מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !


כי תבוא - הכרת הטוב ומידה כנגד מידה

פרשת כי תבוא פותחת את חלקו האחרון של ספר דברים. הפרשה מתחילה במצוות ביכורים וביעור המעשרות, ומצוות אלו מסיימות את נאומי המצוות הארוכים (שהתחילו בפרשת ראה) וסיום החומש כולל פעולות וטקסים שיש לעשות בכניסה לארץ ולאזהרות מרובות מפני עבודה זרה, אזהרות שבאות לידי ביטוי בשלוש פרשיות תוכחה שונות. פרשת כי-תבוא מסתיימת בפרשת התוכחה הקשה  (יותר מהפרשה המקבילה בפרשת בחוקותי), ופרשיות תוכחה נוספות מופיעות גם בפרשות ניצבים והאזינו .

בין תחילת הפרשה, מצוות ביכורים לפרשיית התוכחה בסופה עובר מכנה משותף של הכרת הטוב ומידה כנגד מידה. מצוות הביכורים מחייבת את הבאת הפרי הראשון (משבעת המינים) לכהן בבית המקדש, לכל גידול חקלאי יש את זמן הביכורים שלו (למשל בשבועות מביאים ביכורי שעורים וחיטים) ובסוכות ביכורי תאנים ואפילו עד חנוכה אפשר להביא ביכורים. חלק ממצוות הביכורים היא הקריאה של פרשת הביכורים כפי שמופיעה בפרשתנו.

התורה בחרה להתחיל את פרשת הביכורים מההיסטוריה הרחוקה: "ארמי אובד אבד...", וגם מחברי ההגדה של פסח בחרו לשלב פרשה זו בהגדה לסיפור יציאת מצרים (ולא את הפרשות מספר שמות) ונראה שהמשותף לכולם הינה מידת הכרת הטוב ומידה כנגד מידה.

על פתיחת הפרשה: "ארמי אובד אבי..." - אומר רש"י: "מזכיר חסדי המקום". אנו מודים למקום שחילץ את יעקב אבינו מידי לבן (וראו ברשב"ם לפרשנות שהמדובר באברהם אבינו שניצל מאור כשדים ומארם) ולמרות שהיה יעקב נע ונד, בארם ובמצרים, זכינו, בניו, לרשת את ארץ ישראל.
פסוק י' מדגיש זאת בפירוש: "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ" (שימו לב שחציו הראשון של הפסוק הינו חלק ממקרא הביכורים, וחלקו השני הינו חלק מהציווי מה עושים עם הביכורים).

הבאת ביכורים - מתוך כרטיסי תנ"ך שהופקו על ידי Providence Lithograph Company בין 1896 ל-1913
הסיבות לשיבוץ מקרא הביכורים, בהגדה של פסח רבות, אולם אחד המוטיבים המרכזיים בהגדה הוא מוטיב הכרת הטוב (למשל מיד לפני אמירת ההלל: "לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל לשבח לפאר לרומם להדר  לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלה הוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפני שירה חדשה הללויה"). שילוב מעשה הביכורים המהווה הכרת טובה כלפי שמים בהגדה של פסח, הינו מתבקש.
בפרשת התוכחה הדברים הפוכים בדיוק, ופעמים רבות מופיעים פסוקים המצביעים על כך שהעונשים הם תוצאה של אי הכרת הטוב כלפי שמים. ובפסוק מ"ז הדבר מבוטא בפירוש: " תַּחַת אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".

הכוונה בפסוק היא שכאשר היה לך עושר (מרב כל), לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה. במקום לזהות מאיפה הטוב מגיע ולהכיר טובה על כך, עבדו אלוקים אחרים (רעיון דומה מובא בפרשת האזינו בפסוק וישמן ישורון ויבעט). חוסר הכרת הטוב הוא הגורם לקיום הקללות הקשות שבפשרת התוכחה. פרשת התוכחה קשה מאד, ובניגוד ליתר פרשות התוכחה אין בה ניחומים כלל. את הניחומים אנו מוצאים בהפטרה (ישעיהו ס'). אמנם כל ההפטרות לאחר תשעה באב הן של נחמה אולם הפטרה זו מתקשרת היטב לפרשה ומהווה את התמונה הנגדית לה למשל פסוק ט"ו: "תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר" לעומת הקללה: "וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר-יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה" וכן בפסוקים רבים אפשר למצוא הקבלות, הברזל והנחושת המופיעים בקללות כדברים המכבידים מופיעם בהפטרה בתור אוצרות שיהיו ויתעלו והקללה: "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי-לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ" תיהפך במהרה בימינו ל: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה"

מאמרים נוספים לפרשת כי תבוא

פרשת כי-תצא - היחס לאומות העולם

פרשת כי תצא גדושה במצוות. בין המצוות נמצאות שתי חטיבות של דינים ומצוות הנוהגים בין ישראל לאומות עולם. נעמוד על פרטי הדינים ועל ההבדלים הנובעים מהם.

