אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל!
המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com

גד

הפעם נעסוק בנושא שקרוב אלי מאד והוא משמעות ומקור השם גד. גד הוא בנו השביעי של יעקב (לפי הסדר בפרשת ויצא, ייתכן בהחלט כי נולד לפני נפתלי), וכמו כל בני יעקב, לשמו יש סיבה (ל יא): "וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּגָד [בָּא גָד] וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גָּד". גד הוא הבן היחידי שיש בסיבת שמו כתיב וקרי והקרי מחולק לשתי מילים.
נעיין בפרשנים על השם:
רש"י:
(יא) בא גד - בא מזל טוב, כמו (שבת סז ב) גד גדי וסנוק לא, ודומה לו (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן. ומדרש אגדה:   שנולד מהול, כמו (דניאל ד כ) גדו אילנא, ולא ידעתי על מה נכתבה תיבה אחת.
דבר אחר: למה נקראת תיבה אחת בגד? כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים:
לפי רש"י פירוש השם הוא מזל (כמו בתרגום לארמית גד גדי = התמזל מזלי). או מלשון גדוע שנולד מהול. רש"י גם מתייחס להבדלים בין הכתיב לקרי וכתזכורת שגד הוא בן השפחה ולא בנה של לאה ממש (למרות שלאה שמחה מאד בבן זה וגם באשר כפי שמוכח בפירוש מהפסוקים).

אף הספורנו מתייחס לנסיבות הלידה כמשמעות לשם:
"בָּגָד. זֶה בָּא בְּמִקְרֶה, כִּי לא הָיְתָה כַּוָּנָתִי לְהָבִיא זֶה לָעולָם, לוּלֵי שֶׁעָמַדְתִּי מִלֶּדֶת. וְנִכְתַּב "בָּגָד" מִלָּה אַחַת, כִּי הָיָה הַהֵרָיון לָהּ בּוגֵד כְּמו אַכְזָב, שֶׁפָּסַק הַהֵרָיון מִמֶּנָּה אַחַר שֶׁהִתְחִיל, כְּעִנְיַן "אַחַי בָּגְדוּ כְמו נָחַל" (איוב ו, טו)"
ראב"ע:
[ל, יא]
בגד -
שתי מלות, והאל"ף חסר וכן בכל.וכן במה כאשר מפורש ביחזקאל.
וטעם גד –גדוד, כי יש לה גדוד בנים.
ויש אומרים: שפירוש גד מזל טוב, כאשר הוא בלשון ישמעאל. וכמוהו: העורכים לגד שלחן והוא כוכב צדק. והנכון להיותו כמו: גדודי השמים.
ראב"ע מפרש כי חסרון האלף הינה צורת כתיבה ומביא דוגמה נוספת מספר יחזקאל. כמו כן מביא פירוש חדש למילה גד. גדוד אוסף (מהשורש גדד) וכמובן מסתמך בכך על ברכתו של יעקב, שהיא חידה בפני עצמה (מ"ט יט): "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב", ברכה שאומרת ששבט גד יהיה חזק במלחמה, ושבט גד אכן עובר כחלוץ לפני ישראל ביחד עם שבט ראובן ונזקק לברכה זו.

הרשב"ם חוזר על פירוש המילה כמזל טוב ובנוסף מביא פירוש לשוני וחולק על כך שגד יכול להיות ממשמעות גדוד.
בא גד -
בא אלינו מזל טוב כמו: העורכים לגד שולחן.
וכן במסכת שבת: גד גדי וסינוק לא.
וכן בבראשית רבא: אתא מזלא דביתא.

והמפרש לשון גדוד טועה, שאף על פי שהשמות מעין האמירה.
כמו ראובן: כי ראה ה' בעניי.
שמעון: כי שמע ה'.
אמירת האשה אין לנו לכותבה אלא כעין עיקר הדיבור. וגד אינו יכול להיות לשון גדוד בלא כפולות של שני דלתי"ן.
יָגוֹדּוּ על נפש צדיק דגש תחת דל"ת שני החסרה.
כמו: וימכו בעונם.
ויסולו עלי אורחות אידם.

