התברואה". היא מסלקת בגדים, מיטות וכלים – החשודים כספוגים בחומר ההדבקה – כדי לחוס על בעליהם! עוד למדנו מכאן בתורה שבעל פה (הערה שלי – מדובר בעיקר על מסכת נגעים במשנה, המפרטת את הדינים השונים של הנגעים שאינו מוזכרים בתורה). על ההתחשבות הליברלית של אותם "רופאים מטעם משטרת התברואה", הלבושים בגדי כהונה, והן התחשבות ממעין זו היא חסרת כל מובן במחלה מסוכנת ומתועבת כצרעת. שהרי כל עצמה של הכרזת הטומאה – והבידוד שהוטל בעקבותיה – לא באו אלא "למנוע סכנת הדבקה". אולם אימתי יש צורך בפיקוח המשטרה ובהטלת בידוד – אם לא בזמן שרבים נועדים במקום אחד, והמצורעים המתהלכים בקרב ההמונים עלולים להדביק משפחות שלמות ואף את האומה כולה! והנה דווקא באותם זמנים היו הכהנים נמנעים לפקח על הצרעת! בשבעת ימי המשתה (הערה שלי: חתן וכלה שבוע לאחר החתונה לא היו נבדקים גם אם היו מנוגעים, על מנת שלא לפגום בשמחתם) ואף בשלוש הרגלים, עת האומה כולה נועדה בעיר המקדש – וכן בשבתות ובמועדים לא היו רואים נגעים כל עיקר. כבר הזכרנו לעיל את הכלל, שכל ספק נגעים בתחילה טהור. כלל זה מקל בהלכות נגעים יותר מבשאר איסורים. אולם אילו היה מדובר במחלות ובמניעתן, היה נוהג הכלל "חמירא סכנתא מאיסורא" והיה צורך להחמיר. עוד ראינו אפילו נודע בוודאות, שיש כאן נגע עם סימני טומאה, אלא שאין ידוע איזה משני הכתמים הוא הנגע הטמא הרי שאין מטמאים את הנגע ועוד ראינו לעיל כי אין מצורע משולח אלא מערים מוקפת חומה מימי יהושע בן נון, ואילו בשאר חלקי הארץ בכל ערי החצרים ובכל הערים שהוקפו חומה לאחר מכן, היה המצורע מתהלך בקרב ההמונים. שום "הסגר משטרתי" לא מגן על העם מפני סכנת ההדבקה במחלת הצרעת ורק בגדים מנוגעים היו משולחים מכל מקומות המגורים! ויש לזכור עוד, שהלכות נגעים היו נוהגות רק בתושבים יהודיים של הארץ. מי שאינו יהודי לא נטמא בנגעים. נגעו לא היה טעון ראייה ושום בידוד לא הוטל עליו. שיקולים אלה וכיוצא באלה מביאים אותנו לכלל מסקנה ברורה: אי אפשר כלל לומר, שפרק זה דן בריפוי מחלות ובמניעתן. אין להעלות על הדעת, שהכהנים ממלאים תפקיד במסגרת "שירותי התברואה" שהרי בכל הפרק הזה אין הם נוקטים בשום אמצעים כדי לרפא את המחלות שלפניהם..."