חטיבה ראשונה מופיעה בפרק כ"ג ועוסקת בארבעה עמים
פסוקים ד' – ז': עמוני ומואבי.
פסוקים ח'-ט': אדומי ומצרי.

חטיבה שניה מופיעה בסוף הפרשה ועוסקת בעמלק.
כ"ה י"ז – י"ט: עמלק.

לא נתייחס לעמים האחרים שפגשנו בדרך ממצרים: מדין, סיחון עוג ועמי כנען.

נפרט את הציוויים השונים בטבלה הבאה:
העם הציווי הסיבה מקור המעשה ענין
עמון ומואב שלא יבוא עמוני ומאובי בקהל ה' 1. לחם ומים
2. שכירת בלעם לקלל (לא מוזכר בעל פעור כלל)
לחם ומים – לא מופיע כלל!
פרשת בלק.
דברים ב' ט-ט"ז
דברים ב' יז"-
יהושע כ"ד ט'
ביאה

לא לדרוש שלומם של עמון ומואב כנ"ל
מלחמה
אדומי לא להרחיק אדומי דור שלישי מלבוא בקהל אחיך במדבר כ' י"ד-כ"א
דברים ב' ב'-ח'
ביאה
מצרי לא להרחיק מצרי דור שלישי מלבוא בקהל גר היית בארצו ספר שמות ביאה
עמלק לזכור מה שעשה לנו עמלק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך פרשת בשלח מלחמה

למחות זרעו של עמלק

מלחמה

לא לשכוח מה שעשה לנו עמלק

מלחמה


בסה"כ שבע מצוות: חמש מצוות לא תעשה ושתי מצוות עשה.

הלכות מלחמה ברמב"ם
י  [ו] עמון ומואב--אין שולחין להם לשלום, שנאמר "לא תדרוש שלומם, וטובתם" (דברים כג,ז).  אמרו חכמים, לפי שנאמר "וקראת אליה, לשלום" (דברים כ,י), יכול עמון ומואב כן--תלמוד לומר "לא תדרוש שלומם".  לפי שנאמר "עימך יישב בקרבך . . . בטוב לו" (דברים כג,יז), יכול עמון ומואב כן--תלמוד לומר "וטובתם".  ואף על פי שאין שואלים בשלומם, אם השלימו מעצמם תחילה, מקבלין אותן.


ה  וכן מצות עשה לאבד זרע עמלק, שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט); ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו--שנאמר "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז).  מפי השמועה למדו, "זכור" בפה; "לא, תשכח" (דברים כה,יט) בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.
הלכות איסורי ביאה ברמב"ם:
יד  [יח] וכיצד דינן:  עמון ומואב--איסורן איסור עולם, זכרים ולא נקבות:  שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי . . ." (דברים כג,ד).  והלכה למשה מסיניי, שהעמוני הזכר והמואבי הזכר--הוא שאסור לעולם לישא בת ישראל, אפילו בן בן בנו עד סוף העולם; אבל עמונית ומואבית, מותרת מיד כשאר האומות.
טו  [יט] מצרי ואדומי, אחד זכרים ואחד נקבות--דור ראשון ודור שני, אסורין לבוא בישראל; ודור שלישי מותר, שנאמר "בנים אשר ייוולדו להם, דור שלישי" (דברים כג,ט).  [כ] מצרית מעוברת שנתגיירה, בנה שני; מצרי שני שנשא מצרית ראשונה, או מצרי ראשון שנשא מצרית שנייה--הוולד שני:  שנאמר "בנים אשר ייוולדו להם", הכתוב תלאו בלידה.