יסובו עלי רביו.
בכולם דגש תחת אות החסרה.
בעברית של ימינו אכן התקבע השם כמזל טוב.
גם רש"י וגם ראב"ע הביאו פסוק מישעיהו (ס"ה יא): "וְאַתֶּם עֹזְבֵי יְהֹוָה הַשְּׁכֵחִים אֶת-הַר קָדְשִׁי הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן וְהַמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָךְ" ממנו ברור שגד הוא שמה של עבודה זרה. אולי אחד המזלות בשמים. גד היה אחד האלים החשובים בארם (וזה כמובן המקום ממנו באה לאה) והיה אל הגורל והמזל. על הפסוק בישיעהו מפרשים את המילה גד כאחד הכוכבים ובפרט ככוכב הלכת צדק (והנה הקשר בין שמי לבין אסטרונומיה).

פירוש נוסף מופיע בתורה למילה גד והוא צמח בעל טעם טוב, והמשילו אליו את המן.
שמות ט"ז לא: "וַיִּקְרְאוּ בֵית-יִשְׂרָאֵל אֶת-שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ"
במדבר י"א ז: "וְהַמָּן כִּזְרַע-גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח"
תרגום יונתן: "וקרון בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע כוסבר חיור וטעמיה כאשישיין בדבש". רש"י: "והוא כזרע גד לבן - עשב ששמו קוליינדר"י (קאריאנדער) וזרע שלו עגול ואינו לבן והמן היה לבן ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה והוא לבן". אבן עזרא: "ויקראו ... יש אומרים כי כזרע גד לבן כוסברתא. ונקרא בלשון ערבי כסבי"ר. וי"א חרדל וכו'".

הצמח הקרוי כיום גד השדה או בשמו הנפוץ יותר כוסברה, ומזוהה כגד המקראי.

גד השדה על בול של דואר ישראל. עיצוב: טוביה קורץ ויגאל גבאי 2006
 בשם גד נקראו בתורה שני אנשים. גד בן יעקב אבינו וגד החוזה בימי דוד המלך. לשם גיימת נגזרות. מנחם בן גדי מלך ישראל, גדי בן סוסי וגדיאל בן סודי היו בין המרגלים ששלח משה.

מאמרים נוספים לפרשת ויצא

 

תגובה 1:

  1. ויש לציין שגד הוא הבן השביעי, ויש לו שבעה בנים, והגימטריה של שמו היא 7. וכמו כל שם, גם לזה יש משחקי מילים בדברי הימים:
    וּמִן-*הַגָּדִי* נִבְדְּלוּ אֶל-דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל, אַנְשֵׁי *צָבָא* לַמִּלְחָמָה, עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח, וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם, *וְכִצְבָאיִם* עַל-הֶהָרִים לְמַהֵר. עֵזֶר הָרֹאשׁ, עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי, אֱלִיאָב הַשְּׁלִשִׁי. מִשְׁמַנָּה הָרְבִיעִי, יִרְמְיָה הַחֲמִשִׁי. עַתַּי הַשִּׁשִּׁי, אֱלִיאֵל הַשְּׁבִעִי. יוֹחָנָן הַשְּׁמִינִי, אֶלְזָבָד הַתְּשִׁיעִי. יִרְמְיָהוּ הָעֲשִׂירִי, מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר. אֵלֶּה מִבְּנֵי-גָד, רָאשֵׁי *הַצָּבָא*; אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן, *וְהַגָּד*וֹל לְאָלֶף. אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וְהוּא מְמַלֵּא עַל-כָּל-*גדיתיו* (גְּדוֹתָיו); וַיַּבְרִיחוּ אֶת-כָּל-הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב.
    בעל דה"י גם כתב "צבאים" עם א', בניגוד למקובל, כדי לשחק על מוטיב ה'צבא' שחוזר בפרק הזה, וגם דרש את 'הגדי' שעברו את הירדן ומילאו אותו, בכתיב 'והוא ממלא על כל גדיתיו'. ואולי גם 'והגדול לאלף' קשור...

    השבמחק