מחלת הצרעת הרפואית הפחידה רבים מהאנשים. החולים בה נידונו לחיי ייסורים ובידוד. שמחה רז בספרו על ר' אריה לוין מספר על ביקורי החולים של הרב. ביקורים שהיו חריגים מאד. אף הרב לוין, נמנמע מללחוץ את ידי החולים, אולם ביקוריו עשו עימם חסד גדול:
"נוהג היה רבי אריה לוין לסכן את עצמו ולבקר בקביעות בבית החולים למצורעים אשר בירושלים. כיצד הגיע לשם? זה סיפורו: "בערב שבת אחת ביקרתי ליד הכותל המערבי. מצאתי שם אישה ממררת בבכי. ניסיתי להרגיעה ושאלתיה מה לה שהיא בוכיה כל כך? השיבה לי כי ילדה חשוך מרפא ונתון בהסגר בבית החולים למצורעים אשר בשכונת טלביה בירושלים מיד קיבלתי על עצמי לבקרו. בהגיעי לשם מצאתי שנים עשר חולים יהודים המוקפים 300 חולים ערביים ואחיות נוצריות מטפלות בכולם. משראוני פרצו בבכי ואמר כי זה שנים שלא זכו לביקורו של אדם מן החוץ. יד לא נתתי להם, אבל הייתי מדבר איתם קצת, משוחח עימהם על דא ועל הא , מעודד אותם בדברים וקורא בפניהם חומש ורש"י. וככה עשיתי לי מינהג ללכת אצלם בכל ערב שבת. פעם אף אמרו לי: אתה ידוע, כל פעם שאתה בא אלינו זה כאילו הייתה זו הפעם האחרונה, מפני שאנו מחכים פה למלאך המוות, כי חזקה על הבית הזה שכל הבא בשעריו – חי לא יצא מכאן... באחד מביקורי ביקשוני שאשתדל לספק להם אוכל כשר. מיד הלכתי לחנות הכלים של דוד ברמן שבשוק "מחנה יהודה", שחתי בפניו כל אותו מעשה וביקשתיו לקחת חלק במצווה. להפתעתי עמד ברמן על כך שיתן הכלים כולם... אשתי, חנה, הייתה מבשלת להם בקביעות, ואני נושא להם את המזון המבושל... ובהגיע ראש השנה הצטרפו אלי שני בני שיחיו לביקור, וזיכו את החולים לשמוע קול שופר ולא חששו בני מפני הסכנה הכרוכה בכך, שהרי שלוחי מצווה אינם ניזוקים. והוסיף וסיפר מאדמו"ר מסוכוטצ'וב, הרב מנחם שלמה בורנשטיין: "בזמן המנדט הבריטי, ביקשני ר' אריה באחד מימי ראש חודש שאצטרף אליו בנסיעתו לבית החולים למצורעים אשר היה ממקום בבית לחם, ואסייע בידו בנשיאת סלי מזון. הופתעתי – ונעניתי בנפש חפצה. עלינו על אוטובוס ערבי, ירדנו בבית לחם וכיתתנו רגליו כברת דרך ארוכה עד לבית החולים למצורעים. משהגענו לשם, נכנס רבי אריה לכל אחד מהחדרים, בירך את החולים ברכת רפואה שלמה וחילק להם דברי מאכל. משיצאנו לפרוזדור שאלתיו: "ומה לך כי תסע מחוץ לעיר ותכתת רגליך כדי לבקר חולים מצורעים ערביים?" השיבני: ישנו יהודי אחד בודד המאושפז עם כל החולים הערביים ובזכותו הולך אני ופוקד את החולים כולם..."

מאמרים נוספים לפרשת תזריע
מאמרים נוספים לפרשת מצורע

בית החולים למצורעים בירושלים
בית החולים למצורעים בירושלים. צילום תמר הירדני מקור:ויקיפדיבה

תשובות לחידות יום העצמאות

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתים לפתור את החידות אנא חיזרו לדף חידות יום העצמאות
אם אתם צריכים חילוץ, התשובות מייד בהמשך:








התשובות
  • יום העצמאות כשמיני של פסח - קריאת ההפטרה בשמיני של פסח בישיעהו "עוד היום בנוב" נקראת גם ביום העצמאות (ללא ברכות)
  • שלט אדום XVI - הכוונה לרוטשילד 16, תל אביב. מקום הכרזת המדינה
  • תמונת הקצין היא של יעקב דורי הרמטכ"ל הראשון
  • התמונה נוספת היא של הרב יהודה לייב מימון (פישמן) מחותמי מגילת העצמאות
  • המפה והדגל שייכים למדינת מיאנמר (לשעבר בורמה) זכר לדרך בורמה
  • הפטיש המנגל והזיקוקים הינם חלק בלתי נפרד מיום העצמאות
  • רק ביום רביעי - יום העצמאות יחול בה' באייר רק אם הוא נופל על יום רביעי. בכל מקרה אחר יום העצמאות מוקדם ליום חמישי (במקרה ונופל על יום שישי או שבת) או נדחה ליום שלישי במידה ונופל על יום שני. כתוצאה מכך יש ארבע אפשרויות לספירת העומר - 18 19 20 ו-21 יום לעומר.
  • מנת לחם או בעייה במחשב - בג - מרמזת לדוד בן גוריון
  • המגילה מזכירה את מגילת העצמאות
  • הדיו מכוון לדגל הדיו שהונף באום רשרש במבצע עובדה, המבצע האחרון של מלחמת העצמאות.
  • 25+12 חותמים - על מגילת העצמאות חתומים 37 אישים אולם רק 25 מהם נכחו וחתמו בטקס ההכרזה. שאר ה-12 חתמו במועד מאוחר יותר. 