השאלה הראשונה שנדון בה היא ענין אי נתינת לחם ומים לבני ישראל. הענין תמוה. בפרש חוקת מצינו רק פנייה למלך אדום ולאחריה את המלחמה בסיחון ולא מופיע כלל שבני ישראל עברו בתוך נחלת מואב אלא רק לידה. בפרשת דברים (פרק ב') מופיע רק הציווי לא להתגר מלחמה עם בני מואב ובני עמון וכלל אין פנייה אליהם (וגם פניה לאדום לא מוזכרת). אבל בפניי לסיחון משה אומר (ב' כח-כט): "אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן-לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי: כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ-לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר-אֶעֱבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקינוּ נֹתֵן לָנוּ" ונראה כאילו גם בני עשו וגם בני מואב קידמו במים (כאשר על מואב לא מצאנו כלום ועל בני עשו מצאנו שיצאו בחרב).

השאלה השנייה תהיה מדרוג העונשים לעמים השונים. היינו מצפים שהעונש הכבד ביותר יהיה על המצרים (שכן חטא השעבוד במשך עשרות שנים הינו החמור). עמלק אמנם ביצע מתקפה חמורה ועונשו הוא החמור ביותר, אדום יצאו למלחמה (מה שלא מצאנו בעמון ומואב) ועונשם קל יותר. עמון, מעשם לא התפרש, הרי לפרשת בלעם הם אינם קשורים. ומואב עונשו הוא בשל שכירת בלעם, אבל פעולה זו הובלה בעיקר על ידי בלק (למרות שגם זקני מואב עסקו בכך).

הרמב"ן (והספורנו מציע פירוש דומה) מתייחס לנושא ולאחר שהוא דוחה מספר פירושים הוא מציע, שהעמים מואב ועמון הורחקו בגלל חוסר מידת החסד אצלם, חסד אנושי מינימלי והכרת הטובה שהם קיימים בזכות אברהם שדאג להצלת לוט מסדום. חטאו של עמון מתבאר מפרק ב' בדברים, בני עשו ומואב לפחות מכרו מים ואוכל בכסף (הגם שאולי היו צריכים לתת בחינם), ואילו בעמון לא נאמר כלום. עמון כבר ידע שכנראה בני ישראל לא יתקפו אותו ואפילו מכירה בכסף לא ביצע, ואילו מעשה בלעם משוייך כאן אך ורק למואב. מבחינה זו, עשו למרות שיצא למלחמה ולא נתן לישראל לעבור, עדיין גילה מידה כלשהי של אחווה בהוצאת מים ואוכל אל מחוץ לגבולו. בהערת שוליים לדברי הרמב"ן (מקראות גדולות מהדורת מוסד הרב קוק בשם חבר המאמרים מאמר כ"ז):
"ולמדנו כאן יסוד נפלא: בשביל הנגישות שנגשו המצרים בישראל לא הורחקו מכל וכל, ודווקא עמוני (ומואבי) הורחקו אע"פ שהם לא נשתעבדו בישראל כלל, משום שלא קדמו בלחם ומים, שהמושחתים בהכרת הטוב, היינו השחתה במידות, אינם רואיים בקהל ה' ולמדנו מכאן מהותן של מידות, שאפילו בעד עברות לא הרחיקה תורה לאומות העולם כמו משום מידות רעות."

לגבי מצרים ניתן להגיד שהמצרים כבר נענשו כמה שהגיע להם, במכות מצרים ועל ים סוף ולכן אינם זקוקים יותר לעונש חמור. רש"י מציע בפירושו זכויות היסטוריות שיש לעשו ולמצרים:
(ח) לא תתעב אדומי -
לגמרי ואף על פי שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך:
לא תתעב מצרי -
מכל וכל אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק.
ובנוסף הסבר על דרגות הריחוק:
(ט) בנים אשר יולדו להם דור שלישי - ושאר האומות מותרין מיד. הא למדת, שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא, לפיכך אדום שקדמם בחרב לא נתעב וכן מצרים שטבעום, ואלו שהחטיאום נתעבו


שני התירוצים קשורים. מי שמושחת במידות ו/או מי שמנסה להשחית את מידות עם ישראל, עונשו חמור בהרבה.
על רקע דברים אלו נבין אולי יותר טוב את פרשת עמלק. עמלק מוזכר בנפרד בפרשייה משלו. פרשייה המתחילה במילה "זכור" המראה על חשיבותו של הענין. עמלק תקף את קצה המחנה. נילחם בחלשים ובצמאים (צריך לזכור שהמלחמה אירעה לאחר נס המים בחורב, ועמלק היה ברפידים. החזקים בעם ישראל הלכו להביא מים מחורב והחלשים נשארו לחכות מאחור לסיוע שיבוא, ואותם תקף עמלק). עמלק היה מושחת במיוחד במידותיו, תקף את ישראל ללא שום סיבה, לא נהג לפי חוקי המלחמה ותקף את החלשים והיה חסר לחלוטין יראת אלוקים. לכן עונושו הוא גם החמור ביותר.


להשלמת התמונה כדאי לעיין במקורות בנביאים ובכתובים הממשיכים את תיאור היחס בין ישראל לעמים. הטבלה המצורפת מביאה מספר דוגמאות למפגשים עתידיים עם כל אחד מהעמים שהוזכרו:


עם עניין מקור
עמלק מלחמת גדעון במדין ועמלק שופטים ו'
מלחמת שאול שמואל

מגילת אסתר
עמון יפתח שופטים

דוד שולח שליחים לנחם את מלך עמון שמואל ב' פרק י

רצח גדליה ירמיהו
מואב עגלון שופטים

דוד שולח את הוריו למלך מואב שמואל א' כב והנקמה בשמובל ב' ח
מצרים חתונת שלמה עם בת פרעה מלכים

כריתת ברית עם מצרים מלכים ב' י"ח כ"א

ירידת העם למצרים לאחר החורבן ירמיה
אדום יואב נלחם באדום שמואל/מלכים

חזון עובדיה

בת אדום מול בת ציון איכה

אדום כרומי תלמוד


מפת עמי האזור - מאת  : Amirki (talk) - Levant_830.svg, CC BY-SA 3.0, 


מאמרים נוספים לפרשת כי-תצא

עין בעין

הביטוי "רואים עין בעין" מתאר שני אנשים המסכימים על משהו. הביטוי "עין בעין" מופיע במקרא 3 פעמים בלבד. פעם אחת בפרשת שופטים, פעם אחת בישעיהו בהפטרת פרשת שופטים, ופעם אחת בפרשת שלח. המשמעויות קצת שונות בכל פעם
במדבר יד יד: "ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה"
נביא חלק מדברי הרמב"ן:
(יד): אשר עין בעין נראה אתה ה' - והכפל "עין בעין", אמרו המפרשים כדרך בני אדם שעיניו יראו את עיניו בדברו אתו, וכן פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה ד).

ועל דרך האמת, "עין" לשון מראה, ועינו כעין הבדולח (לעיל יא ז), וארא כעין חשמל (יחזקאל א כז), יאמר אשר מראה במראה נראה הוא שמך הגדול, וכן עניין הכתוב ביחזקאל (מג ג): וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר:
 הכוונה בפסוק זה הינה לקירבה המיוחדת בין בני ישראל לבין ה'.

דברים יט כא: "ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל"
כן הכוונה מזכירה את המונח הידוע "עין תחת עין", ובודאי המשמעות שונה

ישעיהו נב ח:  "קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון"
 נביא מדברי הספורנו:
וירננו יחדו -
כי יראו עין בעין בשוב השם ציון, כלומר יראו במראה הנבואה כי שב הכבוד לציון והוא רוח הנבואה שפסקה משמתו חגי זכריה ומלאכי ובעת הישועה תשוב רוח הנבואה לקדמותה ועוד יותר משהיתה, וכן אשר עין בעין נראה אתה השם כי כולם הייתה בהם רוח הנבואה במעמד הר סיני מלבד הכבוד שראו בחוש העין. 
שוב הצירוף מראה על קירבה לה' (דרגת הנבואה היא דרגה קרובה מאד). גם הביטוי אחר הקשור לעין "לראות את הלבן שבעין" מרמז על כך שהראייה היא מקרוב מאד.

ולכן אולי מקור הביטוי "רואים עין בעין" הוא שני אנשים שקרובים אחד לשני, גם מבחינה הפיזית אך גם בדעותיהם.


מאמרים נוספים לפרשת שופטים

ראשי תיבות אלול

אלול

אלול - החודש האחרון בשנה. לחודש אלול ראשי תיבות רבים. "אני לדודי ודודי לי" - פסוק זה משיר השירים הינו אולי הנוטריקון הידוע ביותר, אולם בתנ"ך קיימים עוד למעלה מחמישים צירופים שונים (חלקם בין שני פסוקים) של מילים היוצרות את ראשי תבות אלול. הימצאות הצירופים השונים היא ענין סטטיסטי ויש צורך לבצע חישוב האם מציאת 57 פסוקים (למעשה יותר, כי יש כאלו שאינם בפסוק אחד) עם ראשי תיבות אלול חורגת מהסטטיסטיקה (למשל לחודש כסלו מצאתי רק צירוף אחד ולתשרי לא מצאתי כלל אולם תוכנת החיפוש שלי אינה מושלמת). בין הצירופים ניתן למצוא כמה שמתקשרים לחודש אלול בצורה מצוינת, כמה שצריכים למצוא הסבר מאולץ קצת, כמה שאולי הם דווקא ההיפך מחודש אלול וכמה שהם חסרי משמעות כלל.
 