תשובות לחידות של עזרא מרום

  1. לבן=זבולון שעסק  במסחר באניות. מסמל את נקיון הכפים במסחר. כחול= יהודה שהיה גבור מלחמה. מסמל את טוהר הנשק.
  2. בקינת דוד על מות שאול  " כי שם נגעל מגן-שאול"  (שמו"ב, א 21)
  3. נקדימון בן גוריון היה מעשירי ירושלים . הוא קנה בורות מים עבור עולי הרגל לירושלים (תענית דף י"ט: )
  4. מבצע נחשון  (לפריצת דרך לירושלים), מבצע יואב (לכבוש באר שבע), מבצע חירם (לכיבוש הגליל).
  5. מחתרת ניל"י   ראשי תיבות הפסוק: "נצח ישראל לא ישקר ". (שמואל א ט"ו,29)
  6. א. טרומפלדור   ב.  הרצל   ג.  זבוטיסקי    ד.  סנש 
  7. יעקב דורי
  8. דגל 7 הכוכבים הוצע ע"י הרצל כדגל המדינה.  7 הכוכבים מסמלים 7 שעות עבודה ביום כי הרצל הדגיש כערך עליון את העבודה.
  9. הרבנים  בן ציון חי עוזיאל   ויצחק  הלוי הרצוג
  10. אום רש רש= אילת
  11. דגל = נס
  12. באילת
  13. מלחמת הקוממיות,מלחמת העצמאות,
  14. 2 אריות מחזיקים בלוחות הברית
  15. ציון, יהודה ועבר.
תשובות לחידות אלף-בית
         א-אקסודוס  ב- ביל"ו   ג- גבעת התחמושת  ד- דרך בורמה  ה- התקוה  ו- ואדי סאליב
        ז- זק"א  ח- חומה ומגדל   ט- מיצרי טירן   י. יכין  כ- כרמלי   ל- לח"י  מ- מרבד הקסמים
         נ- נחש צפע    ס- סוסיתא   ע- עסק ביש   פ- פנתרים   צ- צוהר   ק- קדש
         ר- רודוס   ש- שלמה    ת- תל חי

תשובות לחידון במדבר

אם טרם ניסיתים והתאמצתם אנא גשו לחידון פרשת במדבר ונסו לפתור לבד, מומלץ רק לאחר קריאת הפרשה.






תשובות לחידון:
  • צמד הדודאים מרמז על שבט ראובן שהדודאים הם סימלו. בנוסף חברי הצמד הם בני אמדורסקי (שבט בנימין) וישראל גוריון (כל עם ישראל).
  • מה שונה בגד - שתי אפשרויות שאני מצאתי. מנינו של שבט גד הוא היחידי שאינו כפולה של מאה אלא של חמישים. כמו כן גד הינו הבכור היחידי לאמו (זלפה) שאין לו מחנה (לראובן, דן ויוסף יש).
  • המטבע של חמישה שקלים מסמל את ערך הפדיון של הבכורים (ג' מז): "וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל"
  • DATADATA - תרגום הביטוי נתוים נתונים המופיע בפרק ג' ט: "וְנָתַתָּה אֶת-הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
  • הרצל או בגין - הכוונה לבנימין זאב, השבט וסמלו. צמד שמות מקובל נוסף הוא יהודה אריה.
  • שמונים או צאלים - מחנות צבאיים, מתאר את סדר חניית בני ישראל במדבר וגם את סמלו של שבט גד.
  • הרב בן ציון מאיר חי עוזאיל - הראשון לציון, הרב הראשי לישראל משנת תרצ"ט ועד תשי"ג. השם עוזיאל מופיע בפרשה (אחד מבני קהת).
  • הקצפת עם האיקס מרמזת לפסוק בפרק א' נג: "הַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא-יִהְיֶה קֶצֶף עַל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת"
  • עץ הזית מרמז על סימלו של שבט אשר (וכן על יצהר בן קהת)
  • שער שכם מרמז על שבט שמעון (שכם העיר היא סימלו)
  • המזל של החודש - מזלו של חודש אייר הינו שור, מרמז על שבטי יוסף
  • שם כפול - השם אליסף מופיע בפרשה פעמיים פעם כשם נשיאו של שבט גד אליסף בן דעואל ופעם כנשיא משפחת הגרשוני אליסף בן לאל
  • עושים שוק - כוונה לשוק "מנחה יהודה" (פרק ב' ג): "הַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן-עַמִּינָדָב"
  • הראם מרמז אף הוא על שבט יוסף (סמלו של מנשה)
  • האיילה מרמזת על שבט נפתלי
  • החושן מרמז על שבט לוי