הצירוף הידוע ביותר הובא בכותרת, צירוף מוכר אחר הוא "איש לרעהו ומתנות לאביונים" ממגילת אסתר. להלן מספר צירופים אחרים, ידועים ופחות ידועים, קשורים יותר או פחות. לא הבאתי את כולם. מי שמכיר עוד מוזמן להוסיף.

ראשי תיבות אלול


  •  דברים ל' ו: "וּמָל ה' אֱלֹקיךָ אֶת-לְבָבְךָ וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" - פסוק ידוע ביותר מתוך פרשת התשובה בניצבים, מהות חודש אלול.

  • בראשית כ' ט: "וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי" - מתקשר יפה, חודש אלול כמכפר על החטאים.

  • בראשית ל"א א:יִּשְׁמַע אֶת-דִּבְרֵי בְנֵי-לָבָן לֵאמר לָקַח יַעֲקב אֵת כָּל-אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל- הַכָּבד הַזֶּה. - במבט ראשון לא מתקשר אולם אפשר להגיד שהכל מאת אבינו שבשמים.

  • בראשית ל"ב יח-יט: ... "ולמי אלה לפניך: ואמרת לעבדך... " - אין קשר, אבל דוגמה לצירוף לא ידוע.

  • בראשית מא מג: "וַיַּרְכֵּב אתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם".

  • שמות י' א: "וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה בּא אֶל-פַּרְעה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" - פסוק דומה מאד לפסוק בפרשת ניצבים אולם במשמעות ההפוכה בדיוק.

  • שמות כ"א יג: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" - הקשר אינו בולט אולם ניתן לומר שהכוונה היא לכפרה על עברות שבשוגג.

  • שמות פרק-לב-יג    "זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם".

  • בויקרא מופיע פעמים הצירוף: "אחד לחטאת ואחד לעולה" ואילו בחומש במדבר מופיע: "אחד לעולה ואחד לחטאת" - חטאת לכפרה על מצוות לא תעשה ועולה לכפרה על ביטול מצוות עשה.

  • במדבר ל"ו ב-ג בסיפור פרשת בנות צלופחד :...אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: וְהָיוּ לְאֶחָד" -  בני שבט מנשה חוששים מאיבוד נחלתם אולם האין זו השאיפה שעם ישראל יהיה אחד???

  • יהושע ה' יג-יד: "...הלנו אתה אם לצרינו ויאמר לא...." - שוב, הקשר לא מובהק, אולם כמובן ניתן לפרש שה' אינו לצרינו ויסלח לנו על חטאינו.

  • שופטים ב' א-ב: "...וָאֹמַר לֹא-אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: וְאַתֶּם לֹא-תִכְרְתוּ בְרִית לְיֹשְׁבֵי הָאָרֶץ..." - הכתוב בא לגנות את בני ישראל, וגם הצירוף עצמו נראה במשמעות הפוכה לחודש אלול, או לחילופין שלמרות שאנו לא עם ה', ה' איתנו לעולם (הנה דוגמה שאפשר למצוא משהו חיובי כמעט בכל דבר).

  • שמואל א' ט' כז: "...אמור לנער ויעבור לפנינו..." - אני משאיר לקוראים למצוא או להמציא הסבר.

  • שמואל א' כ"ד ו-ז: "...אשר לשאול: ויאמר לאנשיו..." - שוב דוגמה לצירוף מקרי למדי.

  • מלכים א כ"א ז: "... אכול לחם ויטב לבך..." - פסוק זה אינו מתאים לאלול כלל, ומהווה ניגוד מוחלט אליו. בכוונה לא הבאתי את הציטוט המלא אבל אם תלכו למקור תראו שגם ההקשר שלילי ביותר.

  • ירמיהו י"ב טו: "וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁיבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ".

  • ירמיהו ל"א לג: "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת-ה' כִּי-כוּלָּם- יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם נְאֻם-ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד".

  • יחזקאל מד טו:" וְהַכּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדנָי אלוקים". - כל מילה נוספת מיותרת, מפתיע שצירוף זה אינו מוכר יותר.

  • מיכה ו טז: "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי וְכל מַעֲשֵׂה בֵית-אַחְאָב וַתֵּלְכוּ בְּמעֲצוֹתָם לְמַעַן- תִּתִּי אתְךָ לְשַׁמָּה וְישְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ" - אין מה לעשות. מידת הדין באויר עומדת וצריך גם את זה לזכור באלול.

  • איוב י טו: "אִם-רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי וְצָדַקְתִּי לֹא-אֶשָּׂא ראשִׁי שְׂבַע קָלוֹן וּרְאֵה עָנְיִי" .

  • קהלת ט ב: "הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֵא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא" - כנראה שזו לא הייתה הכוונה המקורית של קוהלת אבל אנו נפרש שהסליחה היא אף לרשעים.

  • דברי הימים א כט יג: "וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ".

  • דברי הימים ב א ז: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נִרְאָה אֱלֹהִים לִשְׁלֹמה וַיּאמֶר לוֹ שְׁאַל מָה אֶתֶּן-לָךְ"  - אולי בסוף הפסוק ניתן ןמצוא את הקשר. במילים עצמם אין קשר.

  • דברי הימים ב ה יג: "וַיְהִי כְאֶחָד לַמְחַצְרִים וְלַמְשׁרְרִים לְהַשְׁמִיעַ קוֹל-אֶחָד לְהַלֵּל וּלְהדוֹת לַה' וּכְהָרִים קוֹל בַּחֲצצְרוֹת וּבִמְצִלְתַּיִם וּבִכְלֵי הַשִּׁיר וּבְהַלֵּל לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְהַבַּיִת מָלֵא עָנָן בֵּית ה'".
אם כל אלו לא הספיקו לכם, לפניכם עוד עשרות צירופים (נעזרתי בתוכנת תורת אמת) וכמעט על כולם ניתן לדרוש דרשות לפי מיטב ההבנה והדימיון.
  • בראשית פרק-יט-ה:  "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם".

  • בראשית פרק-כ-ט: "ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי".

  • בראשית פרק-מא-מג: "וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים".

  • ויקרא פרק-יד-יב:  "ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לג השמן והניף אתם תנופה לפני ה'".

  • ויקרא פרק-כב-כב: "עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה' ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה'".

  • במדבר פרק-טו-כה: "וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה הוא והם הביאו את קרבנם אשה לה' וחטאתם לפני ה' על שגגתם".

  • דברים פרק-א-כב:   "ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן".

  • שופטים פרק-ב-יט:   "והיה במות השופט ישבו והשחיתו מאבותם ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם לא הפילו ממעלליהם ומדרכם הקשה".

  • שמואל א פרק-ב-כח: "ובחר אתו מכל שבטי ישראל לי לכהן לעלות על מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את כל אשי בני ישראל".

  • שמואל א פרק-יח-כא: "ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים ויאמר שאול אל דוד בשתים תתחתן בי היום".

  • שמואל א פרק-כ-מ:  "ויתן יהונתן את כליו אל הנער אשר לו ויאמר לו לך הביא העיר".

  • שמואל ב פרק-טו-לו:  "הנה שם עמם שני בניהם אחימעץ לצדוק ויהונתן לאביתר ושלחתם בידם אלי כל דבר אשר תשמעו".

  • ישעיה פרק-סה-יב:  "ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תכרעו יען קראתי ולא עניתם דברתי ולא שמעתם ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם".

  • ירמיה פרק-יג-י: "העם הזה הרע המאנים לשמוע את דברי ההלכים בשררות לבם וילכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ויהי כאזור הזה אשר לא יצלח לכל".

  • ירמיה פרק-כה-ו: "ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא תכעיסו אותי
    במעשה ידיכם ולא ארע לכם" - צירוף זה זהה לצירוץ הקודם.

  • ירמיה פרק-לד-יז:  "לכן כה אמר ה' אתם לא שמעתם אלי לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קרא לכם דרור נאם ה' אל החרב אל הדבר ואל הרעב ונתתי אתכם לזועה לכל ממלכות הארץ".

  • ירמיה פרק-נא-כו:  "ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם ה'".

  • יחזקאל פרק-מה-כד: " ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה ושמן הין לאיפה".

  • יחזקאל פרק-מו-יא:  "ובחגים ובמועדים תהיה המנחה איפה לפר ואיפה לאיל ולכבשים מתת ידו ושמן הין לאיפה".

  • יואל פרק-ד-י:  "כתו אתיכם לחרבות ומזמרתיכם לרמחים החלש יאמר גבור אני".

  • איוב פרק-יב-ו:  "ישליו אהלים לשדדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו".

  • איוב פרק-כט-טז:  "אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו".

  • איוב פרק-לא-ג:  "הלא איד לעול ונכר לפעלי און".

  • קהלת פרק-ט-ג:  "זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע והוללות לבבם בחייהם ואחריו אל המתים".

  • דברי הימים ב פרק-א-יב: "החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכסים וכבוד אתן לך אשר לא היה כן למלכים אשר לפניך ואחריך לא יהיה כן".

  • דברי הימים ב פרק-יח-ב: "וירד לקץ שנים אל אחאב לשמרון ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד".

ייתכן ויש עוד צירופים - במיוחד בין פסוקים שונים. בהצלחה במציאתם
הרחבתי את החיפוש לכלול גם סופי תיבות. מבחינה סטטיסטית אין הרבה הבדל ובפרט שאותיות אלול שכיחות בשפה העברית גם בסוף מילה. הנה ההופעות שהתוכנה מצאה:

שמות פרק-יב-ל: "ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת". לא נראה שלצירוף זה יש משמעות כלשהי.

סופי תיבות אלול

למה להסתפק בראשי תיבות אם יש גם אפשרות לסופי תיבות. הנה עוד כמה:

  • במדבר פרק-ל-ג : "איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה".
  • יהושע פרק-כ-ו: "וישב בעיר ההיא עד עמדו לפני העדה למשפט עד מות הכהן הגדול אשר יהיה בימים ההם אז ישוב הרוצח ובא אל עירו ואל ביתו אל העיר אשר נס משם".
  • שמואל ב פרק-יב-כ: "ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו ויבא בית ה' וישתחו ויבא אל ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל".
  • מלכים א פרק-טו-כג: "ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל אשר עשה והערים אשר בנה הלא המה כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה רק לעת זקנתו חלה את רגליו".
  • מלכים א פרק-טז-ז: "וגם ביד יהוא בן חנני הנביא דבר ה' היה אל בעשא ואל ביתו ועל כל הרעה אשר עשה בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיו להיות כבית ירבעם ועל אשר הכה אתו".
  • מלכים ב פרק-ד-יח: "ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים".
  • מלכים ב פרק-כה-א: "ויהי בשנת התשיעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחן עליה ויבנו עליה דיק סביב".
  • ישעיה פרק-טז-יב: "והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל".
  • ירמיה פרק-נב-ד: "ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב".


וקיימות מספר תוצאות נוספות הנחתכות בין שני פסוקים  (שמות י"ב מג-מד): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל-בֶּן-נֵכָר לֹא-יֹאכַל בּוֹ:וְכָל-עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת-כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ"
או ויקרא י"ח כג-כד, וייתכן שבתנ"ך יש עוד.


מאפיני חודש אלול

חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות מנהג בני ספרד להתחיל פיוטי סליחות כבר מראש חודש, ואילו בני אשכנז רק בשבוע שלפני ראש השנה (ותמיד מתחילים במוצאי שבת). לפי מנהג אשכנז מספר ימי הסליחות לפני ראש השנה משתנה ותלוי ביום בוחל ראש השנה.
ימי הסליחות המועטים ביותר כאשר ר"ה חל ביום ה' ומירב הימים כאשר ראש השנה חל ביום ג'.
לאחר תפילת שחרית תוקעים תקיעה קצרה בשופר (תקיעה, שברים תרועה, תקיעה) לעורר לב העם לתשובה. מוסיפים מזמור כ"ז בתהלים "לדוד, ה' אורי וישעי..." מזמור זה עוסק באמונה ב' גם בשעות צרה.
בחודש אלול מקובל לומר כי המלך בשדה, וכוונת הדבר כי כל אחד יכול לגשת אל המלך ולומר לו את אשר ברצונו. בראש השנה וביום הכיפורים, המלך בארמונו, והרבה יותר קשה לגשת ולהגיע אל המלך.



חודש אלול
חודש אלול

    חודש טוב.